בתוך כל ההפגנות והמחאות למיניהן שנועדו להפציר בשלטון לשפר את שירותיו לבוחריו אשר משלמים משכרותו, נדמה כי מתבלבלים המפגינים ותוקפים

השבוע ציינו את יום השנה למלחמת לבנון השנייה ב – 12/7/06 יום שיהיה חרוט בזיכרוני לעד, ובחרתי בטור זה לשתף

הפעם, מודיעים לנו אמצעי התקשורת הפעם המחאה היא אמיתית, היא זועקת, היא באה מן העם, היא אינה נתמכת ע"י גופים

מנהיגות היא אולי התופעה האנושית מהמעלה החשובה ביותר מכיוון שכל תכליתה היא להוביל אנשים - בדרך כלל בעלי אינטרס משותף

זכות המחאה הינה אבן יסוד בחוק יסוד זכויות האדם.

בפעמים האחרונות בחרתי לכתוב על נושא רגיש ברמה הלאומית ולא פחות ברמה הבינאישית, על אף שקיימת אי נוחות רבה מצד

ארה"ב של אמריקה ממשיכה "לבעור" תחת המהומות אשר זכו להיקרא על שמו של ג'ורג' פלוייד, ואף השבוע צוות משטרה שוב

ביוני 2019 ירה שוטר בישראל כדור מאקדחו והקליע פגע בליבו של סלמון טקה – צעיר ממוצא אתיופי ובאחת ניצת גל

חזרה לא מבוקרת ללא אכיפה לאומית נוקשה לשגרת החיים, תוביל לגל השני של תחלואה ותנחית מכה כלכלית עוד יותר כואבת

מרחק הזמן מאז נסיגת צה"ל מלבנון, אצלי, לא מכהה חושים ולא נותן לי לשכוח את הימים, הלילות, המשימות, הניצחונות, הכישלונות