ימים של מלחמה בארצנו והטרוריסטים מנסים בכל מקום ודרך לפגוע בנו היהודים והשבוע הובא לקבורה בן טבעון – יובל דורון קסטלמן ז"ל, שנורה בפיגוע הנוראי ביום ה' האחרון בירושלים. על פניו יובל פעל בפיגוע הרצחני באופן הרואי, מעורר השראה ומודל לפעולה נחושה ונמרצת לכולנו, הוא הדמות להיקרא גיבור ישראל על חירוף נפשו בכדי להציל נפשות במעשה רצחני של טרוריסטים. יובל היה בדרכו למקום עבודתו והפיגוע התרחש בנתיב הנגדי, מרגע ששמע יריות קפץ מרכבו תוך סיכון עצמי בחציית כל הנתיבים על כביש 1 בכניסה לירושלים  וחצה עד להגעה לנקודת הפיגוע. שם יובל שלף את אקדחו והצליח לנטרל ולהשמיד את צמד הטרוריסטים תוך פעולה בחירוף נפש ומשסיים את השמדתם, כפי הנראה ראה שפותחים באש לכוונו וכך ניראה בצילום הוידאו, הניף ידיים, נעמד על ברכיו וצעק לחדול ירי ואז חיל מילואים ירה ופגע ביובל פגיעות אנושות ומאוחר יותר יובל לא שרד את הפגיעות ומת מפצעיו. הפיגוע נעצר בזכות יובל והוא ראוי לכל שבח וכך עשה ראש ממשלת ישראל ביום לווייתו, כאשר הודיע על גבורתו, זאת לאחר שיום קודם לא היה נחרץ באשר לפעולתו של יובל. יובל הוא מלח הארץ, יהודי יקר, איש הישוב שהתחנך על ערכים שבאו לידי ביטי בפעולתו הנמרצת והנחושה. נשאלת השאלה איך יובל מצא את מותו באירוע כזה ומדוע חיל מילואים מחליט לפתוח באש ולפגוע ביובל. ברור שכעת מתנהלת חקירה ואסור לנו לחרוץ את גורלו של חיל המילואים מכיוון שלא ברור מדוע ביצע את הירי ומה הסיכון שהיה להבנתו במקום הפיגוע, אך ברור שעולות כאן סוגיות ערכיות מהמעלה הגבוה שמחייבות בירור מעמיק. האם ימים אלו הם ימים של "קלות דעת" בהפעלת כלי נשק?. כמות כלי הנשק שקיימת בימים אלו בקרב הציבור הרחב היא באלפי אחוזים יותר מהיום יום הרגיל ובנתון זה עולה הסיכון על השימוש הערכי ושיקול הדעת בהפעלת הנשק הקטלני. בימים אלו אנו עדים לקמפיין רחב של משרד הביטחון הלאומי בראשות השר – איתמר בן גביר לעידוד הרחבת היצע מקבלי רישיונות נשיאת הנשק, על אף שבמקרה הנ"ל מדובר בחיל מילואים, מה שבהחלט מעלה את ניהול הסיכונים ומחדד את סוגיית ערכיות השימוש בנשק ואת שאלת כללי ונוהלי הפתיחה באש. לא אחת אנו שומעים אמירות משרי הממשלה ומחברי כנסת באשר לכך שמפגעים צריכים להיות מנוטרלים ומושמדים בזירת הפיגוע, אני מסכים עם כך לחלוטין בגבולות ערכיים ברורים, ואמירות אלו מעמידות את היורה/אזרח נושא הנשק בהבנה ש"מותר" השימוש בכל סיטואציה ומחיר . על פניו ניראה כי מותו של הגיבור יובל קסטלמן ז"ל הוא מוות מיותר, נמתין לתוצאות החקירה, ובמידה רבה האירוע מזכיר לכולנו אירועים אחרים בהם סוגיות ערכיות עלו לדיון ציבורי ועל כן טוב יעשה באם נעמוד על הכללים המחייבים בשימוש והפעלת נשק גם בזמן פיגוע קטלני. שמעתי את אביו של יובל ז"ל השבוע בראיון תקשורתי ולא הופתעתי מאמירותיו הנחרצות באשר לפעולת בנו. "…הוא חונך בבית לפעולה מהסוג הזה ופעל באופן נחרץ ועל כך אני גאה, פעולתו הצילה נפשות רבים, אני מזועזע מהתוצאה בסיום וכשראיתי את הסרטון נחרדתי ממותו הטראגי ומכאן עולות שאלות רבות…". בן גביר ימשיך בחלוקת הנשק להמונים ובגיוס כתות הכוננות המשטרתיות, צה"ל יקים מחדש את כתות הכוננות הצבאיות ויחליט שחיילים בשירות סדיר ומילואים ישאו נשק בעת שירותם מה שאומר שביחס ליום שלפני ה – 7/10 תהיה עליה מטאורית של כמויות הנשקים ברחבי הארץ ועל כן מחוייבים כל הדרגים לעסוק נוהלי השימוש ובערכים הדרושים ואם זאת עם כל הצער כנראה שניראה יותר שימושים בעייתים בנשק. מומלץ שהמדינה תחייב בנהלים ברורים ומדויקים לנושאי הנשק לרבות תוכנית הכשרה, תוכנית ריענון תקופתי, מבחנים תקופתיים וכדומה כמו שקיים בתחומים לאומיים אחרים.

רבים עוסקים בסוגיית שחרור החטופים, בודאי אחרי שמיעת העדויות המזעזעות, והאם משימה זו בעדיפות עליונה והמחויבות הלאומית היא לשחרר אותם בכל מחיר והיום. שורדי אירועי השבת הטראגית טוענים שחררו במשא ומתן עם השטן את כל החטופים ואחרי כן תגיע העת לטפל בחיסול החמאס. עשרות שנים נתתם להם הכל והם התפתחו ל"מפלצת" חסרת צלם אנוש תחת אפינו ובכל סבב הבטחתם : "הם מורתעים", "פרוייקט המטרו הושמד", "ההנהגה שלהם מבינה כוח", "הם לא יתקפו ישובים" ועוד אמירות קונספטואליות שהרדימו את כל המערכות הצבאיות והאזרחיות במדינה וכעת בנקודת השפל הזו העדיפות היא להשמדתם לפני שחרור החטופים. החוזה הברור בין התושבים למדינה הופר ויקח שנים רבות לשקם את מערכת היחסים הזו ועל כן כעת המדינה היהודית קודם כל צריכה לשחרר את חטופיה שפורעים בהם כל יום כמו בימים אפלים של היהדות. הטענות הן נכונות ומדוייקות ובעיניי המשימות שהוגדרו על ידי המדינה הם בבחינת ראשון בין שווים, כלומר שתי המשימות – השמדת החמאס והשבת החטופים הביתה הם משימות שזורות אחת בשניה וכל אחת משפיעה באופן ישיר על השגת השניה. מדינת ישראל חייבת להמשיך לפעול מבלי להקשיב לרעשי הרקע הבינלאומיים, לפעול להשמדת החמאס כאילו שאין חטופים ולפעול לשחרור החטופים כאילו שאין צורך בהשמדתו וזו המחוייבות של המנהיגות הלאומית בכדי להשיב את הביטחון הלאומי ועוד יותר את הביטחון העצמי שלנו כחברה. כך גם חייבים לפעול בצפון וברור שמדובר במהלך ארוך טווח ובסופו הארץ חייבת לשקוט הרבה יותר מ 40 שנה.

ידידיי ורעיי יש מחיר לתקומת העם בארץ ישראל והוא נמשך מאז 48 וכנראה המחיר ימשיך ללוות אותנו, טובי בנינו נותנים את נשמתם למען הדורות הבאים וראויי שנהיה ראויים לצוואתם ונמשיך להגן בחירוף נפש על מכורתינו בכל תנאי ומחיר.

משפחת קסטלמן היקרה קהילת טבעון והעמקים משתתפת בצערכם הרב.

יהי זכרו ברוך!