אנחנו עסוקים לא מעט בחוסר היכולת של שר כזה או אחר, בחוסר המוטיבציה של ח"כ כזה או אחר, באפיסות הכוחות של השחקנים המרכזיים בליכוד דה היום וגם של העבר ותמיד יוצא שבעיני העם/הבוחר ביבי הוא המלך, המנהיג, הקוסם וכו. הגיע העת לעסוק בבעיית המשילות הישירה ולפעול על מנת לתקן בעיה זו. התנהלותו במשך שנים רבות […]
אנחנו עסוקים לא מעט בחוסר היכולת של שר כזה או אחר, בחוסר המוטיבציה של ח"כ כזה או אחר, באפיסות הכוחות של השחקנים המרכזיים בליכוד דה היום וגם של העבר ותמיד יוצא שבעיני העם/הבוחר ביבי הוא המלך, המנהיג, הקוסם וכו. הגיע העת לעסוק בבעיית המשילות הישירה ולפעול על מנת לתקן בעיה זו. התנהלותו במשך שנים רבות היתה עם סימנים מדאיגים, אך הרוב בחרו ללכת אחריו מאהבה, הערצה, אמונה, מפחד ומורא ולטמון ראשם בחול בעיקר כי ידעו שהאיש לא בוחל באמצעים. שמיר אמר עליו אמירות קשות מאוד, דוד לוי הזהיר מפני האיש ודרכו לצמרת, מרידור התריע, שרון קרע את הליכוד בזכותו, אולמרט המשיך בגנותו והאיש המשיך לשבת היטב במקומות הרדודים שנתנו לו עוצמות לא סבירות. מכר לכולנו את מר ביטחון עם סיפורים וספרים, העיז להיות נוקב מול הדוד סם, הדיח כל פוטנציאל מנהיגותי, שינה את תקנון המפלגה ללא הכר והמשיך לסחוף אחריו את העם את המצביע, הרוב. הגיע השעה לעסוק בבעיית המשילות הנוכחית בעם ישראל ולומר למנהיג הבלתי מעורער – ביבי עד כאן. שנים הצלחת לתמרן למרות כל אלו ובעיקר לייצר הרכבים קואליציוניים ששמרו על איזונים והצליחו לשים את המדינה לפניך, אך המהלך האחרון שלך בפוליטיקה הישראלית היה רחוק מדיי, הרסני מדיי וחסר אחריות מדיי. להרכיב ממשלה ימין מלא מלא עם פוטנציאל להרס ברור ומשיכה לכוונים שלא תואמים את רוח העם ויחד איתה לנסות להוביל מהלך דרמטי של רפורמה דרקונית במערכת המשפט נתפס כהובלה לתהום האומות, לנפילה חופשית של כל מה שנבנה פה ושינוי מהפכני לאני לפני המדינה.
נשאלת השאלה מה קרה לאיש, שהצליח שנים על אף ולמרות לנהל בהגיון מסויים ועם הצלחות לא מעטות, ל"קרוס" באופן כזה. ישנן אופציות רבות באשר לתשובה והבולטות שבהם- האיש מנסה לדאוג לעצמו ולבצע מהלך תמרון משמעותי אחרון שיביא לשרידותו האישית ולהתחמקות מתשלום לחברה על האשמות שבגינן הוא נשפט. האופציה הנוספת היא שהאיש איבד את הרצינואליות ההתנהלותית שלו ובמידה רבה לאחר שנות שלטון ארוכות מדיי מחשבתו והתנהגותו הפוליטית השתבשו באופן שאינו רואה את מגרעותיו. באשר לאופציה הראשונה לנתניהו יש משהו כל כך חשוב לקדם והוא מוכן לבלוע הכל – כולל מבוכה פוליטית, אי יציבות פנימית, משבר כלכלי והתדרדרות ביטחונית והוא כמו כל אדם סביר אינו רוצה להגיע לסורג והבריח ולכן מנהל משפט שהמומחים טוענים שימשך עוד שנים רבות מאוד עד שיגיע לכדי הכרעה משפטית. ובכדי לעמוד בכל אפשרות הוא גם דאג לחקיקה שתאפשר לו המשך מימון ההליך המשפטי היקר הזה.
האיש רואה עצמו לפני המדינה ומוכן למכור כל נכס אסטרטגי, כל הישג שהוא הביא בכדי לצאת מהעניין בשלום ולנוח בביתו בקיסריה עם השמפניה, הסיגרים, שרה והנאות החיים. באשר לאופציה השניה במשך שנים נתניהו כראש הממשלה הוביל תהליכים רציונלים בזירות השונות – בביטחון הלאומי, ביחסי החוץ של ישראל, בכלכלה ועוד. האיש יש לציין עשה דרכו לפסגה בצורה מרשימה ובמנהיגות שרבים ציפו לה. הוא זעק את הסיסמאות שסחפו אחריו את ההמונים ואלו "נשבו" בקסמו. היכולת הרטורית, המומחיות לחכמת ההמונים, האומנות בייצור סיסמאות וכותרות סוחפות היו רק חלק מהמיומנות של האיש ורבים יחסו לו יכולות על אנושיות בתחומי השיווק והעברת המסרים הקליטים. אם רק ניקח את אירוע ביבי – אובמה כמקרה בוחן נבין שהאיש עם סוג של כוחות "על" ואינו בוחל בכל אמצעי בכדי להשיג את יהבו. לעמוד מול נשיא ארה"ב במגרש הביתי שלו – מול שני בתי הנבחרים ולדבר בגנות ההסכם עם איראן, כאשר הנשיא האמריקאי מוביל אותו בכל כוחו, זהו מעשה עם נועזות פוליטית בלתי מוסברת. ההמונים בישראל יחסו לו תופעות "על" אנושיות ויכולת סגולית ייחודית של מנהיג בלתי מעורער עם מנהיגות שטרם נראתה, אך ברור היה שמהלך זה יכול לייצר סיכונים למדינת ישראל מול בת הברית המשמעותית ביותר שלה. כך שביבי כעת נמצא "כלוא" בתוך יכולותיו מחד פוטנציאל אדיר מאידך לא יכול להביא למימושם כי הוא חושב רק על הדרך האישית להתחמקות מאימת הדין.
בימים האחרונים מצטרף לכל "הפחד" האישי של ביבי "האוייב" מספר אחד שלו ואלו הם הסקרים. הוא כבר רואה באופן מובהק את המגמה ואת דעיכת קסמו בקרב הציבור ואוליי זה מלחיץ אותו יותר מכל. דבר שעלול לגרום לריצה להשגת גישור משפטי והסדר טיעון נוח לו או המשך התנהלות לא רציונלית שתפגע בהישגיו וחמור מכך בנכסים הלאומיים של כולנו. היועמ"שית וכל יועציה מבית ומחוץ צריכים לנסות לקדם מהלך של הבאת ביבי לאיזור הנוחות שלו ובעיקר של שרה ובניה בכדי שישראל תצא לדרך חדשה ולסיום עידן נתניהו בפוליטיקה ובחברה הישראלית. אסור שמיארה תיהיה כבולה בתוך הלחץ הציבורי והפוליטי, בו רבים רוצים "דם" – ביבי מאחורי סורג ובריח מכיוון שתוצאה כזו תיהיה רק בעוד מספר שנים. נתניהו של היום "כבול" בתוך מסגרת פוליטית מחייבת שלא מאפשרת לו להביא את תפיסת עולמו האישית וחמור מכך כזו שחוטאת לדרכה של מפלגת הליכוד. המהלך האסטרטגי של "רק לא ביבי" נכשל ובגדול והביא ל"כליאתו" של ביבי והליכוד באיזורי ימין קיצוני לא מוכר להם והיכולת לצאת מהאיזורים הללו חייבת להיות תוך ויתור על הישגים משפטיים מסויימים מול האיש והגעה להסדר המתאים לכולנו. האם יש פה "מהפך", לא! ורצוי שהליכוד יארגן כוחותיו ויערך ליום שאחרי עידן ביבי. בכל מקרה הזמן משחק כעת רק לידיו של ביבי – הוא יכול לשרוד את הקדנציה כולה עם ההרכב הקואליציוני הנוכחי ומנגד עם אלה שבצד ש"רק לא ביבי", הוא רואה את הסקרים ונלחץ, אך הוא יודע שהם זמניים והציבור בעל זכרון קצר (ראה את שינוי המגמה במבצע "מגן וחץ"), והוא יודע הכי טוב מה ה"שפן" הבא שיוציא מהכובע ושוב "ימיס" את ההמון. לעת עתה ביבי מצליח לעמוד מול כל הכוחות שמנגד, אך לא לעולם.
ידידיי ורעיי מנהיגים בהיסטוריה הוכיחו כי האפקטיביות המנהיגותית שלהם מחזיקה לזמן מוגבל ואחריו מגיעה "הדרדרות" בעיקר ערכית. יש דוגמות בהיסטוריה היהודית, בהיסטוריה העולמית ובממשלים רבים הבינו את המגבלה המנהיגותית ועל כן הגבילו את אורך הכהונה ותמיד נכון לזכור שלכל מנהיג יש מחליף.
כתיבת תגובה