אחד היעדים המרכזיים של המלחמה הזו הוא השבת החטופים ובימים אלו מדינת ישראל נמצאת במהלך מימוש העסקה מול ה"שטן" וזה האחרון מהתל בעצבי מדינה שלימה ועושה זאת תוך חיכוך ידיים והנאה מלאה ועובדה זו רק צריכה לחזק את כולנו במטרה העליונה של המלחמה הזו ורק כאשר החמאס יעלם מן האנושות, רק אז צריך לעצור. גם אם המהלך ימשך חודשים רבים ואף מעבר לשנה יש בו מטרה טהורה למען האנושות, למען היהדות ולמען עם ישראל. זהו ארגון טרור מובהק ש"הדלק" שמניע אותו הוא רצח יהודים בכדי להראות שפה במזרח התיכון אסור שתיהיה ישות ציונית, מדינה יהודית ועוד יותר דמוקרטיה מערבית. לכולנו היה ברור שברגע שנתחיל לראות את החטופים משתחררים כולנו נעצור, נחסיר פעימה, נתרגש, נזיל דמעה, נזעק שיש תקווה וננופף את דגלי הכחול לבן הכי גבוה שאפשר. אכן עם ישראל בשיא עוצמתו אל מול הצלה של כל נפש יהודי וכולם פרוסים לאורך רחובות המדינה. באופקים התמלאו הרחובות בדגלים, דברי מתיקה וצהלולים אופיינים וכל זאת עם שמחה ואושר ומנגד דימעה על הנותרים מאחור. בבתי החולים התרכזו ישראלים רבים שהגיעו ויצרו מעגלים לקבלת פנים מרעננת לחטופים אחרי כ 50 ימי שבי אצל ה"שטן". בכיכר החטופים מצאנו עשרות אלפי אנשים שבאו לחבק את המדינה כולה ביום חגה – שחרור החטופים החלקי ולרגע החיבוק הזה משכיח מכולנו את יום ה – 7/10/23. מדינה שלימה עוצרת עצמה לדעת ומחבקת את עצמה ואת חטופיה ומנסה להעניק כוחות משותפים לביחד לאומי שכל כך היה חסר פה מזה זמן רב. העם הזה יודע להרים עצמו מהתחתית ולשאת את אנשיו/גיבוריו מעלה ומאלו יש רבים שניתן להתהדר בהם בימים מטורפים אלו ולהלן חלק מהם:

 סיפורי הגבורה שמתגלים מדי בוקר ומסופרים על אזרחים, חיילים, חיילות, שכנים, שוטרים, דרוזים, מוסלמים, אתיופים, כתת כוננות, אנשי בדימוס וכל המיטב של עם ישראל בא לקיים את מצוות הצלת נפש יהודי. הסיפורים עוד יכתבו, יוכרו ויוקרו במלוא עוצמתם ויכנסו להיכל התהילה הלאומי ולדפי ההיסטוריה של העם היהודי.

 התגייסות העם למען העם היא חסרת תקדים בעוצמתה ובהיקפה. הימים הראשונים היו ימים של כאוס ובלבול בודאי של הצבא, של משרדי הממשלה, של הגופים הלאומיים הרשמיים ואילו ההתגייסות הספונטנית האזרחית יצרה עוגנים של ודאות, הישרדות, אופטימיות ובעיקר מענה לצרכים הבסיסיים לאלו שהיו תחת טראומה בלתי נתפסת.

אחוזי הגיוס לשירות המילואים היו חסרי תקדים. ככל שאנו מתרחקים מהמלחמה האחרונה עולות השאלות ביחס לצורך בצבא העם כתפיסה לאומית ובשנה האחרונה אף עלתה לכותרות הסרבנות והרמטכ"ל ומפקד חיל האויר הגיעו לראש הממשלה על מנת לתאר את עומק המשבר ובאחת ראינו את צבא העם במלוא הדרו. ההתגייסות עומדת על כ – 150 אחוז והמשמעות של נתון זה היא אחת – יש כוח מגן לעם היהודי והוא צבא העם. מרגש לראות איך כל מי שרק יכול ולא יכול הגיע עם קריאה ובלי קריאה להיות חלק מהצורך הלאומי.

הנוער שלנו חשף אותנו שוב לתעצומות לאומיות, שאנו לא יודעים להעריך ביום יום. עולה השאלה האם פני הדור כתמול שלשום ובכל מלחמה ואירוע לאומי אנו מקבלים תשובה מוחצת על ידי ביצועי בני הנוער המדהימים שלנו. הפעם היו אלו דור ה – "Y" או ה – "Z", דור הטיקטוק שהוכיחו אותנו ביכולתם והראו שהם מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי.

גם היהדות שלנו מתגלה כגורם מחבר ומאחד ביננו להתרגש מטקס ותהלוכת הכנסת ספר תורה בבית כנסת בישובי העוטף ומטקסי חתונה דתיים בשדה הקרב ומשירת עם ישראל חי וקיים מראה כי רב המחבר בנינו על המפריד וגם בתחום הדתי יהודי ועל אלו נוסיף את התגייסות החרדים בהיקפים שלא הכרנו בעבר.

 לראות את רחובות, כבישי וערי ישראל נצבעים בכחול לבן שמתנוסס אל על זה מראה שמבטא את הגאווה הלאומית והפטריוטיות האינסופית ועל כל אלו ועוד לשמוע את יהורם גאון ממרום גילו יחד עם לוחמי ההווה והלהקות הצבאיות השונות זועק את "…לא תנצחו אותי כל כך מהר…" עושה לכולנו צובט בלב ובעיקר משנה את העלילה הלאומית אחרי שנה בעייתית ששיאה בהשפלה לאומית בבוקר שמחת תורה האחרון.