השבוע הזדעזענו כולנו מאמירתה של השרה אורית סטרוק בנושא "כוח ואגנר" והקבלתו לדרגי הביטחון הבכירים אצלנו – הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל, "מי אתם כוח ואגנר…"?. בכלל השבוע "זכינו" לפריצה לתודעה העולמית על מי הוא "כוח ואגנר", מדובר בכוח שמונהג על ידי יבגני פריגוז'ין ובשבת האחרונה לאחר סכסוך מתמשך עם ראשי מערכת הביטחון הרוסית החליט למרוד והחל לעשות את דרכו במהירות ובנחישות למוסקבה מתוך כוונה לבצע הפיכה שלטונית, בדרך הכוח השתלט על בסיסים צבאיים רוסים וזכה לאהדה משמעותית בעיר המחוז רוסטוב הקרובה לגבול אוקראינה. פוטין הגדיר את המעשה כסכין בגב האומה ולמשך מספר שעות היתה בהלה בקרב הממשל הרוסי באשר לרצינות כוונותיו של פריגוז'ין וזה לאחר השתלטות על פיקוד המחוז הדרומי של הצבא הרוסי החל בתנועה מהירה של מאות כלי רכב ולוחמים לכוון מוסקבה. בזמן התנועה המהירה והבהלה של השלטון בעיקר מהיקף האהדה שצבר בדרך עלו מחשבות רבות לרבות הכרזה על משטר צבאי ברוסיה, אך באופן מפתיע ולא ברור הצליחו לשכנע את מנהיג המרד להסכם בו כל כתבי האישום כנגד אנשי וגנר יוסרו והם יוכלו לעבור בביטחה לבלארוס ובכך המשבר בא לסיומו. ברור מעל לכל ספק שהמהלך הפתיע את האוקראינים, את הרוסים ויותר מכל את העולם בדגש על האירופיים והמעצמה האמריקאית. אם היו ידיעות מודיעניות מקדימות למהלך מטורף שכזה על ידי המנהיג – השף של פוטין – פריגוז'ין ייתכן והיו מנסים לשתף פעולה עם חלק מהמהלך או כולו בכדי להפעיל מנוף לחץ משמעותי על פוטין. אך במערב כמו במערב כל עוד לא נוגעים להם בשמנא ובסלטא וכל עוד לא מפריעים את מנוחת הצהרים, או פוגעים בכוס התה של אחר הצהרים אז הכל מתנהל בעצלתיים ו"וגנר" שיביא לנו תוצאות ולא תנועות!  "כוח וגנר" הוא צבא פרטי, צבא מופרט שפועל באופן פרויקטאלי עבור הצבא הרוסי במלחמה כנגד אוקראינה, אך פעל לאורך שנים במקומות רבים העולם בהם לפוטין ורוסיה היה אינטרס כלכלי בעיקר- בלוב, סוריה, תימן, ועוד מקומות. ופה אצלנו הגברת המכובדת – השרה אורית סטרוק מקבילה את מובילי הביטחון הלאומי ככוח וגנר, כאשר הם גינו את פעולות הנקם של היהודים בישובים פלשתינים כטרור לאומני. זו אמירה חמורה ובודאי כאשר נאמרת על ידי שר בממשלה. הגברת סטרוק חזרה בה מהדברים והתנצלה, אך ברור הוא כי ישנה כאן מגמה מדאיגה שמאבדת כל רסן בגלל אמירות כאלו או אמירה של השר לביטחון לאומי – איתמר בן גביר "תעלו על הגבעות" ובכך הם נותנים לגיטימציה מדאיגה שגם "מוכיחה" את עצמה בשטח. הפיגוע החמור בעלי מצטרף לשורת פיגועים שגבו מחיר דמים קשה וכוחות הביטחון פועלים לאורך זמן בעצימות משמעותית על מנת להרתיע את הטרור, אך מעשי אלימות של תושבי יהודה ושומרון כנגד פלשתינים היא חמורה ופוגעת ביכולת הפעולה של כוחית הביטחון ועוד יותר "מקימה" את העולם עלינו. תנו לכוחות הביטחון לפעול הם עושים עבודה משמעותית ומצליחים לסכל מאות ניסיונות פיגוע ולפגוע בהתבססות של הטרור באופן נרחב. אנו רואים את רצף הפעילות המתמשך בצפון השומרון – שכם בואכה ג'נין תוך לחימה מקצועית ונחושה במעוזי הטרור על מנת לפגוע במוטיבציה, אך אין בלחימה הזו 100 אחוז הצלחה וכן חובה לייצר נחישות, עקביות, רציפות, נועזות, מקצועיות ועוד רכיבים ובהם יש גם ימים של הצלחה לצד השני. חובתם של המנהיגים מהרמה הבכירה ביותר בהנהגת המדינה לגבות את גורמי הביטחון לרבות ההנהגה ביהודה ושומרון שחייבת להיות אקטיבית ולמנוע מ"נערי גבעות" בלתי נשלטים להכפיש את שמם ואת מדינת ישראל בפעולות הנוגדות את הערכים הלאומיים שלנו.

לאירועים הללו מצטרף המעשה המביש בו מח"ט בנימין , שהגיע לניחום אבלים בבית משפחת מסעוד מוצא את עצמו יוצא משם מכיוון שחבורת נערים החלה לגנותו ולסמן לו את הדרך מבית האבלים החוצה תוך קריאות "רוצח, בוגד, משת"פ" ועוד. המח"ט – אלוף משנה אליאב אלבז יצא משם בבושת פנים והרגיש מושפל נוכח ההתנהגות הבזויה הזו. וגם כאן ברור שמדובר בקומץ נערים ולא באוכלוסיה המייצגת את תושבי יהודה ושומרון, אך שוב היכן הם מנהיגי העדה שיעצרו את ההתנהגות הזו שמכתימה את כולם. חייב לספר שכאשר הייתי מג"ד בשנת 1995 וכוח שהיה תחת פיקודי היה במשימת אבטחה של אחד המבנים בו התגוררו יהודים בלב העיר חברון.  משימת החיילים היתה לשמור על היהודים מפני כוונת פרעות של תושבי חברון הפלשתינים, אך היו אלו היהודים בבית שכל הזמן קיללו וגידפו את החיילים ובכל פעם אני הייתי מגיע למבנה על מנת לגבות את חיילי ולהסביר עד כמה חמורה התנהגות התושבים היהודים. באחת מהפעמים כשהגעתי לשם "זכיתי" לקבלת פנים מבישה שצרובה בי עד היום, אותם יהודים שעליהם שמרנו זרקו מאחת מקומות הבית שקית מלאה בשטן ובצואה שנפלה סמוך אליי ופגעה  במי שהיה סביבי. הרגשתי מובך, מושפל וחסר אונים מול ההתנהגות השפלה הזו ובעיקר חסר יכולת לפעול כנגד היהודים, זהו תפקידה של המשטרה. ואני מניח שכך גם היו תחושתיו של אל"מ אלבז השבוע. חברים יש גבול ובעיקר חסרה מנהיגות ערכית שתציב את הגבולות באופן בלתי מתפשר, אוי לנו אם ניתן יד להתנהגות בזויה שכזו ובעיקר נפריע לכוחות הביטחון במשימתם.

ידידיי ורעיי כוחות הביטחון ימשיכו לעשות הכל על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל ולהילחם בטרור בכל מקום, בכל זמן ובכל העוצמה והם חייבים גיבויי מלא מכל המנהיגות הלאומית והאיזורית כל הזמן גם אם המנהיגים עסוקים בבעיות אישיות.

אמנון אשל אסולין