ביקורת לספר 'פטריוטים חסרי מולדת' – דווקא בתקופה הזו

קראתי בהנאה את ספרו של פרופ׳ אלכס גורדון, אם אפשר להשתמש במלה הנאה ביחס לפרשות העגומות שהספר מגולל. יחד עם זאת, גורדון מביא לפנינו בכשרון רב גלריה של ענקי רוח יהודים, או ממוצא יהודי. זהו אוסף של דמויות מעוררות השראה ושאר רוח, כמעט מיתיות, גם אם מסלולי החיים של חלקן היו אפלים למדי. הספר בוחן שורה של פרשות – בהן כמה מהפרשות הדרמטיות ביותר במאה ה-20 – המאירות באור שלילי את ניסיון השתלבותם של יהודים באירופה בתחילת ובאמצע המאה ה-20. תקופה של תקוות גדולות ואכזבות לא פחות גדולות. הספר כתוב ברגישות, תחכום, וידענות. הוא מציג ללא כחל ושרק את השבר הנורא שחוו האליטות המדעיות והאינטלקטואליות היהודיות באירופה בשני השלישים הראשונים של המאה ה-20.
פרופ׳ גורדון הוא פיזיקאי בעל סקרנות היסטורית ותרבותית רחבה. התרשמתי מהעומק ההיסטורי שלו, למרות שאינו היסטוריון מדופלם, ומרוחב הבנתו – בקיאות בתרבות הרוסית, הגרמנית והצרפתית, ידע היסטורי רחב, והבנת הקשר שבין מדע ופוליטיקה. גורדון מזכיר בספרו כמה פרטים וחוויות אוטוביוגרפיים הנוגעים לדמויות ולאירועים הנזכרים בספר, אליהן נחשף כיהודי יליד קייב, בן למשפחת פרופסורים לספרות ולמוזיקה, שנעשה פעיל ציוני במחתרת, עלה ארצה והשתלב בטכניון. היכרותו האינטימית עם עולמות המדע, הדיכוי הסובייטי, ותחושת הזהות היהודית של הכותב מלווים את מסע החקירה שלו על הביוגרפיות הטרגיות של המדענים והאינטלקטואלים.
חלק מהפרשות המוזכרות בספר ידועות יותר – כמו פרשת רציחתו של ולטר רתנאו שר החוץ היהודי של גרמניה, יחסו של פרויד ליהדותו ולרעיון השיבה לארץ ישראל, חייו של קורט אייזנר ראש ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית הבווארית קצרת הימים, והפרק הנפלא על ״הגרעין היהודי של דרמת האטום״. הפרק מנגיש בשפה בהירה ומובנת לקורא הכללי את קרב הענקים שהתחולל בין המדענים היהודים והמדענים הנאצים במירוץ אחר פצצת האטום, בשנים 1945-1939. במרכזו העימות המוסרי בין שני חתני פרס נובל לפיזיקה שעמדו משני צידי המתרס במלחמת העולם, ורנר הייזנברג הגרמני שעמד בראש תכנית הגרעין הנאצית, ונילס בוהר הדני (בן לאם יהודיה) שהיה מורו של הייזנברג. הוא מראה כיצד בוהר דחה את הפצרתו של הייזנברג לשתף פעולה עם פרוייקט הפצצה הנאצית, למרות שהיה תחת כיבוש גרמני. נראה שגורדון מחדש בסוגיה זו, כאשר הוא מציע הסבר מקורי לניסיונו של הייזנברג לשדל את בוהר לשתף עמו פעולה, וזאת בשל הזדקקותו של הייזנברג לציקלוטרון להפרדת איזוטופים של אורניום במכון של בוהר. סירובו המרשים של בוהר לשתף פעולה עם הנאצים, מול רפיסותו המוסרית של בכיר המדענים הגרמנים, עולים מפרק זה במלא עוזם, כמו גם פרשת התגייסותם של גדולי הפיזיקאים והמדענים היהודים, חלקם פציפיסטים כמו אלברט איינשטיין, לטובת הבסת הנאצים.
פרשות אחרות המוזכרות בספר מוכרות פחות. בין אלה חידש לי גורדון בהבאת סיפור חייה המכמיר לב של אירן נמירובסקי, סופרת צרפתיה ילידת רוסיה, בת למשפחת בנקאים יהודית שפיתחה סלידה עמוקה כלפי העם היהודי, עד כדי אנטישמיות. סופרת מחוננת זו, שגודלה בלשון הצרפתית (כיאה לרוסיה יהודיה עשירה), ברחה לצרפת מהמהפכה הבולשביקית, המירה את דתה, ואף זכתה לאחר מותה בפרס הספרותי היוקרתי ביותר בצרפת. למרות כל אלה ניסיונה להתאזרח במולדתה הלשונית צרפת כשל, וסופה שגורשה לאושוויץ ונרצחה כאחרון היהודים שתיעבה. ספרה האחרון והמהולל, שהקנה לה את הפרס, הוא חשבון נפש נוקב עם ״אחיה״ הצרפתים שהקיאו אותה מתוכם.
הספר מעורר שאלות ומחשבות מרתקות על החוויה היהודית המודרנית, גם מנקודת המבט הישראלית, ובייחוד הכמיהה לנורמליות שמאפיינת את חיינו. הוא עוסק בנושא בעל חשיבות עליונה – כיצד לשלב בין זהות יהודית ובין מודרניות בלתי מתפשרת, נושא שראוי שאנו הישראלים, בייחוד ילידי הארץ שאינם מכירים את תחושת הזרות של יהודים בגולה, נעמיק להבין את שורשיה. ‎

הכותבת היא ד"ר רונה יונה – מכללת אורנים ואוניברסיטת ת"א