השניים המרשימים ביותר בעיניו, הם בהיבט הערכי, המוסרי שהם דוגמה לאומות העולם.
האחד, עשרת הדיברות, שבעניו מהוות דוגמה ומופת לערכים לאומיים שמהווים אמות מוסר מהגבוהות שיש ובהחלט מהוות אור לגויים.
והשני, היכולת האישית לבקשת סליחות בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

חשבתי על כך ושאלתי את עצמי האם אנו כיהודים יודעים להעריך במידה שווה וכנה את האופן בו אנחנו מוערכים על ידי אמריקאי גוי, או על ידי גויים אחרים?
התשובה שלי היא כן, אנו יודעים להעריך זאת, אך בעיקר רואים זאת כחלק מהדנ״א הלאומי וההרגל הכללי ולכן זה נתפס בעיננו כדבר ברור ומובן.

עשרת הימים הללו הם בבחינת חשבון הנפש האישי שכל אחד מאיתנו עושה ומנסה לייצר סיכום אישי לשנה שחלפה.
תפקיד הסיכום הזה הוא לא לייצר אגו וטפיחה על השכם על הצלחותינו, אלא ובעיקר לשים לנגד עיננו את אי ההצלחות ולבחון אותן לעומק.
להבין היכן טעינו, במה לא פעלנו כנדרש, במה פגענו באחר ומתוך אלו ועוד מה עלינו לשפר בכדי להגיע לתוצאות טובות יותר בעיקר בין אדם לחברו.
דבר נכון הוא שננתח, כל אחד מאיתנו את נקודות הכשל שלו, אך יחד עם זאת חובתנו לנתח את ההצלחות כדי להבין מה הדרך שהובילה אותנו לשם וממנה ללמוד לדרכים הבאות.

ידידיי ורעיי, עשרת ימי התשובה ויום הכיפורים שבפתח הם הזדמנות מצוינת לכל אחד מאיתנו לבצע את חשבון הנפש, לחזק את מעלותינו ולשפר את מגרעותינו.
וכן ניתן ואפילו מומלץ לדעת לומר טעיתי ולבקש סליחה, מחילה וכפרה.
בברכת גמר חתימה טובה.