בתחלית דרכו מנו בישוב פחות מ-10,000 תושבים וחוץ ממפעל "סולתם" לא הייתה הרבה תעסוקה באזור, בטח לא בגודל ובסוגי התעסוקה שנמצאים היום באזור התעשייה.מר סימון אלפסי ועובדי עיריית יקנעם ראויים לכל השבחים בהפיכת יקנעם לעיר משגשגת ומלאה באפשרויות לבעלי עסקים מקומיים ובינלאומיים.בסדרת ראיונות עם כל המתמודדים לרשויות ומועצות באזורנו באופן אקראי ומקיף לכולם החלטנו להתחיל […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה חדשותיקנעם
- ראיון לכבוד חג הפסחעם זקן ראשי הרשויות באזור,מר סימון אלפסי שהצליח בשירות ארוך לתושבי יקנעם להפוך את היישוב שהחל כמעברה לעיר משגשגת

בתחלית דרכו מנו בישוב פחות מ-10,000 תושבים וחוץ ממפעל "סולתם" לא הייתה הרבה תעסוקה באזור, בטח לא בגודל ובסוגי התעסוקה שנמצאים היום באזור התעשייה.
מר סימון אלפסי ועובדי עיריית יקנעם ראויים לכל השבחים בהפיכת יקנעם לעיר משגשגת ומלאה באפשרויות לבעלי עסקים מקומיים ובינלאומיים.
בסדרת ראיונות עם כל המתמודדים לרשויות ומועצות באזורנו באופן אקראי ומקיף לכולם החלטנו להתחיל עם מר סימון אלפסי.
הצגנו כמה שאלות למר אלפסי:
ספר לנו על תחילת הדרך ומהמורות עיקריות שהצלחת לגבור עליהן?
"יקנעם מפעל חיים"
"תחילת הדרך הייתה בהחלט מאתגרת.
שהתחלתי נחשפתי להרבה מהמורות, חלקן דחופות ומחייבות טיפול מיידי.
המהמורה העיקרית הייתה משבר סולתם. מפעל סולתם העסיק אז כ- 2700 עובדים תושבי יקנעם וכשהוא קרס רובם המכריע פוטר. כ-500 עובדים התבצרו במפעל והובאה חברת שמירה עם כלבים לפנות אותם. זה היה מזעזע ושבר נוראי שכמעט וגרם גם לקריסת היישוב כי הכל ביקנעם של אז נשען ונתמך ע"י מפעל סולתם. אני נאלצתי להתמודד עם משבר של כ- 35% אבטלה ומערכת חינוך שהפסגה בה היא להיות מוכשר לעבוד בסולתם.
מאחר וליקנעם לא היו שטחים להקמת פארק תעשייה בכלל כי כולם היו ברשות כור של ההסתדרות והרי העיר כולה נשענת על סולתם, אז בכלל לא חשבו על תעסוקה אחרת. אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן להישען על מפעל אחד ולא תעשייה שחורה, אלא עד כמה שהדבר נשמע מופרך לחשוב על הקמת פארק היי טק בעיר, ונלחמתי לקבל שטח להקמת פארק תעשייה מאחורי אוסם, והצלחתי לקבל כ-120 דונם בחלק הדרומי.
מהמורה נוספת איתה התמודדתי היא מערכת החינוך היישובית.
באותה תקופה היו ביישוב שני בתי ספר מקיפים עם כ-500 תלמידים שלמדו מסגרות, רתכות וכרסמות. הבנות למדו תפירה. לא הייתה אפילו כיתה עיונית אחת והיה אתגר עצום כפול: גם להתמודד עם המצב וגם לפעול לשינוי תפיסה. לקחתי את פרופסור דוד חן מאוניברסיטת ת"א ויחד הכנו תכנית אסטרטגית לאיך תיראה מערכת החינוך ביקנעם בשנים הבאות מגני הילדים ועד לי"ב. במסגרת התכנית הוצאנו את כל מקצועות הברזל מבתי הספר. דאגנו למימון מערכת החינוך ושלא יהיו ילדים סוג א' וילדים סוג ב', שמי שיש לו כסף שולח את ילדיו לגן ומי שאין לו משאיר אותם בבית. השקענו משאבים רבים בסיוע לכל הילדים.
כדי לתת מענה לשני הדברים הללו ביקשתי מראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל שסייעתי לו רבות להיבחר והייתי חלק מהמטה שלו לעזור לנו בשני דברים: הענקת אזור פיתוח א' בתעסוקה, ועדיפות לאומית בחינוך. לשמחתי הרבה רבין נענה לבקשתי וממשלת ישראל שאישרה זאת ב – 1993 הכניסה אותנו לתכנית שבס. לאחר קבלת המעמד הלכתי אישית לשכנע יזמים לבוא ולהקים כאן את מפעליהם כשאני מעורב אישית ונלחם עבורם בכל הבירוקרטיות. לא הסתפקתי בכך וגם הקמתי את היחידה לפיתוח כלכלי ויחידה להשמת כח אדם. מאז עברנו כברת דרך ארוכה, בנינו מערכת חינוכית עם חשיבה לטווח הארוך, וכבר שנים רבות שמערכת החינוך שלנו נחשבת לאחת המעולות ופורצות הדרך במדינה. אנו מתגאים ב 96.2% זכאות לבגרות, 0% נשירה, קרוב ל- 100% גיוס לצה"ל ולשירות איכותי ומשמעותי הן אצל גברים והן אצל נשים, הובלת ערכים ועוד ועוד.
דבר נוסף, בשנות ה-90 חשבתי איך אפשר לפתח את העיר ולהגדיל את האוכלוסייה יותר ובכך גם לתרום למדינה. למרות המצב הכלכלי הקשה ביותר בעיר קיבלתי החלטה נועזת ולאחר שנפתחו שערי ברית המועצות לשעבר קלטנו אלפי עולים חדשים מחבר העמים כאקט ציוני בראש ובראשונה, וגם כי האמנתי שכך יגיעו לכאן מדענים, רופאים, מהנדסי תוכנה, ויחד עם הוותיקים נבנה כאן חברה אחרת, חברה שאיתה נוכל להגשים את חזוני לפתח את יקנעם לכיוון המדעי והטכנולוגי. לצד הקליטה מבריה"מ ראיתי לנכון לקלוט גם משפחות עולות מאתיופיה מאחר ובאותה תקופה ערים רבות לא מצאו לנכון לקלוט את העלייה הנפלאה הזאת, ואני חשבתי שחובתנו היא גם לסייע לעולים שהגיעו עם חלום לארץ הקודש, והדבר גם הזכיר לי את העלייה שלנו בשנות ה-50 וה-60. למרות מצב האבטלה הקשה שהיה ביישוב הבנתי שרק אם אגדיל את האוכלוסייה ואקלוט עלייה, המדינה תוכל להקשיב לזעקה שלי, וכך אכן היה. יצאנו לדרך וב"ה העולים הגיעו ונקלטו, ותוך שנתיים שלוש הוכפל מספר תושבי העיר בעולים מחבר העמים ובמשפחות יוצאות אתיופיה, ואני ראיתי בכך ברכה, והמדינה אכן עזרה ואת התוצאות המעולות כולנו רואים. עם העלייה הזאת החלטתי להקים את חברת ההיי טק הראשונה. גייסתי 50 אלף דולר תרומה ובמבנה שקיבלנו בתוך מפעל סולתם הקמנו את החברה כשהיו"ר והעובדים הם עולים חדשים וכולם דיברו רוסית. לחברה קראו "אתזה" – אם תרצו אין זו אגדה. וכך נפתחה החברה הראשונה, הוקם הסטאטאט אפ הראשון שדרכו פותחה גלולת מצלמה שבודקת את מעי הגס והקמתי חממה טכנולוגית ראשונה בה ישבו מדענים מחבר העמים ופיתחו מוצרים. כל אלו פתחו את הדלת לעוד חברות ולעוד סטרטאפים וחממות טכנולוגיות ולמעשה ליצירתו של פארק היי טק מוביל ברמה בינלאומית עם מיטב הפיתוחים לעולם כולו.
מהמורה נוספת הייתה העניין הכלכלי. שהגעתי מצאתי מצב כספי קשה ביותר. תקציב המועצה אז עמד על 7 מיליון ₪ והביצוע היה 11.5 מיליון ₪ מה שאומר ש-50% הם גירעון שוטף ועוד 15 מש"ח שהם שני תקציבים שנתיים הלוואות ששולמו עליהם ריביות מטורפות של בין 100%-300% מה שהקשה עלינו מאוד ולא יכולנו אפילו לשלם משכורות לעובדים. בגלל משבר סולתם הם לא שילמו את הארנונה מה שכמעט והביא לקריסה טוטאלית של הרשות. החלטתי שכדי להבריא יש לפעול מול משרדי הפנים והאוצר שיכסו את הגירעונות ע"י מענקים והלוואות, ולאחר שבאמת קיבלנו מענקים והלוואות לטווח הארוך התחלתי לנהל את העיר כעסק כלכלי לכל דבר. התייעלנו באמצעות צמצום עובדים, חיסכון בפעילויות ועוד, ולצד אלו דאגנו לשיפור תמידי של השירותים. היום זה נשמע דמיוני, אבל בעבודה קשה הצלחתי להביא את העיר למסלול מאוזן ושאנו מקבלים שנה אחר שנה את פרס שרי האוצר והפנים לניהול תקין.
בשנת 94 שראיתי שהפארק הדרומי כבר מלא קיבלתי החלטה משמעותית להילחם מול משרד הביטחון במטרה להעביר את בסיס מנסורה מיקנעם ולקבל את השטח להמשך הקמת הפארק. עשיתי זאת בידיעה ברורה שאני מוותר על כ-10% מתקציב הרשות שמגיע מהארנונה של משרד הביטחון על הבסיס ושהוא קריטי לנו, אבל חשבתי רחוק ולטווח הארוך שזה הרבה יותר חשוב מכסף הארנונה של הבסיס, והתוצאות לא איחרו לבוא והפארק כבר מזמן החזיר את הכסף הזה. בהמשך יזמתי את הקמת פארק מבוא כרמל המשותף ליקנעם, מגידו, עוספייה ודליית אל כרמל וכיום מדובר באחד הפארקים הגדולים והמבוקשים באזור כולו.
בנוסף לאלו היה אתגר היה איך לבנות עיר, איך לקלוט עלייה, איך לקלוט אוכלוסייה חזקה, ואיך לבנות חברה שחיה בלי מתחים ובלי שנאה. האתגר לבנות עיר ולשמור על הקהילתיות היה הקשה ביותר, ואני הכי גאה שהצלחתי בו. יקנעם היא קיבוץ גלויות אמיתי וכולם חיים יחד בהרמוניה. דתיים וחילוניים, ותיקים וחדשים. נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס שהיה אורח הכבוד של יקנעם בחגיגות ה- 60 לעיר סיפר שבביקור קודם שהיה ביישוב הוא אמר ואני מצטט: "פעם יקנעם רצתה להיות חלק מישראל, היום ישראל רוצה להיות חלק מיקנעם", המציאות עולה על כל דמיון. הציטוט הזה אומר הכל".
מהי נקודת המפנה שבה הרגשת שאתם על דרך המלך?
"חינוך מעל הכל"
"נקודת המפנה היא החלטת ממשלת רבין לאשר את בקשתי לקבלת אזור עדיפות לאומית בחינוך ובתעשייה. בזכות אותה החלטה סופר חשובה ואיתה מתן סיוע לתעשיינים התחלתי לראות חברות שמתעניינות בפארק העתידי ורכישת קרקעות וכאן החלה בנית מבנים ומעבדות לחברות ההיי טק. בשנים 1996-1997 כבר ראיתי את המפנה ממש. מפנה נוסף הגיע לאחר שחתמנו הסכם עם משרד התעשייה והמסחר שאנחנו ננהל את הפיתוח של פארק התעשייה וגם כאן ראיתי שהביקושים לפארק מאוד אטרקטיביים והבנתי שיקנעם עולה על דרך המלך, דבר שאכן קרה בשנים שלאחר מכן.
נקודת מפנה נוספת הייתה בחינוך כאשר התחלתי לראות תוצאות חיוביות. ההורים התחילו לתת אמון בבתי הספר בעיר ושלחו את ילדיהם למערכת החינוך היישובית בניגוד לעבר ששלחו לחיפה ולקיבוצים. התחלנו לראות עלייה בזכאות לבגרות.
בזכות שני המרכיבים הללו הגיעה יקנעם להישגים מגוונים ומשמעותיים, נהנתה מהגירה חיובית, נקלטה אוכלוסייה איכותית של עובדי הייטק ועובדים במקצועות נוספים. הילדים שלנו שהם דורות העתיד של העיר נשארים מרצונם לגור בעיר ומגיעים זוגות צעירים חדשים. כל אלו ועוד דברים הביאו את יקנעם למצב סוציו אקונומי של 7-8. היינו כחולמים".
למי מגיע תודות על דרך ארוכה שעשיתם?
רבין ופרס בשירות יקנעם.
"למשפחתי בראש ובראשונה ובמיוחד לרעייתי שתמכה בי מרחוק. המשפחה כולה תמכה לאורך כל הדרך והכילה אותי ואת התפקיד התובעני ושהקדשתי שנים רבות לעבודה ציבורית והם שילמו את מחיר היעדרותי. לתושבים היקרים שבזכותם כל זה לא היה קורה. לנבחרות ולנבחרים לאורך השנים שפעלו בשיתוף פעולה. מעל לכולם תודה מיוחדת למי שהאמין בי ועזר ליקנעם בתקופה הכי קשה, ראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין ז"ל, לנשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל שתרם ודחף רבות, ולכל השרים והשרות לדורותיהם שסייעו להצלחתי ולהצלחת העיר".
מהי העצה שאתה נותן למתמודדים ביקנעם בפרט ובכל הרשויות בארץ בכלל?
"איש של אנשים"
"הדבר הכי חשוב הוא להישאר בן אדם. גם אם אתה מגיע למעלה ומצליח יותר מכולם תמיד תזכור שהעלייה היא קשה, הירידה קלה. תהיה איש של אנשים. תראה בעיניים גם את התושבים החזקים וגם את החלשים. תתנהג לכל תושב כפי שאתה מתנהג לכל יזם. תן לשניהם את אותו הכבוד. מי שזקוק לעזרתך תעזור לו.
יש עצת זהב שאני כבר שנים נותן לכל ראש רשות או לכל מועמד והיא שמדובר בתפקיד בעל חשיבות רבה שדורש המון ומי שהולך על זה חייב להתמסר לתפקיד. צריך לקחת סיכונים שיש בהם סיכויים. להיות יצירתי, והכי חשוב לחשוב לא על היום וגם לא על מחר, ולהכין תכנית אסטרטגית לעוד חמש ועשר שנים ואף יותר כי רק כך ניתן לבנות עיר. בשום פנים ואופן לא למהר לגזור סרטים אלא לעשות דברים בצורה יסודית, וגם אם חלילה לא תיבחר נשארו היסודות שלך שעליהם ניתן לבנות עיר. בניית עיר לא יכולה להיות מהיום למחר".
האם אתה מסופק במה שעשית לאורך הדרך? או שיכלת לעשות יותר אם היו יותר משאבים ומימון?
"מגשים החלומות"
"לגמרי. כמעט כל חזון וכל חלום שהיו לי לעיר הגשמתי. אני חושב שתמיד מצאתי את הדרך להגשים כל חלום עבור העיר. לפעמים הדבר לקח שנה, לפעמים הרבה יותר, אבל תמיד הייתי חדור מטרה ובסופו של דבר אין לי שום טענה. אני איש מפלגת העבודה כל השנים ותמיד הבדלתי בין פוליטיקה פנימית לחיצונית כאשר טובת העיר והתושבים הם שעניינו אותי ולכן הצלחתי להסתדר כמעט עם כל ראש ממשלה וכל שר לא משנה מאיזו מפלגה הם. העיקר שיסייעו ויעזרו לעיר.
לאחר כ-35 שנים בראשות היישוב אני משאיר לבא אחרי עיר חזקה כלכלית עם רזרבות כספיות והבטחת עתידה של העיר כלכלית ותקציבית. לאחר מאבק ארוך, עיקש וממושך הצלחתי להגדיל את שטחה של העיר מה שיבטיח שילדינו יוכלו לגור כאן ואת עתידה של העיר לעשורים הבאים. מערכת החינוך בעיר היא אחת הטובות בארץ. מערכת שמגיעה להישגים בלתי רגילים. אנו מובילים באיכות הסביבה ושומרים על הטבע, על הירוק ועל כדור הארץ בשורה ארוכה של מיזמים. תושבי העיר נהנים מאיכות חיים גבוהה. יקנעם מובילה ומצטיינת באפשרויות תעסוקה. הבא אחרי יקבל עיר מסודרת ואני מאמין שהוא ימשיך באותה דרך של חשיבה למרחקים ארוכים".




כתיבת תגובה