מדינת ישראל הולכת השבוע לסקר הסקרים האמיתי בבחירות לכנסת ישראל ותוצאות הסקר ילמדו לאן פנינו. הכנסת והממשלה היוצאות הצליחו להשלים קדנציה מלאה ולצערי בפוליטיקה הישראלית ובשיטת הבחירות הקיימת והמשתנה זהו מקרה חריג. מתוך 25 כנסות מקום המדינה רק 7 כולל האחרונה הצליחו להשלים קדנציה ובממשלות מתוך 37 רק 4 השלימו קדנציה מלאה לרבות היוצאת. הנתון הזה מלמד יותר מכל על חוסר היציבות הפוליטית המתמשכת בישראל ובהתאמה ההשפעה על תפיסות ביטחוניות, חברתיות, כלכליות ובכל תחום בחיינו. רבים מנסים לייחס את הטלטלות הפוליטיות רק לממשלה האחרונה, אבל ההיסטורי שהוצגה כאן מלמדת על משבר פוליטי מתמשך והעוצמות שלו השתנו בהתאם לסוגיות שהיו על הפרק.  עכשיו כולנו נדרשים לממש את הזכות הדמוקרטית ולהכריע בין הגישות השונות, בין המפלגות המרובות, בין המנהיגים והאמת שרבים מאיתנו "מבולבלים". הסוקרים השונים מדברים על סדר גודל של 8% מתלבטים שיכריעו רגע לפני הכנסת הפתק למעטפה, להערכתי האישית המספרים הם דו ספרתיים, וזאת על אף שהצפי בבחירות הללו לאחוז הצבעה גבוה מאוד. מה עומד על כף המאזניים ומה מייצר את חוסר הודאות בהתארגנות האישית לבחירה. במקום הראשון עומד הביטחון הלאומי של כולנו ובמידה רבה כולנו עדיין בתחושה ובאווירה של טראומה לאומית ופאניקה אחרי אסון אוקטובר 23 ולכן פה הבוחרים ירצו תוצאה מובהקת של עמידה ביטחונית אסטרטגית שלא "תכיל" יותר פוטנציאל של איום על המדינה. בתוך כך ההישגים הצבאיים והביטחוניים שהושגו מאז האסון הינם משמעותיים להשבת ההרתעה הלאומית כנגד הזוממים וכיום צריך לתחזק את ההרתעה ולהמשיך בנחישות ביטחונית בלתי מתפשרת מול האויבים. והפער הגדול הוא ביכולת לתרגם הישגים אלו לרמה האסטרטגית הלאומית ולהפוך את ההישגים ליותר פרקטיים עבור הביטחון הלאומי. הסוגיה השנייה היא הבעיות החברתיות בתוכנו בהקשר של יחסי דת ומדינה, מערכת היחסים בין הרשויות – המחוקקת, המבצעת, השופטת ובעיקר ה"מרחקים" בין חלקי העם שמקצינים ביחד עם הפוליטיקאים. ב"כאוס" החברתי שנוצר על רקע  המחלוקות השונות שמערערות את היציבות החברתית המענה הוא כנסת וממשלה עם הסכמה לאומית רחבה ובמתאר הפוליטי שנוצר האפשרות היחידה היא ממשלת אחדות לאומית של גופי המרכז הגדולים, אחרת כל צד מרכזי "יסחט" על ידי הקטנים ויצליח להשפיע מהותית על סדר היום. הסוגיה הכלכלית ובעיקר בהקשר יוקר המחייה בישראל חייבת לקבל תשומת לב וטיפול שורש עמוק. איך הגענו למצב שבו ישראל היא אחת המקומות היקרים בעולם בכל פרמטר שנבחן. מחיר הדיור, השירותים, המלונות, הקניות בסופר הכל ברמה גבוה מאוד שמעמיסה על משקי הבית באופן בלתי ניתן לקיום בהרבה מהמקרים והתוצאה היא שמשקי בית רבים חיים מהלוואה להלוואה וממינוס למינוס.

אז במצב הזה בסוף כולנו שואלים במי נבחר ומי יצליח לשנות את ישראל שלנו ולהביא כוון לעתיד אחר  טוב יותר לדורות העתיד. המתכונת היא לא לפסול את ביבי, לא להקטין את איזנקוט, לא לקבל שבן גביר הוא האיש החזק שאנחנו רוצים, לא להתלהב מתפיסות ליברליות של גולן וגם לא לקבל את השחור והלבן של ליברמן. בעיניי התוצאה תיהיה דומה לסקרים הכללים והפער יהיה סביב 2,3 מנדטים לצד זה או אחר ולכן בכדי לראות את ישראל לפני הכל, כפי שגנץ צרח שהוא מבקש, היא בהליכה משותפת של שני צידי המרכז. די לתת לשוליים מימין או משמאל להכתיב את סדר היום, צריך לדרוש אחדות על אף המחלוקות ועל אף חוסר האמון. חייבים לבנות במשותף, להבטיח שהביחד הוא לא סיסמא, לשקם את האמון ולהעמיד בסדר היום הלאומי את רצון הרוב בישראל.

האם העם בישראל הוא ימני יותר אז התשובה היא מורכבת. אי אפשר להתעלם מהתזוזה ימינה בשאלות הביטחון הלאומי והסכסוך הישראלי- פלסטיני. אירועי אוקטובר העמיקו את חוסר האמון עם הצד השני ובעיקר נתנו את ההבנה שביטחון הוא לא רק תקווה. אך מכאן ועד מסקנה שהעם ימני המרחק גדול כי בתחומים האחרים הציבור מבקש מנהיגות אחרת, שיויון בנטל, טיפול ביוקר המחייה ועוד . כך שהבחירות האלו יהיו מורכבות והציבור מצפה למשהו אחר, יציב יותר, אמין יותר, אחראי יותר ובעל יכולת ביצועית משמעותית יותר בתחומי הליבה האחרים.

בהתאם לכך ברור הוא שהבלבול הוא גדול והבוחר עומד בדילמות מורכבות ובמציאות שנוצר ישנן שלוש אפשרויות – ממשלה מרכז ימינה כמו האחרונה עם 61,62,63 מנדטים, ממשלת מרכז שמאלה עם אותו סדר גודל בתמיכה של המפלגות הערביות או ממשלת אחדות של מרכז המפה הפוליטית. ברור שלכל אופציה מחיר פוליטי, אידיאולוגי וציבורי משלו והקושי הוא מעצם המחלוקות ה"כבדות" בישראל 2026 – ביטחון, חרמות, שיויון בנטל, שותפויות ועוד.

ידידיי ורעיי מבולבלים יותר יש מצב שכן וממשלת אחדות היא לא בהכרח הפתרון האולטימטיבי, אך המנהיגים חייבים להבין ש"הרישיון" שיקבלו עכשיו להוביל  הוא לא רישיון להעמיק את הקרע, אלא הזדמנות להתחיל לתקן אותו.

יום חג דמוקרטי שמח לכולנו וצאו לבחור!