חזרנו לאחרונה ממסע לפולין עם משלחת מורי ותלמידי יב בבית ספר התיכון אורט גרינברג בקרית טבעון. בחרתי יחד עם בני אוריה תלמיד כיתה יב לצאת למסע לפולין לראשונה בחיי כהורה מלווה. כדור שני לניצולי השואה להוריי ששרדו את השואה הנוראית גברו עליה והצליחו ועלו לארץ והקימו משפחה בגאווה גדולה, הייה חשוב לי מאד ומשמעותי ובפעם הראשונה בחיי לעשות את המסע החשוב הזה יחד עם בני. הרשמים מהמסע המרגש עדיין מהדהדים ומלווים אותי בהתרגשות רבה מאז חזרתינו עד היום וילכו איתו הלאה שנים רבות קדימה.
זה הייה מסע רב עוצמה, מטלטל ושונה מכל מה שהכרתי וידעתי על שואת העם היהודי .יום אחר יום, שעה אחר שעה, באינטנסיביות שלא תתואר, עברנו ממקום למקום, חווים עוד ועוד, לומדים, נחשפים, רואים, מתרגשים, דומעים, נחנקים, ובעיקר מתקשים להאמין. כל נקודה היתה רבת עוצמה, וכל נקודה היתה מטלטלת, המשכנו לטפס במסע הזה שלב אחר שלב , בנסיון לחבר את כל חלקי הפאזל הכל כך מורכב הזה. זה הייה מסע בלתי רגיל וחד פעמי בחיים הללו המהווה פעילות שיא חינוכית לתלמידי כיתות יב ולטעמי ולדעתי חובה למי שמסיים את כיתה יב ואת הלימודים התיכוניים בארץ ומסע משמעותי וחשוב מעין כמותו בנושא ההיסטוריה של עם ישראל שרידותו גבורותו וגדולתו של העם היהודי עם ישראל. הצטרפנו לאלפי בני נוער היוצאים מדי שנה בעקבות החורבן הגדול שפקד את עמנו השואה. המסע לפולין הייה גם מסע בעקבות האדם, הן בתעצומות הרוע הניבטות מבעד למשרפות אך גם בגבורה האנושית של הקורבנות והנרצחים ומעט מהשורדים. זהו מסע שהייה אל מפגש עם הרוע בקיצוניותו ועם הכאב והטבח הנוראי הבלתי נתפס עד היום גם כאתה שם נוכח במקום זה נראה כבלתי נתפס שדבר כזה קרה לנו לעם היהודי.
שמענו סיפורים על גילויי חלמה אנושיים, על התעלות במצבים בלתי אפשריים ועל אטימות אנושית. אני ואנחנו המבוגרים המלווים את המסע והמורים ובטח כבני נוער ישראליים שנולדו במדינה חופשית התמודדתם ועדיין מתמודדים במהלך המסע וגם לאחריו ללא ספק עם השאלה – כיצד עיצבה ומעצבת בפועל השואה את זהותנו כיהודים וכישראלים? המסע לפולין הייה מסע בין הזמנים עבר, הווה ועתיד, הוא הציב שאלות מורכבות על ההווה ועל העתיד ומי אנחנו ובעיקר אתם כבני נוער הולכים להיות? ומה אני ואתם כבני נוער יכולים לשנות בסביבה שלכם ובכם ? ובעיקר מעלה הרבה שאלות לקראת הגיוס לצבא לצה"ל צבא ההגנה לישראל בשמו המלא בסוף שנה הלימודים הזו של כיתה יב ומה אתם תעשו בצבא שיתרום לצבא למדינה ולכם בצורה משמעותי ומשפיעה ביותר ושתטביע חותם אישי ארוך טווח.
זה הייה מסע פנימי שהתחיל בנחיתה בפולין על אדמת פולין והמסרים של המדינה הזו ושל השואה של העם היהודי בהתרחשה בה, דברים ומראות שילוו אותי את כל חברי המשלחת המורים ההורים המלווים ובעיקר את בני הנוער לכל החיים. אל לנו להישאר אדישים לכאב ולסבל, עלינו להבטיח לא לתת לעולם עוד לרוע כזה לעלות ולהתחולל שוב, רוע ושואה שפקדה אותנו גם ב7 באוקטובר כאשר אמרנו לכם לעולם לא עוד… והנה לצערנו הרב התרחשה עלינו עוד שואה. לעולם לא עוד זוהי גם השליחות שלכם בני הנוער ושל כולנו במדינה הזו.
זה הייה ללא ספק מסע ערכי ומשמעותי עבור כולנו, מסע מחזק וחשוב שאכן לימד אתנו את כולנו לדעת לצעוד בשבילי הצער של הקיום היהודי בשואה. צעדנו בגאון בפולין ממקום של חופש ושל תקווה, השכלנו ללמוד על עמנו וכה חשוב שנצליח לשמור על הזיכרון ועל מחוזות ההיסטוריה וייצגנו את העם היהודי ואת מדינת ישראל בגאווה ובכבוד ובעיקר הענקנו משמעות למורשתנו ולכוחנו.
בפולין בשואה שקעה השמש על אירופה ובמשך כשש שנים לא זרחה שוב. עברנו במהלך המסע במקומות שהיו לב ליבו של הרוע, צעדנו בשבילים בהם צעדו יהודים רבים את צעדיהם האחרונים טרם נורו, נשרפו או נחנקו ונרצחו חיים בתאי הגזים. שמענו סיפורי השרדות וגבורה אל אלו שאכן הצליחו לשרוד את הזוועה ולהקים, למרות הכל, בכוח נפשי מופלא בית ומשפחה בארץ ישראל. הדור שהייה שם מעביר את נטל הנחלת הזיכרון אלינו, אני מאמין שעמדנו ועוד נעמוד המשימה המורכבת הזו בכבוד, אך לא רק הזכרון חשוב, אלא מה אנחנו עושים עם אותו זיכרון, ואילו מעשים יבואו בעקבותיו. כל אחד מאתנו ומבני הנוער חזר המסע עם מראות וסיפורים שיהפכו להיות חלק ממנו.
במהלך המסע לפולין ביקרנו בקראקוב ובמחנות הריכוז אושוויץ, מיידניק, טרבלינקה ובירקיאנו ובבית העלמין בוורשה ובעוד עשרות אתרים בעלי משמעות עמוקה ומעוררת מחשבה שבכל אחד מהם עשינו טקס זיכרון ייחודי והנפנו והלכנו עם דגלי ישראל בגאווה גדולה ומסיימים כל טקס בשירת "התקווה". קיימנו באושוויץ טקס ייחודי "לכל איש יש שם" שבו בני הנוער הקריאו את שמות הנספים בני משפחתם בשואה, אירוע ומעמד שהייה מרגש מטלטל וייחודי באין כמותו. בכל מקום הלכה איתנו תחושת הגאווה העצומה שאפפה אותנו, גם גאווה בעיקר שאנו כאן עם בני הנוער שלנו ואחרי ככלות הכל, למרות מה עשו לנו לא הצליחו להשמיד אותנו ואנו כאן יחד עם בני הנוער שלנו . גאווה גדולה כאשר עמדנו שם וביטאנו שאנו זוכרים, שאנו מוקרים, ושאנו שם כדי ללמוד ולהנציח ובכדי להבטיח בעיקר ש"לעולם לא עוד".
המילה "שואה" קיבלה אצלי ואני מאמין אצל כולנו ובעיקר אצל בני הנוער משמעות אחרת מזו שהייתה לנו טרם המסע, ללא ספק אני מאמין כי רק מי שכף רגלו דרכה במקומות הנוראיים הללו ועיניו ראו את מה שראינו – מבורות הירי וקברי האחים ביערות, דרך מסילות הרכבת, הצריפים וגדרות התיל במחנות, ועד תאי הגזים, המשרפות ואפר המתים – רק הוא יכול לפחות לנסות להבין מה עבר שם על אותם אנשים, על אותם קורבנות יהודים כמונו. וזה הייה נורא, נורא יותר ממה שהלב יכול להכיל וממה שהמוח יכול בכלל לדמיין..
מסענו זה האישי והקבוצתי עם בני הנוער, אל התקופה האפלה הזו בתולדות העם היהודי שלנו, חיזק בנו כולנו את תחושת השליחות והמחויבות לזכור ולא לשכוח ואנו מבטיחים יחד עם בני הנוער שלנו שלא ניתן לזוועה כזו להתרחש שוב. לא בדור הזה ולא בדורות הבאים, אנו כאן כדי לזכור לנצח ולהבטיח שלמרות מה שקרה על האדמה הארורה הזו, שהייה גם היה, לא יהיה עוד לעולם. התחושה המלווה את כולנו היא של שליחות – של אלו שנרצחו ושל אלו ששרדו את התופת ועלינו גם לוודא שסיפורי גבורתם של אלו וגם אלו יישמרו, יתועדו ויישמעו לעולמי עד.
אין ספק שכולנו ובעיקר בני הנוער שאציין שהתנהגו לאורך כל המסע למופת, בבגרות אישית מופלאה וברגישות גדולה ומעצימה ממש, חזרו עם בגרות חדשה לאהבת הארץ והמולדת ועם תחושת שליחות ותרומה גדולה למדינה שלנו שכה חשובה לנו בימים אלו של מחלוקות בעם, של חשבון נפש לאומי אחרי הטבח ושואת 7 באוקטובר השנייה והנוראה שעברה עלינו ועל אופי חקירת המלחמה, המחדל, הטבח והרצח של יהודים חפים מפשע בארצם בביתם בשנת 2023 ב 7 באוקטובר ועל חוק הגיוס וההשתמטות מהצבא ומצה"ל שלא יעבור ושכה חשוב שירד סופית מסדר היום שלנו במדינה שלנו במיוחד אחרי שאתה מבקר בפולין. אכן חומר למחשבה, עם ישראל חי! שבת שלום.
הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מורה מחנך ומרצה לתקשורת, חבר מועצת קרית טבעון לשעבר ומועמד ברשימה לכנסת במפלגת הדמוקרטים.