האם האיראנים יהיו המנצחים הגדולים של המערכה שהתנהלה כנגדם בגלל יכולת המו"מ, או שמא טראמפ עוד לא אמר את מילתו האחרונה!?. מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן ובהמשכו המו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן באמצעות המתווכות -קטאר ופקיסטן מלמד שיש סיכוי בו המנצחת הגדולה של המערכה באיראן היא דווקא איראן, שספגה מכות קשות מאוד בהיבטים האסטרטגיים הלאומיים […]
האם האיראנים יהיו המנצחים הגדולים של המערכה שהתנהלה כנגדם בגלל יכולת המו"מ, או שמא טראמפ עוד לא אמר את מילתו האחרונה!?.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן ובהמשכו המו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן באמצעות המתווכות -קטאר ופקיסטן מלמד שיש סיכוי בו המנצחת הגדולה של המערכה באיראן היא דווקא איראן, שספגה מכות קשות מאוד בהיבטים האסטרטגיים הלאומיים והטקטיים הצבאיים. מתברר שוב כפי שקבע הוגה הדיעות – קלאוזוביץ שהמלחמה הינה המשכה של הדיפלומטיה/המדיניות באמצעים אחרים ולאחר שאמצעים אלו הופעלו חוזרים לשיח הדיפלומטי, אך אם לא יודעים לתרגם הישג צבאי למדיני – דיפלומטי אז… . איראן במערכה האחרונה באמצעים האחרים ספגה מכות אנושות שתכליתן הייתה הסרת האיום האיראני לחלוטין. אלו גם יחד ועוד לא הביאו את איראן לכניעה ובמידה רבה באמצעות "אסטרטגיית הורמוז", סבלנות ונחישות איראנית הם העמידו בספק את ההישג הצבאי וכעת בחזרה לזירה הדיפלומטית ניראה כי איראן דווקא זו שמלמדת את טראמפ וממשלו בשיעור על דיפלומטיה של אחרי המערכה. האיראנים מבהירים לא נדון בנושא האורניום המועשר, לא נדון בפרוייקט הגרעין האיראני, בפיתוח יכולת הטילים, בארגוני הפרוקסי ובעוד נושאים שהם היו הבסיס לפתיחת המערכה האחרונה. הם אומרים זאת בשקט במו"מ, הם מצהירים זאת ללא היסוס וגורמים לטראמפ לזוז באי נוחות, והם נוקטים פעולות כנגד ישראל ומדינות המפרץ כאשר להבנתם מישהו מנסה לפגוע באחד מאלו, ראה את תגובת איראן על התקיפה בדאחייה של ישראל וככל שהם אומרים זאת ניראה שמולם "מתקפל" האמריקאי. בתוך כך אוליי ההישג הכי משמעותי של האיראנים בשלב זה במו"מ הוא נטרול מוחלט של ישראל מהשיח ואפילו יצירת משבר בין ישראל וארה"ב. מבחינת האיראנים הם יהיו מוכנים לשלם מחירים מסויימים, אך הם רוצים במו"מ הזה להשיג הישגים שקודם לא היו להם. להבהיר אנחנו כאן ושמדינות המפרץ לא יעיזו לחשוב אחרת, אנחנו נמשיך לפתח מערכות הגנה והתקפה שישפיעו על האיזור והעולם ואנחנו ננסה לפגוע במערכת היחסים הישראלית אמריקאית ככל שניתן ובדרך זו לבודד את ישראל ולהבהיר הם הישראלים שורש בעיית התוקפנות האיזורית. ידוע לכתחילה שהנותן ונושא האיראני הוא קשוח ובעל ניסיון מוכח בדיפלומטיית המו"מ, אך מצופה מהמעצמה האמריקאית ובעיקר מטראמפ שיתרגם נכון את ההישגים הצבאיים שהושגו, את מצבה של איראן ויהיה נחוש בכדי שהאינטרסים האמריקאים באיזור ובעולם לא יפגעו. כבר אמרנו שטראמפ הוא איש עסקים ועם האג'נדה העסקית הזו הוא מגיע לבית הלבן, אך בחיים הפוליטיים ה"דיל" הוא שונה ולעיתים מהותית. ככל שהתמונה מהמו"מ שמתנהל כרגע היא בהירה ברור הוא שישראל נמצאת בסיטואציה בעייתית וחייבת לחשב את צעדיה בתבונה דיפלומטית. ראשית הנכס החשוב ביותר של ישראל היה ונותר ארה"ב ועל כן על אף הסיטואציה חייב ראש הממשלה להלך נכון בין הטיפות ולשמור נכס זה ולא לאפשר לאיראנים לפגוע במערכת היחסים המיוחדת בין ארה"ב לישראל. בנוסף ישראל חייבת להאיץ את המו"מ מול לבנון ולנסות בכל היכולת להגיע להבנות שיעמידו את החיזבאללה בבעיה ויצרו עד כמה שניתן מחיצה בין הדיאלוג האמריקאי – איראני לדיאלוג על לבנון לאן. כמו כן ישראל צריכה להיות ערוכה למצב בו האיראנים ממשיכים בכל הכוח ל"תדלק" את חיזבאללה ולעשות מהלכי הסברה בקנה מידה משמעותי בעולם בכדי שההבנה תהיה בהירה ישראל היא לא הבעיה, אלא החיזבאללה והתנהלותו חסרת ההתחשבות במדינת לבנון. ה"ערפל" הרב שיוצא משוויץ בהתנהלות במו"מ הוא בבחינת רב הנסתר על הגלוי, אך התעוזה האיראנית מלמדת שמי ש"מתכופף" בינתיים, על אף ההישגים, הוא דווקא האמריקאי ובכך האיראני ממשיך ומקשיח עמדות, כאילו שמדובר במעצמת על מנצחת.
בשונה מהזירה המלחמתית אפשר בהחלט להתגאות בשבירת השיאים היומיומית במונדיאל המרהיב עד כה. בזה אחר זה עולות הנבחרות ומגבירות את ההפתעות מיום ליום. בין שיאים ושבירת שיאים עולמית, נבחרתית ואישית. מבול שערים ומרדף חסר תקדים בין הגדולים בכמות הגולים ובשיאים. מסי פותח עם שלושער ומוסיף עוד צמד ונרשם כשיאן הגולים במונדיאלים, אמפאבה לא מוותר ויודע, שלו לפחות יש עוד מונדיאל ונותן פייט ומגיע ל – 16 הבקעות, רונלנדו גם במונדיאל האחרון שלו מלמד אותנו שאפשר בגיל 41 להגיע להישג שבשישה מונדיאלים הוא יבקיע, הולאנד הנורווגי נותן רביעיה בינתיים, ווזיניה, בן ה- 40, מפתיע בשער של כף ורדה ועוד הפתעות שמלמדות שמדינות יודעות לתת "פייט" משמעותי מסוג אחר ומלמדות את כולנו שהכדורגל יודע ניצחונות מובהקים יותר ובעיקר על ססגוניות.
ידידיי ורעיי המלחמה עם איראן מלמדת אותנו שיעור נוסף על דיפלומטיה, אסטרטגיה וטקטיקה ובשונה מהכדורגל שבו האירוע מסתיים בהכרעה ברורה אחרי 90 דקות או 120 או פנדלים, כאן נדרשת מלאכת מחשבת בכדי להביא להכרעה ברורה בזירה הדיפלומטית וכאן בהחלט צריכה להיות יכולת לא פחות חשובה של טובי המוחות בכדי להביא להסכם שיבהיר את התוצאה.
כתיבת תגובה