רציתי לספר לך שספר הביכורים שלי הגיע ביום ראשון ואיך שהסברתי לילדים שאצטרך קצת עזרה, הם מייד נרתמו.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: יומני היקר / מאת ליה ארזוני
אמרו שהחלום שלי הוא גם שלהם והם בשבילי באש ובמים. הבטיחו שהם יטפלו בכל העניינים הלוגיסטים: יכתבו כתובות, יכינו קבלות, יכניסו ספרים למעטפות ויבררו מיקוד למי ששכח. הכל הם ואני רק אנוח. אמרו שמה שיישאר לי זה להצטלם בין ערימות הספרים ולפוצץ את הפייסבוק בתמונות.
נותרתי ללא מילים ופשוט נפעמתי מכמה החינוך שלי יצא פגז.
ככה הרגשתי כמעט עשר דקות.
אבל אז אופירפיר נזכר שיש לו מבחן עוד שבועיים והוא חייב ללמוד מעכשיו. חרוץ נהיה לי. אתה שואל אם אני מפקפקת בכך שהוא היה חייב ללמוד? מה אני נראית לך אמא שתאמין שילדיה יעדיפו ללמוד כדי להתחמק מלעזור לה? ברור שכן. רבע שעה שלמה הוא למד ואז יצא להפסקה. ואי אפשר בהפסקה להטריד אותו בלהכניס ספרים למעטפות, בהפסקה הוא צריך לנקות את הראש עם האקס בוקס, אחרת איך יחזור מרוכז לעוד רבע שעה מאומצת של למידה? ושושקה היא בכלל קצינה ולא מבקשים מקצינה להתעסק בזוטות כמו מעטפות. אם חלילה יעלה צילום שלה, היא תאבד את כל הפאסון. ודנדוש, הוא טען שכתב היד שלו לא קריא. אז הוא צריך שאני אכתוב את הכתובות. ואת הקבלות. עם חתימה. והוא יכניס את הספר. אבל מצד שני, הוא רק מציע, שיותר פשוט שאני אכניס את הספר כי כבר עשיתי את הרוב, אז מה כבר נשאר, לא חבל שהוא סתם ישב לידי ויתבטל? עדיף שיראה עוד תוכנית טלויזיה עם עומק. אז הוא הולך לרגע ויחזור עוד שעה לבדוק איך התקדמתי.
ושלומי אתה שואל? הגזמת. מה אתה רוצה שיכאבו לו הידיים מהכתיבה ואחר כך באימון הן יהיו גמורות מהמאמץ? אז מה אם האימון זה ריצה, הידיים גם צריכות להיות בשיא. והאימון למחרת בבוקר, אז בתשע בערב נגמרת הסוללה. אני לא רוצה שהוא יהיה עייף ובאימון יזדחל אחרי כולם. חוץ מזה שנתתי לו להכניס כמה ספרים למעטפות וכמעט איבדתי את זה. אתה יודע שבחישוב של ספר לשעה היינו מסיימים בשנת 2025? אבל מרקם היחסים בין בני זוג הוא גם ככה עדין, לא מתווכחים בגלל מעטפות. הוא גם לא אשם שהוא לא זריז. חשבת שהילדים קיבלו את אפקט הצב ממני? מה פתאום, ממני רק דברים טובים. אולי רק קצת מחסור בקורדינציה, ופחד ממים שהם לא באמבטיה, ופחד גבהים ואלרגיות. חוץ מאלה קיבלו ממני רק טוב. אתה שואל מה? דקה נזכרת וחוזרת אליך בעניין.
אז רציתי להודות לבן הזוג המתוק שלי ולילדים שגם כשאני צריכה עזרה, הם סומכים עליי שאני אצליח להסתדר לבד. ככה הם מצמיחים בי את תחושת המסוגלות. ובהחלט הסתדרתי לבד. בחושך.
ציינתי לעצמי שכל פעם שהם יבקשו עזרה אני אהיה שם בשבילם. אני אגיד להם שאני סומכת עליהם ומאמינה בהם ואשלח אותם ל…
ומזל שאני חוסכת כסף ליום סגריר, אחרת ׳אם אין אני לי מי לי׳, הילדים בטוח לא לי.
ולמרות כל זה אני מאוד נרגשת.
כי היה נדמה שבגילי, לומר שהלב מתרחב זו קלישאה וגיליתי שהוא יכול להתרחב וגם כמעט להתפוצץ.
כי אני שראיתי דבר או שניים בחיי, יכולה להתלהב ככה מקופסת קרטון מלאה בספרים שהם שלי.
כי להוציא ספר, זה קצת כמו ללדת ילד. תהליך שבו רגעי השמחה משכיחים את הקשיים.
כי הילדים, גם אם הם לא עד הסוף שם בשבילי, אני יודעת שהם גאים בי וחשוב יותר, מבינים שתמיד צריך להעז וללכת אחרי חלומותיך.
כי לקבל צילום של ספרי בידיה של קוראת שמתרגשת שהוא הגיע, זה ליטוף שמחמם כל איבר ואיבר בגופך.
ולכל מי שהזמין… הספר בדרך אליכם ואשמח שתעדכנו כדי שאדע שדואר ישראל חייך אלינו.
תודה להוצאת שניר שבזכותה הספר שלי הוא עובדה מוגמרת!
״מה רע לי כשטוב לו״
מתאים לכל מי שרוצה ספר שעושה שמח בנשמה ולמי שרוצה לתת מתנה מיוחדת לחג.
פנו אליי בפרטי או בלינק המצורף מטה.
https://n.sendmsg.co.il/f26073/maralishetovlo1
שבת של שקט ושלווה
arzonyliza@gmail.com
ליזה ארזוני
כתיבת תגובה