יושבים בערב ורואים חדשות. אני מרוחה על הספה מנומנמת. שלומי מקשיב בשקיקה, מתעדכן מי קיבל עוד מנדט ומי איבד, מה ההוא אמר על ההוא ומי התאחד עם מי.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: חוסר עניין לציבור / מאת המונה ליזה
שיא העניין. כשאני בוהה ונראית לו לא ממוקדת, הוא מדגיש שלא יכול להיות שבגילי אני לא מתעניינת בדברים חשובים כאלה. אני מבינה לראשונה שהוא נשוי לי כל כך הרבה שנים למרות שאני לא מתעניינת בפוליטיקה, כי אני האישה היחידה שמגיבה יפה למשפט שכולל את המילה בגילך. שוקלת אם להסביר לו שבגילי מותר לי לא להתעניין ואפילו לסבול מחוסר עניין לציבור, יותר מדויק משיממון לציבור. אבל נזכרת שחשוב להיראות מתעניינת במה שבן הזוג מתעניין, אז אני מתאפקת.
לפתע פתאום, אני שומעת את שלומי מתפעל מהמנחה. אומר שהלבישו אותה אחרת ופתאום היא נראית שונה, מדגיש שהוא ממש לא זיהה אותה ומתפעל מאיך משנים בת אדם באיפור וביגוד ופשש… על השינוי.
אני נעשיתי ערנית ברגע. אין כמו ניצוץ הקנאות כדי להעביר גוף ממצב נינוח ומנומנם למצב ערני להפליא. מעיפה מבט זריז אל פיג'מת 'דובוני אכפת לי' ורואה שבתחרות הסמויה שנוצרה כאן, אני מפסידה ביג טיים. כי פיג'מת 'דובוני אכפת לי' היא מאוד פונקציונאלית ונוחה, אבל יפה… פחות. ובינינו, את לא תמיד הכי יפה כשנוח לך. שוקלת להחליף בזריזות אבל מבינה שכל הפיג'מות שלי הן כאלה ועוד פחות. מוותרת על הרעיון ומשתדלת לישר את הפיג'מה, לזקוף את החזה ולהראות פחות כמו הפיתה שהייתה בשיא טריותה בבוקר ומאז היא רק מתייבשת.
מחליטה להגיב, במחמאה, כי אומרים שכך משיגים תוצאות טובות יותר וחוץ מזה קנאות מוסיפה קמטים.
לכן לא אמרתי שהמאפרים עשו עבודה מדהימה ואיזה מסכנות המנחות ששעות צריך להשקיע בהן רק בשביל שיראו ככה. זה נראה לי משפט של אישה צרת עין וקטנונית.
גם לא אמרתי שאיך בזכות הטכנולוגיה החדשה שהמציאו, המסכים החדשים הופכים כל אחת ליפה. כי זאת נראתה לי שטות שאפילו אישה בשעת מצוקה לא יכולה לומר.
פשוט נתתי מחמאה. אמרתי שאין מה לומר, המראה שלה באמת השתפר, בקצת, בזכות מלא איפור. רק חבל שעכשיו היא נראית מבוגרת לגילה. וגם יותר מלאה.
אמרתי להחמיא, לא אמרתי להחמיא בנדיבות ולהתעלם מעובדות. לסיכום חייכתי מאוזן לאוזן כדי שיבין שזה בא ממקום בונה. רציתי גם שיבין שהיהלום שלו נמצא ממש מתחת לאפו, קצת דהוי ולא מלוטש אחרי יום עבודה אבל יהלום. ויהלום ממורמר הוא מאוד חזק בלנפץ התלהבות של בן זוג שיוצאות ממנו מחמאות מיותרות.
ואני שואלת, איפה נכשלתי שככה בן הזוג שלי מרשה לעצמו לא רק לחשוב אלא גם לומר בקול דברים כאלה, בלי טיפת פחד.
מאוכזבת ושואלת איפה איבדתי את זה. לא את היופי, את יכולת ההרתעה.
אבל הכל שטויות, היא במסך ואני פה. ותכף אני אכבה את הטלוויזיה ואטען לקצר חשמלי. וקצר חשמלי במוחה של אישה, מסוכן יותר מקצר בטלוויזיה. רק אומרת.
נ.ב.1 שלומי רץ שבוע שעבר חצי מרתון, מגיע שאפו לאלוף שלא מוותר לעצמו וגם אם הוא קם כל יום ב-5:00 כדי להתאמן, הוא מתמיד ולא מוותר. תודו שכשאתה פטור מלהכין חמישה סנדביצ'ים ולחתוך ירקות, זה תמריץ נהדר. אז אתם מוזמנים להחמיא לאלוף העולם, אבל לאור מה שסיפרתי מעלה, לא חייב להחמיא בנדיבות.
נ.ב.2 התלוננתי על שלומי, על הילדים, על הסופר, על המנקה הרובוטי ואפילו על שר החינוך. עולה בדעתכם נושא שעוד לא התלוננתי עליו? פרטו, נמקו והסבירו ואני מבטיחה להחזיר אותו אליכם במטעמים.
שבת מלאת עניין לציבור 🙂
חפשו אותי בפייס ליזה ארזוני או כתבו לי במייל arzonyliza@gmail.com
כתיבת תגובה