התמונות הראו שהנזקים שנגרמו הם אכן בבחינת יד הגורל וברור לכולנו שלא תמיד יד זו תהיה שם.

תושבי הדרום חיים בתחושה כזו כבר שנים רבות והמרחק לאירוע בו המחיר בנפש יהיה נוראי הוא עניין של זמן. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה מצב שכזה?

אירועי השבועיים האחרונים בהם ארגוני הטרור בעזה, בראשות החמאס , מכניסים את מרכז הארץ למעגל האיום הטרוריסטי הנם לכאורה בחזקת קו אדום בלתי נסבל ומחייב תגובה לא פרופורציונלית מצד מדינת ישראל.

אך האם נכון יהיה רק כעת, אחרי שמרכז הארץ חווה זאת, שמדינת ישראל תגיב באופן חריג? הרי הפרת הריבונות היא בכל נקודה בשטחי מדינת ישראל.
תגובה שכזו חייבת הייתה לבוא עוד קודם ובעיניי, יוצרת תחושה נכונה של פריפריה ביטחונית.

בראיון תקשורת בתוכנית הצהריים של יעל דן שמעתי ילדה, המתגוררת בישובי העוטף והיא בתמימותה שאלה ״ מה רק עכשיו שיורים על תל אביב אז כולם זועקים? אנחנו לילה לילה זועקים ולא מקשיבים לצעקותינו, אני רוצה לחיות כמו החברים שלי מחולון, מודיעין וכל ישוב אחר בארץ…״

המדינה חייבת לטפל באיום בשלושה מישורים: טקטי, מערכתי ואסטרטגי.
באופן טקטי, המשך פיתוח טכנולוגיות מגינות ברמת האזרח הבודד ממיגון אישי ומיגון קהילתי והשקעת משאבים בהתאם.
במישור הצבאי, המשך פיתוח מערכות הגנה אזרחיות ופיתוח מערכות השמדה לנשק כדוגמת ״כיפת ברזל״ ו״קלע דוד״. עוד במישור הצבאי, פעולות יזומות התקפיות שיוצרות הרתעה ותוקפות את המפגעים בבסיסם ובכל נקודה ממנה מבצעים פעולות טרור.

באופן מערכתי אני משוכנע שחייבת להיות מדיניות של תגובה לא פרופורציונלית כלפי ארגוני הטרור ובעיקר כלפי מנהיגיהם. אני מאמין מאוד באמרה ״המרחם על אכזרים סופו שהתאכזר לרחמנים״.

אין מטרות לא לגיטימיות כאשר אזרחיך חיים בפחד ובתשישות נפש וצריך להכות בצורה כזו שהצד השני יבין בצורה ברורה ש״בעל הבית״ השתגע, כדוגמת התקיפה המפורסמת ברובע הדאחייה בבירות במלחמת לבנון השנייה. אני בעד טיפול אגרסיבי בהנהגת החמאס ובכל ההנהגות האחרות – הרי הם אלו המנציחים את מסכנות בני עמם.

כל מנהיג שם שידע – דמו, רכושו וסביבתו תחת איום יומיומי.
באופן אסטרטגי אין מנוס וזו חובתנו הלאומית והמוסרית להוביל מהלך אסטרטגי יצירתי למציאת פתרון מול הפלשתינאים ויפה שעה אחת קודם.
אין יכולת לחסל את התופעה וצריך להתמודד אתה בצורה כזו שתביא לפתרון בתהליך מסודר. אני הייתי מגדיר זאת "תהליך הסדרה ובסופו – שלום”.

בשלב ראשון, תהליך הסדרה אשר מקובל על ידי שני הצדדים עם לו״ז לטווח הקצר, הביניים והארוך.
אני מעריך שהמהלך יארך עשרות שנים להגיע לתוצאה שתקרא "שלום" ועד אז לעשות צעדים מסדירים – מחייבים ויש דוגמאות כאלו בעולם.

המצב הקיים יישמר את השנאה, הטרור וההרג כאשר עצמותיו יקבעו על פיהם של הקיצוניים משני הצדדים.

מרבית תושבי המדינה, ואני מעריך שגם הפלשתינאים, רוצים להגיע להסדרה שתאפשר חיים שונים ואיכותיים יותר ואל לנו לתת לקצוות להמשיך לנהל לנו את סדר היום הביטחוני ואת איכות החיים של הדורות הבאים.

המלחמה בטרור היא מורכבת ודורשת יצירתיות אינסופית בכדי להצליח.
מדינת ישראל נלחמת בזירה הזו מיום הקמתה ועוד קודם לכן ובהחלט אנחנו מהמדינות המובילות בשיטות הלחימה בזירת הטרור.

יחד עם זאת, אני מאמין בתגובות לא פרופורציונליות אל מול ארגוני הטרור. יחד עם החמלה, ההומניטריות, הרצון לא לפגוע באזרחים ועוד ״חולשות״ ערכיות, שאני מאמין בהן כחזקות מוסריות לאומיות, חייבים לפגוע בארגוני הטרור באופן אנוש ובעיקר בראשיהם.

זאת כמובן במקביל לכך שחייב להיות מאמץ מדיני להשגת פתרון הולם ונכון לבעיה המורכבת הזו שנקראת פלשתינאים ועוד יותר מכך – עזה.

בלתי נסבל בעיניי שילד מהעוטף שמגיע לעדלאידע בחולון תוך כדי הבילוי וההנאה צריך להיכנס לחרדה כי הוא מביט לשמיים ורואה בלונים ובבהלה אומר לאביו "תסתכל לשמיים!” והאבא שואל אותו "מה קרה?” והוא משיב "אתה לא רואה את בלוני התבערה!?”

ידידיי ורעיי, חוסר פרופורציה בתגובה תוביל להשבת ההרתעה ולביטחון תושבי מדינת ישראל באשר הם ויחד עם זאת המשך יצירתיות למציאת פתרון לדורות היא חובה והכרח למנהיגינו כי לא לעולם חוסן!

ילדים צריכים להבין כי ישובי עוטף עזה, גבול הצפון וכל ישוב בגבולות המדינה הוא שווה ערך ביטחוני לישובי המרכז וכמובן שבלונים ועפיפונים הם משחקי ילדים ולא אחרת!