88 ימי לחימה מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועדיין לא רואים את האפשרות לסיום. סיום שמשמעותו חזרה לשגרת החיים האישית והלאומית, סיום שיאפשר חזרה הביתה לבית הפרטי, לקיבוץ, לכפר, למושב, חזרה לישובי ישראל, סיום שיתן לכולנו את האות לכך שהחיים וערכם שבו למסלולם. ההנחה היא שהאירוע הזה ימשך ושיסתיים בדרום, יחל בצפון ואז למרכז ועל כן […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- תחכום וגבורה!
88 ימי לחימה מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועדיין לא רואים את האפשרות לסיום. סיום שמשמעותו חזרה לשגרת החיים האישית והלאומית, סיום שיאפשר חזרה הביתה לבית הפרטי, לקיבוץ, לכפר, למושב, חזרה לישובי ישראל, סיום שיתן לכולנו את האות לכך שהחיים וערכם שבו למסלולם. ההנחה היא שהאירוע הזה ימשך ושיסתיים בדרום, יחל בצפון ואז למרכז ועל כן קשה לדעת עד מתי. אתמול בתזמון מאוחר, אך בהצלחה מרשימה ישראל חזרה להבהיר לגדולי המרצחים שהם לא יוכלו לישון בשקט ולא חשוב היכן. אתמול חוסל סגנו של הנייה – סאלח אל עארורי שמייחסים לו את אדריכלות ליום ה – 7/10 ובהחלט טוב נעשה שסייעו בידו של ארכיטרוריסט להשיב את נשמתו לבורא. ישראל חייבת להמשיך ולפעול בכל הכוח והתחכום ובכל זירה בגלובוס על מנת להשיב את החיים למסלולם. הפעולה הטקטית ברצועת עזה הינה בעלת ערך רב להשבת ההרתעה ובעיקר לפגיעה ביכולת הצבאית של ארגון הטרור, אך חייבים לפגוע ביכולת המנהיגות של הארגון ולשבש את כל היכולת שלהם לנהל את הארגון הרצחני והשיטה היא בהחלט התלת מורא ופחד עליהם. המרכיב השלישי המשמעותי בכדי להכניע את ארגון הטרור הוא המרכיב הכספי – כלכלי ופה חייבים לפעול בנחישות על צירי הזרמת הכסף עם דרך הבנקים או מארגונים ומוסדות בינלאומיים מוכרים. פגיעה בשלושת אלו – יכולת צבאית, יכולת ניהוג ויכולת כלכלית תפגע משמעותית במוטיבציה ואז תביא לשינויי הדרוש. הכאוס שמתרחש בעזה בימים אלו לרבות ההרוגים, ההרס, המחסור במידה רבה משרת את הנהגת הטרור וביום שאחרי הם יוכלו להפנות את האשמה למדינת ישראל, אלא אם נגיע לנקודת היפוך אזרחית בעזה שבה תושבי עזה יובילו מחאה ומלחמה מול לוחמי החמאס. לעת עתה אין שם גוף או ארגון שיכול לקרוא תיגר מול החמאס ואלו ממשיכים על אף הפגיעה בהם לשלוט בטרור של פחד כלפי תושבי עזה. במידה רבה צה"ל עושה את העבודה עבור תושבי עזה, אך עדיין לא בהצלחה כזו שהמאות אלפים יצאו כנגד החמאס. גם אם מאוחר מדי חיסולו של אחד ממנהיגי החמאס בהחלט מי שעשה זאת שירת את מסלול השבת החיים התקינים למסלולם. בעיניי כבר מזמן היו צריכים למסור נשמות לבורא בעלי תפקידים בכירים בחמאס ובגיאהד ובכל מקום בגלובוס וכך גם האגרסיביות הצבאית ברצועת עזה מהיום הראשון היתה צריכה להיות משמעותית יותר. המלחמה בעיצומה ובמלוא העוצמה בעזה וחייבים להמשיך בכל הכוח האפשרי והאגרסיבי על מנת להשיב את החטופים ולהכניע את ארגוני הטרור. המדינה נמנעת מפתיחת חזית נוספת בצפון ומנסה בכל הכוח להימנע מכך, אך כנראה שאין מנוס ובעיקר אם רוצים להשיב את תושבי הצפון חזרה לבתיהם ולחייהם. לעת עתה כמי שמסתובב בישובי קו העימות הדברים נראים רע מאוד: ישובים נטושים, משקים ללא כוח עבודה, רכוש מופקר, כבישים ללא תנוע, מבנים פגועים מירי טילים ועוד מראות שמוכיחים את חוסר האימון של תושבי קו העימות ובעיקר את הפעולה של החיזבאללה. תושבים יחזרו לבתיהם בתנאי שברור להם שהחיזבאללה לא שם ובלי פשרות. בהנחה ויש לישראל יד ורגל בביצוע המושלם של החיסול הממוקד, טוב יהיה שהמדיניות תמשיך להיות כזו ולאורך זמן.
השבוע הובא לקבורה סרן הראל איתח ז"ל, ההלוויה היתה המונית והקצין לאחר מספר ימים שנאבק בבית החולים מת מפצעיו. בלוויה ליוו אותו חברים, משפחה, שכנים ויותר מכל בלטו שם חבריו לנשק, פקודיו שביחד איתו נפצעו בקרב. שם ריגש עד דמעות את כל העם – יונתן פקודו שביקש להגיע וללוות את מפקדו בדרכו האחרונה. יונתן הובא בהסעה מיוחדת ובמיטת בית החולים במבצע מורכב ובליווי צוות רפואי מיוחד ושם בחר לספוד למפקדו. בהספד יותר מכל בלט המשפט שמייצג את הלוחמים הנועזים שלנו ואת רצונפ ללכת אחרי מפקדים. הם אלו שהמושג "אחריי" הוא נר לרגלם ויונתן אמר – "אני אוהב אותך ואני מסכים למות בשבילך עוד עשר פעמים…ואני איפצע עד סוף העולם, ואני פשוט גאה, גאה להיות החייל שלך. אמרתי לך את זה, ידעת את זה, וחשוב לי שעדיין תדע את זה". תמצית הגבורה של בני העם הזה, רובנו לא הכיר את סרן הראל ז"ל, אך מזדהים לחלוטין עם דבריו של פקודו . אלו הם בנייך ישראל וגבורתם היא ללא פשרות, פוליטיקה, מעמדות וערעורים. הם יעשו הכל עד חירוף הנפש למען העם והמולדת על פי ערכי צה"ל.
ידידיי ורעיי ממשיכים בכל הכוח, העוצמה והתחכום עד להכרעת הטרור ובדרך גיבורנו יחרפו את נפשם והם הצוואה להמשך קיומנו כאן.
כתיבת תגובה