"חרבות ברזל", למי ששכח זהו שמה של המלחמה המתנהלת כרגע ואני מציין זאת כי הציבור בישראל התרגל למלחמות בזק ולמבצעים ממוקדים ופה כבר למעלה מחצי שנה של המלחמה והציבור חייב להיערך לעוד חודשים רבים ובתוך כך המשך העמקת הקרב ברפיח ובייתר הרצועה ואז יהיה חייב להיות מעבר חד להמשך המלחמה בצפון ולא יהיה מנוס מכך ועוד יותר מהכרעה מובהקת שם!. הימים האחרונים מלמדים על עצימות גבוה של לחימה בזירה הצפונית וקצב האירועים הוא קשה ומיום ליום הייאוש של תושבי הצפון המפונים עולה. ראש מועצת מטולה אמר השבוע ש"המדינה שכחה את הצפון ואף ויתרה על חבל ארץ זה…" וביטא את תחושתם של עשרות אלפי התושבים שפונו מעשרות ישובים. החיזבאללה השיג הישג אסטרטגי בעל השפעה לשנים קדימה, הם הצליחו בקרבות טקטיים להשיג הישג אסטרטגי ובו הם יצרו רצועת ביטחון בשטחי מדינת ישראל ולא נעים לומר "ריסקו" את תפיסת הביטחון וההתיישבות הישראלית. כעת המדינה שואפת להחזיר את התושבים לבתיהם ושאלת הביצוע עולה בצורה חדה. התושבים חסרי מוטיבציה לחזור לבתיהם ומבינים שהם יחזרו למרחב סיכון של משפחתם ולכן הם ירצו לחזור ביום שבו המדינה תגיע להכרעה או בשדה הקרב או במרחב הגאופוליטי -דיפלומטי. ממשלת ישראל חייבת לקבל את ההחלטה על הכרעה מיידית וככל שהזמן חולף הבעיה מתעצמת. נסארללה שניכר כי הביטחון העצמי שלו עולה ועולה מבין שמדינת ישראל נמצאת בדילמה והוא מנצל זאת עד תום בשלב זה. כל עוד הלחימה בדרום מתנהלת הם ימשיכו בהתשה מתוך הבנה שלא נרצה לפתוח חזית לחימה נוספת. החיזבאללה להבנתי חייב להיות מוכרע צבאית, על אף האופציה הדיפלומטית וההכרעה הזו לא יכולה להידחות עוד זמן רב. המלחמה בצפון תיהיה שונה מהותית והחיזבאללה יפעיל יכולות שלא פגשנו בדרום, אך אין מנוס בהנחה ויש כוונה ליישב מחדש את הישובים הנטושים. מדינת ישראל באמצעות צה"ל וגופי הביטחון השונים יהיו חייבים להילחם את מלחמת העצמאות המחודשת של הצפון ולייצר כאן תקווה לשנים רבות קדימה, אחרת הטרור יזכה ל"פרס" וכמו שמוכר לנו ארגוני הטרור "אוהבים פרסים" וככל שזה גדול יותר התיאבון גדל יותר. להבנתי אין יכולת להמשיך "להלך בין הטיפות" ולהמשיך בבניית משוואות שרק מעצימות את כוחו של הטרוריסט ושל ארגון הטרור ובכלל את תפיסת הטרור העולמית. נוצרה משוואה בה כל ירי תיהיה תגובה, כל פגיעה תזכה לפגיעה, כל הרג יזכה להרג וכל תשתית תביא להשמדת תשתיות שם. אין מנוס מלחצות את ה"צומת" באופן מושכל ולהביא להשכנת ביטחון לתושבי הצפון בפרט ומדינת ישראל בכלל. בעיניי המאבק הישראלי אל מול החיזבאללה הוא הרבה יותר עמוק ובעל פרופורציות בינלאומיות ואויי למערב אם יותיר את המאבק במרחב המקומי ולא יבין את ההקשר הגיאופוליטי והמאבק הרחב יותר בין איראן לישראל, בין "איראן לשטן הקטן והגדול", בין המערב למזרח וזהו מאבק גיאופוליטי כנגד כוחות גדולים ועצומים ביחס לשחקנים הישירים. כך שמה שנשמע בקולות שקטים שארה"ב וצרפת פועלים להגעה להסכם בין השחקנים חייב להיות בתנאי אחד שמדינת ישראל ותושביה בצפון חייבים להבין שזו הכרעה חד משמעית.

רבות דובר על ההכנות לציון יום הזיכרון האחרון ויום העצמאות ואכן כולנו הגענו לטקסים ולאירועים ברגשות מעורבים וקשים. ישנם חטופות וחטופים שמוחזקים בעזה, המדינה שכלה מאות בני אדם, פצועים רבים עדיין מאושפזים בבתי החולים, עשרות אלפי תושבים חיים עדיין מחוץ לבתיהם ועוד סיבות לרגשות אלו,  אך יחד עם זאת חייב לציין שהתרגשנו כולנו מדברים קטנים כגדולים שביטאו את שותפות הגורל הישראלית יהודית. בין כל ההתרגשויות על דגל מונף, שירים מיוחדים אותי תפס נאומו של מנחם קלמנזון – זוכה פרס ישראל לגבורה אזרחית. מנחם, אחיו – אלחנן ז"ל ואחיינו יצאו אל הלא נודע וחירפו נפשם למען הצלת נפש יהודי, אח יהודי ואלחנן אמר כשקרא לאחיו להצטרף אליו דרומה  "…את אחי אנוכי מבקש…" וכך לאורך כל נאומו היה ניתן להתרגש מהישראליות והיהודיות שהיתה חסרה לנו בשנה האחרונה ורובנו דמענו עם דמעותיו מהמילים הברורות והחדות.

ידידיי ורעיי מלחמת העצמאות נמשכת ואין מנוס מהכרעה וזו צריכה לבסס את תפיסת הביטחון וההתיישבות לעשרות שנים קדימה וכזו שחייבת להבהיר אנחנו כאן לעד!