ה7/10/23 תפס את כולנו במידה רבה עם ה"מכנסיים למטה", לא רק במובן הביטחוני ו"בפשיטת הרגל" ההגנתית, אלא גם במובנים אחרים רבים וחשובים: החברה היתה בתהליך "פירוק" מתקדם עם שסע שנפער עד נגיעה כמעט בקרב בין אחים, אחיות ושכנים. המערכת הפוליטית היתה בעיצומו של "קרב" התשה חזיתי, בלתי מתפשר עם ניסיונות לנוק אאוט שלא צלחו ויותר […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- שיר הלל לישראל ישראלי!
ה7/10/23 תפס את כולנו במידה רבה עם ה"מכנסיים למטה", לא רק במובן הביטחוני ו"בפשיטת הרגל" ההגנתית, אלא גם במובנים אחרים רבים וחשובים: החברה היתה בתהליך "פירוק" מתקדם עם שסע שנפער עד נגיעה כמעט בקרב בין אחים, אחיות ושכנים. המערכת הפוליטית היתה בעיצומו של "קרב" התשה חזיתי, בלתי מתפשר עם ניסיונות לנוק אאוט שלא צלחו ויותר מכך העצימו את המחלוקות בעם. בתי המשפט היו תחת איום מעמדי משמעותי נוכח החזית הפוליטית שתקפה שם ללא אבחנה. בזירה הבינלאומית איבדנו מיוקרתנו בכל התחומים ובחלק ההתדרדרות הביאה למדד חוסר שביעות רצון קשה, הבנק העולמי סימן את ישראל כמדינה לא יציבה ועוד. התהליכים היו ברורים ולא היה צורך במאבחנים חיצוניים שיזהו את המגמות וכולנו זיהינו את מסלול ההתנגשות הלאומי, שהדבר היחידי שקטע אותו זה החמאס והתקפתו הברוטלית בשמחת תורה. אנחנו בתוכנו ועוד יותר החמאס ואויבינו לא ידענו להעריך את העוצמות הנסתרות של החברה היהודית/ישראלית, עוצמת הביחד, עוצמת ה"דחיקה" אל הקיר ואלו התפרצו לאחר מספר שעות של "הלם" ומרגע השחרור ראינו את החברה הישראלית בתפארתה, כפי שלא ראינו שנים רבות מאוד אם בכלל. וזהו שיר הלל ושבח לתפארתם של מרכיבי החברה המיוחדת שלנו. היו אלו תושבי העוטף שהפגינו עוצמות נפשיות ופיסיות על אף ולמרות הטרגדיה שחוו. סיפורי הגבורה האנושיים, התעלות הנפש, ההקרבה הם בלתי נתפסים ויסופר בהם עוד רבות באגדת שמחת תורה לדורות הבאים. החיילות שלנו בשדה הקרב הפגינו עוצמות בלתי נתפסות נוכח האוייב ובעיקר הוכיחו לכל המפקפקים כי הכוח הנשי הוא מרכיב מרכזי ביכולת הלאומית גם בשדה הקרב ובטח ובטח בזירות האחרות. החיילות הוכיחו את גבורתן בקרבות פנים לפנים עם האוייב במוצבים, בגדר הגבול, בישובים, במסיבה ובצירים. חיילי המילואים והמגויסים המידיים, כולנו התבלבלנו נוכח המחאה הציבורית והודעות הסרבנות לגיוס שהיו לפני, אך מרגע שהבינו את גודל האירוע ראינו התייצבות חסרת תקדים בממדיה והבנה שהגנת המולדת קודמת לכל רעיון אחר. הם הגיעו בהמוניהם, הם עזבו את בתיהם, הותירו את הילדים והנשים ובאו להילחם למען הדורות הבאים, הם ה"תרקיז" המזוקק של היפה הישראלי, הם עיצבו בדמותם הנוכחית את הביחד הישראלי המשותף – לחילוני, לדתי, ליהודי, לערבי, לעירוני, לכפרי, לכיפה הקטנה, לפיאות הארוכות, ללוחמות, לצעירים ואף לאלו בני ה – 60 פלוס. המתנדבים והתורמים הביאו גישה מכרעת לרוח המושפלת בישובי הדרום, הם באו בידיים חשופות, עם רצון עז לסייע, לחלוב, לקטוף, להאכיל ורבים מהם באו עם משאבים צנועים על מנת לתת, לחזק, להשתתף ולגבות. לוחמי משטרת ישראל, שביום הארור ההוא הפגינו עוצמות אנושיות ופעלו ללא דופי בכדי להגן על נפש בישראל, היו אלו השוטרים בתחנות, לוחמי הימ"מ, הימ"ס, היומנאים והחוקרים כולם פעלו באופן נחוש להגנת המולדת. צוותי הרפואה בשטח באמצעות מד"א, איחוד הצלה, זק"א ואלו שבבתי החולים שעשו את צוואתם למציאות והצילו נפשות רבים בישראל, הם ראו בעיניהם את המוות של המטופלים ויצרו ניסים רפואיים לרבים מהם ששרדו את התופת. אלו ועוד רבים מעמיך ישראל שעשו כל לעיל ידם ובתנאים מורכבים – שב"כ, מוסד, עובדי מדינה, עובדי רשויות, כב"א ורבים רבים של אזרחים נאמנים שחשבו בעיקר על ישראליותם והיו שם בשעת גורל משותפת זו. רבים מהם פעלו על אוטומט ביום ההוא ובימים שאחרי והדבר היחידי שעניין אותם זה ארץ ישראל ותושביה, אך בעיניהם הדבר המסוכן ביותר שם לנפש ולמחשבה תוך כדי פעולה המחשבה של החזרה לישראל , למציאות העגומה, על כך שבחוץ יש אווירת נכאים. גם בפייסבוק וגם בעולם האמיתי בחברה הישראלית. בפנים יש תחושת סיפוק רבה והצלחות, ואחווה של לוחמים ושל מילואימניקים. יש התעלות ממי שאנחנו במלחמת אין ברירה, כולל העטיפה של החברה הישראלית הנפלאה. יש עוצמה בלתי רגילה לעם הזה. ויש דברים רבים שדור הטיקטוק יכול ללמד אותנו על אף שכבר הספדנו את הנחישות שלהם, את היציאה מאיזור הנוחות, חשבנו שהם טובים במקלדת ובמסכים ותו לא. הנה כאן בתמרון המורכב הזה הם הוכיחו אותנו. מצאנו עוצמה של דור שבמידה רבה מלמד אותנו שפני הדור אף יותר מתמול שלשום.
חלפו להם ימי גשם מתמשכים ואלו הביאו כמויות משקעים משכנעות ונאותות, אבל יותר מכל הימים הללו לימדו אותנו, של אף ולמרות גם השנה הדרום יהיה לאדום בימים אלו ואת הפסטיבל נצטרך לחגוג גם אם במתכונת אחרת. הפרחים שבו לפרוח והירוק בוהק כמו שרק המדבר בנגב המערבי יודע להנכיח אותו עבורנו ומתוך כך גם תושבי הדרום ימשיכו ללבלב, לפרוח וליצור כי באמת זאת התשובה המוחצת לטרור האנושי הפרוע הזה. שיר ההלל הזה הוא שירה של החברה הישראלית שיודעת לכתוב שורות גם בימים קשים ומורכבים ובוחרת להלחין את המנגינה בכדי ל"נצח" את שפלותם האנושית של מרצחים תאבי דם.
ידידיי ורעיי לא ינצחו אותנו בעיקר בזכות הרוח של העם, בזכות ההקרבה, הפשטות, הגבורה וחירוף הנפש ואלו ההרתעה העוצמתית ביותר למקשי רעתנו וגם סיפורי האגדה הזו ימשיכו למלא את ספר האתוס והמיתוס הלאומי שלנו.
כתיבת תגובה