מיד עם הנחיתה פצחתי בשיח במרוקאית עם הנהג שליווה אותנו ולמדתי שאני מבין היטב את השפה ומדבר באופן עילג, אך ככל שהשעות חלפו הביטחון והתרגול בשפה שיפרו את יכולת השיח. עצרנו לאחר נסיעה קצרה במרכז מרקש באזור הבאיהיה והתחלנו בסיור ובאופן מיידי הריחות והצבעים הזכירו את בית אבא ואמא. נכנסנו לאזור המלאח – הרובע היהודי ושם באחת ההתרגשות עלתה לשיאים והתחלתי להבין ולשחזר את הסיפורים עליהם גדלנו. שיא ההתרגשות ביום זה היה עת ביקרנו בבית הכנסת – תלמוד תורה ושם חוויתי את ההילה של מקום המדרש היהודי שמשלב בית תפילה עם מקום לימודים ומפגש יהודי טהור. סיפרתי בהתרגשות עד דמעות לחברים שאיתנו את סיפורה של הקהילה, כפי שהכרתי, מסיפורי בית אבא ומסיפורי השכונה. אגב בית הכנסת בקרית טבעון בו התפללתי יחד עם הוריי, אחיי ושכניי נקרא תלמוד תורה על שמו של זה במרקש. לאחר סיור בהיכל התפילה ומציאת שמות הזיכרון של סביי וסבתותיי, חיפשתי ומצאתי מתחת לפרוכת שליח הציבור את מפתח היכל הקודש. העזתי ופתחתי את ארון הקודש כהילכתו ובירכתי את משפחתי ואת עם ישראל בכל הברכות על פי המסורת המרוקאית והיהודית. בתוך ארון הקודש מצאתי את הספר, שמעוטר בפרוכת ירוקה, בו זכה אחי הבכור – יצחק בגיל 8 לעלות לתורה בפעם הראשונה בחייו. מיד שלחתי תמונות ולא יכולתי לעצור את ההתרגשות הרבה ומיד פצחנו בשירי קבלת השבת – הביקור שם היה ביום שישי לקראת שבת מלכה, הרגשתי שאני שם בן בית והרגשתי שאני מייצג את שושלת משפחת אסולין ועזרן ואת כל יהודי מרקש ומרוקו בכלל. יצאנו מבית הכנסת ומצאנו את הפראן ( תנור המאפה השכונתי) ושם גם שיחזרתי את סיפורי האפיה היומית, בא כל אחד היה מביא את הבצק שלו ואופה ובעל המקום היה לוקח מעשר, ואת סיפורי סירי הסח'ינה – חמין שכל המשפחות היו מביאות בערב שבת להניח שם ומיד לאחר תפילת השחרית בשבת היו באים נציגי המשפחות והאיש האחראי ידע לזהות כל סיר, מבין המאות סירים, לאיזה משפחה היה שייך. בשעות הערב של אותו היום עם רדת החשיכה הגענו לכיכר המרכזית במרקש – ג'מעה אל פנאה (כיכר הבורחים/ הנסים) ושם ראינו את קרקס הרחוב הגדול ביותר שראיתי בחיי. דוכני אוכל, פירות מכל טוב, רוכלים, קוסמים, מחללים לנחשים, להטוטנים, כייסים, ילדים עזובים ועוד מיני בני אנוש ויש האומרים שבכיכר זו מבקרים כשני מיליון איש ביום. חגיגה מרוקאית מדהימה, האמת קצת מלחיץ אבל שווה, משולבת בריחות, בישולים, ריקודים ומוסיקה מסורתית אותנטית וכולם במעגלים מעגלים נהנים בחלקם. למחרת יצאנו לביקור בעיר וורז'אז'ת – עיר הסרטים המרוקאית בה בויימו סרטים מהטובים ביותר כמו – בן חור, המומיה, עשרת הדיברות, לורנס איש ערב, גלדיאטור, משחקי הכס ועוד רבים ומשובחים חוויה קולנועית מעצימה ומרגשת מאוד. הדרך לעיר ממרקש הינה מרהיבה תוך חציית הרי האטלס המושלגים. משם נסענו לקסבה "איד בן אדו" שנחשבת לקסבה מרתקת ביופייה ואכן כך חווינו את החוויה שם. עיירה שכולה בנויה מבוץ מדברי וטיול בתוך הקסבה הופך את החוויה למיוחד במינו, אגב אונסקו הכירו בקסבה הזו כאתר בינלאומי לשימור ומשם חזרנו בנסיעה למרקש. ביום ראשון יצאנו לטיול במלאח המרוקאי ושם ניסיתי לאתר את בית הוריי, הגענו לרחוב, אך בבית שעל פי ההכוונה שקיבלתי לא היה איש ולא הצלחנו לבקר בבית ומשם חצינו את כל המלאח והגענו לבית העלמין של יהודי מרקש. עם הכניסה לבית העלמין ההתרגשות שלי עלתה ואפילו דמעות זלגו מעיניי, שם בבית העלמין קבורים סביי וסבתותיי, חלק ממשפחותיהם וכן אחותי, שלא זכיתי להכיר,יחד עם סיון – רעייתי, ענבל וערן החלנו בחיפוש קברי המשפחה. איש האחזקה המוסלמי בבית העלמין ניסה להכווין אותנו וכך התפרסנו לאתר ולחפש את הקברים. בית העלמין הוא גדול יחסית ויש בו קברים רבים ומרביתם ללא כיתוב או איזכור. עברנו עוד חלקה ועוד חלקה ומצאנו את קבריהם של הצדיקים עליהם סיפרו הוריי – רבי חנניה הכהן זצ"ל, רבי פנחס הכהן זצ"ל וכדומה. לבסוף הצלחנו למצוא את קברו של סבי – יצחק עזרן ז"ל ולאחר מכן את קברה של סבתי -רחל עזרן ז"ל ומצאנו קברים עליהם היו חלק משושלת אסולין. האירוע היה מרגש ומעצים בעיקר להגיע אל מקורות משפחתי ולהדליק נר לזכרם ולברך את כל עם ישראל בברכת בריאות והצלחה. יצאנו מבית העלמין חזרה למלאח ומשם לתוך מרחבי המדינה – העיר העתיקה של מרקש, אינסופיות של שווקים מרהיבים בצבעים ובריחות מיוחדים ומסמטה לסמטה מתחזקת התחושה שהיהודים היו אהובים שם וכל הרוכלים שמחו לשמוע ממני כי הוריי נולדו במרקש וקראו לי – "מרקשי דיילנה" – בן מרקש שלנו. האוכל בדוכני הרחוב טעים ברמות ובמחירים זולים להפליא. המשכנו בטיול וביקרנו בסאפי ובעיר הציורית אסווירה ושם גם ברובע היהודי – המלאח וכיאה לקהילה מפוארת בית הכנסת של הרב חיים פינטו זצ"ל נשתמר עד היום והינו מבנה מפואר. העיירה אסווירה הינה עיירה השוכנת על חוף האוקינוס האטלנטי ובה מבקרים גולשים רבים מכל העולם לרבות בתחרויות בינלאומיות שמתקיימות בה. כיאה לעיירה מרוקאית שוקקת חיים הביקור במדינה – בעיר העתיקה הוא מרגש ומלא בדוכני רחוב מלאי צבע, טעם, ססגוניות ובידור. חברים למי שלא ביקר במרוקו מומלץ בחום לעשות זאת ולהיווכח לקהילות יהודיות מפוארות עם מסורת משובחת בעל גוון יהודי מיוחד.
השבוע חג פורים נחוג בארצנו והעיר… צהלה ושמחה! , כך גם שכונת הגפן בקרית טבעון חגגה מפגש שכונתי – נשף פורים מלא גוון מיוחד לשכונה המפוארת הזו. על הערב ניצחו צוות האירגון – שלמה אלול, אהרון סבאג, נני אסולין, אשר אסולין, מוניק אטיאס, דודו אטיאס ועוד רבים שהתנדבו במלוא המרץ לקראת הערב המרגש. התחפושות והשמחה עשו את שלהם יחד עם האלכוהול שנמזג כיד המלך ואלו עשו את "משנכנס אדר מרבין בשמחה…". כמסורת הורינו חגגו במלוא העונג והשמחה ובתוך הערב אריק משעלי נתן את חלקו באופן מרוקאי מיוחד, אך היה זה יצחק עייש – מספר הסיפורים המוכשר, שסיפר את סיפורי השכונה ממסעודה, סעדאן, אליהו ביטבול, מוסא, רבי שלמה ועוד וכל זה בגוון מרוקאי מיוחד. אמנם אני הייתי שם רחוק במרוקו, אך הרגשתי את האווירה והשמחה עד בית אבותינו.

ידידיי ורעיי חג פורים הוא חלק ממורשת אבותינו המפוארת והוא מביא את תמצית סיפורה של היהדות, איך בגבורה ובהדרת קודש שרדנו כל רשע שניסה לכלותינו וכך אני זכיתי לראות את מקום משכנם של שורשיי ולהבין את עוצמת העם הזה.
לחיי העם הזה – חג שמח לכולם