הימשכות המלחמה, ה"מאבק" בין הדרגים המקצועיים – הרמטכ"ל, היועמ"שית, השב"כ לממשלה, קמפיין ההרעבה בעזה בו מדינת ישראל נכשלת מול החמאס והגורמים שמנהלים זאת בזירה התקשורתית, טיסותיה הדחופות של מירי ששוברת שיאים ואפילו את שר החוץ מותירה מאחור, פיטורי היועמ"שית, האקטיביות של בג"צ, חוק הגיוס/ההשתמטות, הדחת אדלשטיין ועוד כותרות רבות מאוד חדשות לבקרים דוחים והופכים אותנו הציבור לאדישים וחסרי מעש נוכח, לטעמי, הבעיה החברתית מספר אחת במדינה והיא – יוקר המחייה בישראל. המצב הוא בלתי נסבל והפער בין העניים לעשירים הולך ומתרחב ויותר מכל העומס על מעמד הביניים הופך ללא שפוי, כך שרבים ממעמד זה מוצאים וימצאו את עצמם חוצים לקו העוני. הבעיה הזו היא חמורה יותר מכל איום פוטנציאלי ביטחוני, פוליטי על ישראל.

השבוע חזרנו ארצה – 2 מבוגרים ו 4 ילדים קטנים (12 -6) לאחר טיול של חודש במדינות הים האדריאטי – מונטנגרו, אלבניה, יוון – קורפו וגילינו חבל ארץ מדהים בנופיו. טיול שהיה שווה כל רגע על אף האתגר שיצרו 4 הבנים הקטנים יחסית. נופים מרהיבים, אתרי טבע עוצרי נשימה, חופי ים שאין חשק לזוז מהם, אנשים אדיבים וחביבים מאוד, אטרקציות מאתגרות, אזורים הרריים, כפרים ציוריים, אוכל מלא טעמים, כבישים לא משהו, נהרות, אגמים ועוד מכל הטוב שצריך בטיול/קייטנה משפחתית. מצאנו שהחיים לא יקרים ואפשר לבלות מבלי להרגיש עומס ייתר בהוצאות. מרגיז מאוד לראות ולהרגיש את ההבדל ביוקר המחייה ועד כמה לנו פה בארץ המחירים אינם שפויים בעיקר שנכנסים להשוואה. זול המחייה שם בא לידי ביטוי בכל תחום צרכני תיירותי וצאו מנקודת הנחה שעיקר הרכישות שלנו בוצעו בבילויים תיירותיים שהם יותר יקרים מהרכישות במקומות של המקומיים. לצורך הדוגמות: כניסה לסופר מרקט ורכישה של קניות בסיסיות – חלב, מים, ירקות, גבינות, חטיפים, לחם, מאפים ל 6 נפשות מסתכמת ב 30, 40 יורו, בהשוואה לישראל על אותה קניה היא היתה מסתכמת ב 300 עד 400 ש"ח יותר מפי 2. רכישה בבית מאפה – בורקסים, לחמניות, עוגות, דונטס, מאפי גבינות בכמות טובה ל 6 נפשות כ – 15 יורו בישראל אותם מוצרים כ 100-120 ש"ח. כניסה לאתרי תיירות נחשבים לרבות חניה 3-5 יורו לאדם כשברוב אתרי הטבע ילדים עד גיל 12 לא משלמים כלל (מתוך כוונה לתרבת, לעודד את הילדים לטייל בטבע), לינה בדירות איכותיות במרכזי תיירות ובילויי, במרכזי ערים ל 4 לילות כ – 500 יורו, אשתי ביקשה להזמין נופש בארץ מאחד מאתרי הגלמפינג או הדירות בארץ והמחיר לאותה כמות נפשות היא כ – 3000-4000 ש"ח ללילה. שתייה קלה בחוף ים הכי תיירותי במונטנגרו בירה חצי ליטר 12 ש"ח, פחית קולה, תפוזים, מים 4-5 ש"ח הגשה למיטת החוף, כוס אספרסו/אמריקנו/פרדו כ – 6 ש"ח,  כניסה לאטרקציות ילדים – טרמפולינות, קרטינג, רכבת הרים, רכבל, משחקייה בעלות של 5-8 יורו, קניות בקניונים של מוצרי הלבשה במחירים שפויים, השכרת רכב גדול (ואן ל 10  מקומות) לחודש כ – 1300 יורו ועוד ועוד השוואות שכולנו עושים בטיול בחו"ל ומתעצבנים מכיוון שזול המחייה מול יוקר המחייה פה אצלנו הוא בלתי נתפס ובעיקר מעצבן. למה במרחק של שעתיים טיסה במדינות אירופיות איכותיות ניתן ואפשר לבלות בנוחות ולהרגיש שלא עושקים אותנו. יוקר המחייה בישראל הפך להיות בלתי נסבל ואנחנו הצרכנים הפכנו לאדישים לחלוטין למצב. הכישלון הוא שלנו כצרכנים, אך בעיקר של הממשלה והיכולת שלה לטפל בכך וגם של ספקי המזון והשירותים שמרגישים שאפשר עוד ועוד לעלות וללחוץ את הציבור בישראל. המצב מסביר בדיוק למה ישראלים מעדיפים לטוס לחופשה בחו"ל ולא לבלות בארצנו היפה, במחיר יותר זול מהארץ הם טסים לנפוש ברחבי הגלובוס ומרגישים שלא עושקים אותם. מתוך כך מתפתחת גם תיירות הקניות בחו"ל, ישראלים רבים טסים ליעדים שונים קרובים באירופה לצורך קניות של מוצרי הלבשה, הנעלה, תכשיטים, תיקים, ציוד ביה"ס וכדומה והם גומרים זאת במחירים שפויים לרבות שקלול עלות הטיסה והמלון. לשם הדוגמה הקטנה תיק ביה"ס לתלמיד כיתה ז' נקנה על ידינו ב – 40 יורו כאשר אותו התיק בישראל בעלות של כ – 300 ש"ח. זו העת לקרוא למרד אמיתי שלנו הצרכנים, אני מוכן להוביל ולהנהיג מחאה שכזו, שתפעיל לחץ על הקמעונאים באשר הם ובאופן עקיף על ממשלת ישראל. צריך לנקוט פעולות "אגרסיביות" כנגד ספקי השירותים והקניות היומיומיות בכדי שאלו יבינו כי המצב הפך לבלתי נסבל ואין סיבה להבדלים העצומים האלו בחלב, בקוטג', בבורקס, בחולצה, בתיק, באטרקציות, ברכב ובכל מוצרי הצריכה המקובלים. ממשלת ישראל ובעיקר אנחנו התושבים הפכנו לאדישים מוחלטים לכל בשורה של עוד עליית מחיר ועל אף שכולנו מבינים שהמצב הוא בלתי נסבל אנחנו ממשיכים לצרוך ולהוציא שקלים רבים מאוד, העשירים נהנים מכך והתחושה היא שאין ברירה. אז זהו יש ברירה והיא חייבת לבוא דרך מחאה ציבורית רחבה אמיתית שבה כולנו יחד נחליט די להפקרות ביוקר המחייה. אם הממשלה לא מסוגלת אז אנחנו צריכים לעשות זאת באופן ישיר לפגוע בבעלי הממון ועקיף לפגוע בהכנסות המדינה בכדי שיבינו את חשיבות הסוגיה לכל אחד מאיתנו. בינתיים אנחנו ממשיכים לצרוך ולצרוך ולצרוך כי עומס החיים פה גם ככה מטורף אז עוד הלוואה ועוד הוצאה לא ימוטטו אותנו. זו העת לפעולה ולקריאה משותפת לספקים, לנותני השירותים, לקניונים, למונופולים ובעיקר לממשלת ישראל – די הגזמתם.  בימים אלו אחי פותח חנות לביגוד בנוף גליל כאשר ההחלטה שלו שמחיר המטרה יהיה אטרקטיבי ולא עושק והוא בא לייצג את המאבק הדרוש במחירים המופקעים – מוצרי הלבשה איכותיים במחיר שפויי של עד 35-40 ש"ח והוא לא עובד לשם שמיים. מה שמלמד שניתן לצמצם עלויות בכל התחומים ובעיקר לצמצם את רווחי העשירון העליון. הדוגמה הטובה ביותר מהשנים האחרונות שהצליחה ובגדול היא מאבקו של השר לשעבר כחלון בסוגיית מחירי הסללור ומזה שנים כל חודש משפחה ממוצעת חוסכת מאות שקלים ועדיין החברות נאבקות על כל לקוח. על כן אין מנוס ממהלך שמובל על ידי הממשלה ואם זו אדישה אנחנו הציבור נוציא אותה מאזור הנוחות הזה.

ידידיי ורעיי התרחבות הפערים בין העשירים לעניים היא בלתי נסבלת וצריך לעצור את המניפולציה הכלכלית של העשירים שרואים רק וכמה שיותר שקלים ולא מעניין אותם שזה מוביל להתפוררות חברתית, למתחים בין קבוצות האוכלוסייה ולקריסה ערכית לאומית. הגיע העת לפעול ולדחוק הצידה את כל ייתר המחאות והאנרגיות, שמשרתות את בעלי הממון.