לעת עתה לא ניתן להעריך מתי יהיה היום שאחרי ואיך הוא יראה, אך אין ספק לרבים מאיתנו שפני המדינה והעם יהיו לא כתמול שלשום. מדינת ישראל של אחרי משבר אוקטובר 23, מלחמת שמחת תורה או מלחמת העצמאות 2 תהיה מדינה אחרת לחלוטין בכלל ההיבטים הלאומיים שלנו. מערכת היחסים החברתית תשתנה, הפוליטיקה תיראה אחרת ובעיקר בהעמקת […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- היום שאחרי.
לעת עתה לא ניתן להעריך מתי יהיה היום שאחרי ואיך הוא יראה, אך אין ספק לרבים מאיתנו שפני המדינה והעם יהיו לא כתמול שלשום. מדינת ישראל של אחרי משבר אוקטובר 23, מלחמת שמחת תורה או מלחמת העצמאות 2 תהיה מדינה אחרת לחלוטין בכלל ההיבטים הלאומיים שלנו. מערכת היחסים החברתית תשתנה, הפוליטיקה תיראה אחרת ובעיקר בהעמקת ההבנה בין ימין לשמאל, בין משילות לשירות הציבור, בין בירוקרטיה לביזוריות בין מנהיגות בינונית לזו האיכותנית שליחותית. תפיסות הביטחון הלאומיות והנחות העבודה הבסיסיות יעודכנו, הכלכלה הפריפריאלית תקבל עדיפות לאומית, תפיסת ההתיישבות הלאומית תהיה עם סדרי עדיפות שונים, ההייטק ימשיך להיות קטר משמעותי, אך יפסיק להיות מנוע חזירי של תאוות בצע ועוד ועוד עדכוני אר דיסק לאומי עד כדי הוצאת גירסה חדשה שיקח זמן לבסס אותה.
במה נעסוק ביום שאחרי?
סדר יום פוליטי – ביבי ינסה בכל כוחו לשמור היטב את הכיסא ולהדק את החיבור של האינטרסים הפוליטיים לשם הישרדותו, אך להבנתי הפעם הסיפור "גמור". בעיקר בתוך הבית פנימה בליכוד ביבי נמצא עכשיו בתקופת התום עידן… וביום שאחרי הוא יצטרך לעזוב או עצמאית, סביר להניח שלא יעשה זאת, או באמצעות מרד מנהיגות שידיח אותו מהבית. ביבי כמו ביבי ינסה הכל לרבות שליפת "שפנים" שימשכו תשומת לב לכוון אחר בסדר היום הלאומי. כולם כבר מזהים את ההתכוננות האישית של ביבי ליום שאחרי לרבות "גישושי" רגישות ציבורית ופוליטית בכדי להבין מה הם הגבולות. להערכתי עם תום המלחמה יקבע סדר יום פוליטי ששיאו יהיה בחירות לראשות הממשלה כבר בשנת 2024 והמערכת חייבת לקבל תפנית.
סדר יום ביטחוני – משבר האמון בין הציבור למערכת הצבאית הגיע לשפל חסר תקדים ב – 7/10/23 וימי המלחמה והעמקת ההישגים הצבאיים משקמים את המשבר, אך ביום שאחרי הציבור ובצדק ידרוש תשובות ל"קריסה" הטוטלית של תפיסת הביטחון. מה קרה להתראה ולאמ"ן על כל שלוחותיו, מה קרה להרתעה ולהערכת היתר של כוחותינו והערכת החסר של האויב,, מה קרה לשב"כ ופעולותיו החשאיות בחצרות החמאס, מה קרה למוסד בהבאת "ידיעת הזהב", מה קרה לאמון בין דרג ה"עיניים" בשטח לדרגי הפיקוד הזוטרים שנפלו "שדודים" לקונספציה של הבכירים ועוד שאלות מהות נוקבות על התנהלות המערכת היקרה הזו תרתי משמע.
סדר יום חברתי – הביחד הלאומי הנעים שכולנו שמחים לו כרגע אינו מצליח להסתיר את המהמורות המשמעותיות שהחברה הישראלית עוברת מזה עשרות שנים. קו השסע החברתי הזה העמיק והתרחב ונכתבו עליו ספרים, מחקרים ותיזות שונות ואולי אלו אף מיסדו והעמיקו את השסע והשנה האחרונה אתגרה יותר מכל את החברה. כולנו יחד נצטרך לכייל את המערכות ולבצע חישוב מסלול מחדש בכדי לחבר ולהדק את החברה הישראלית. כולנו נצטרך ל"חבוש" את הפצע החברתי ולעשות הכל על מנת להבריא ממחלת ה"רדיפה" הפנימית, הרכילות האינסופית, החיפוש לתקלות, ה"טרללת", ההקצנה בין חלקי הפסיפס האנושי הקיים כאן ובמקום זאת נצטרך להניח גשרים, לבנות טרסות, לתמוך ולהצמיח שיח חברתי אחר שיוביל להבראת החברה. לכולנו ברור שהתיקון חייב להיעשות ב"רחוב", בכפר, בעיר, במושב, במפעל, במגרש, בספורט אבל לפני הכל בזירה הפוליטית על ידי מנהיגנו שחייבים לחזור לערכים של דוגמה אישית לאומית. הבינוניות לא יכולה להשתלט על המרחב הציבורי ותופעת הסמוך ויהיה בסדר (נאום רבין – 1995) חייבות להיעלם מהנוף החברתי.
סדר יום כלכלי – הספר והפריפריה הגאוגרפית הוזנחו במשך שנים והמדינה המשיכה ל"בצר" בעיקר את ישובי קו גדרה – חדרה על חשבון ביסוס הכלכלה בגבולות המדינה. אלו הישובים שאולי יותר מכל מיסדו את ההתיישבות בארץ ישראל, פיתחו את החקלאות הלאומית, בנו מפעלי תעשיה שאפשרו לפתח את הכלכלה הארצישראלית ועם השנים המדינה הפנתה להם עורף ואמרה להם בגסות החקלאות זה כבר לא רלוונטי, תעשיית הכפיים מפריעה לנו להתקדם מהר יותר, הלולים "מסריחים" את המדינה והשמן זית הוא לא כזה איכותי. הממשלה חייבת לשנות מהותית את ההבנה שההשקעה בפריפריה היא לא ניתנת להיבחן במשוואות כלכליות כספיות והמבחן היחידי שלהם בארץ ישראל הוא מבחן השליחות והציונות. מדינת תל אביב בכל מקרה תשרוד ותמשיך להתחזק ולכן המדינה צריכה להחליט באופן ברור וללא "גמגום" מחזקים את הפריפריה ומאפשרים להתיישבות שם תנאים מועדפים ומחזקים שם כל מה שרק ניתן, אחרת לא יהיה מי שיישב את הגליל, הנגב, עוטף ישראל, רמת הגולן, בקעת הירדן ואז נאבד חבלי ארץ אלו ללא מאבק כלל.
ועוד נושאים רבים לאומיים שיצטרכו להיות בסדר היום הלאומי ביום שאחרי. הציבור חייב להתארגן לאג'נדה שונה מהותית ביום שאחרי ולא לוותר להנהגה בהסדרת השבר הלאומי הנוראי הזה.
ברגעים אלו מתחילות הידיעות היותר משמעותיות ומבוססות על "עסקת חילופי שבויים" בין ישראל לחמאס. כבר חלפו 45 ימי לחימה ועדיין לא היתה פריצת דרך משמעותית שתוביל לשחרור חטופים, אך כינוס קבינט המלחמה, הקבינט המורחב והממשלה מעידים שישנה התפתחות שמובילה לעסקת החלפת שבויים. נכון שכדי להגיע לעסקה חייבים לנהל דיאלוג ולהגיע להסכמות דו צדדיות. ברור שהשיח מתנהל באמצעות מתווכים, אך להבנתי וזאת עם כל הכבוד לרגישות הנושא, הדיאלוג הזה היה צריך לבוא מתוך תחנונים של החמאס ולא כפי שנוצר הרושם מתוך עמדת כוח והישג שלהם. בכל מקרה המדינה כולה רוצה לפני הכל לראות את החטופים חזרה בביתם עם משפחתם, אך בה בעת המדינה כולה רוצה לראות את ארגוני הטרור הללו מושפלים עד אפס ונעלמים מההוויה האנושית בכלל ולכן אין בעסקה הזו והבאות בכדי לצמצם את יעד חיסול החמאס.
ידידיי ורעיי ביום שאחרי תתקיים בכולנו המצוות "פדיון השבויים", תתקיים המשימה להשמדת ארגוני הטרור בגבולות המדינה והו אז נתפנה לטיפול שורש עמוק ככל שיהיה בכדי לתקן את הקלקולים הרבים שהשנים האחרונות יצרו וכולן טפחו על פרצופינו ביום הארור ב – 7/10/23, כב' בתשרי תשפד.
כתיבת תגובה