הדברים שאמרו עלייך בערב בו קיבלת את הדרגה חיממו לנו את הלב. שמענו מה אחרים חושבים עלייך ודבריהם חיזקו לנו את התחושה שלפחות דבר אחד עשינו כמו שצריך.

אולי תמיד נראינו לך בטוחים, כאלה שיודעים הכול. אבל תדעי לך שכהורה, אתה כל הזמן שואל את עצמך, אם עשית טוב ואיפה פישלת. מכה על חטא על דברים שאולי היית יכול לעשות אחרת. קוראים לזה חוכמת הבדיעבד והיא לפעמים מבאסת ומתסכלת.
ובערב הזה, היה רגע, שבו הלב שלנו התפקע מגאווה. הרגשנו שהצליח לנו.
והיינו גאים. בך, וגם קצת בנו. שהצלחנו להטמיע בך את האמונה בעצמך לצאת ולהגשים.

גיוס לצה"ל הוא לא קל. צה"ל מגייס נפש צעירה, שרק אתמול התמודדה עם הבל הבלים, והופך אותה ברגע לאחת, שאחריות גדולה על כתפיה. והמהירות בה הדברים קורים, מעוררת השתאות.
אנחנו יודעים שלמדת לשנן לעצמך שהתמודדות מצמיחה, אבל זה לא עושה אותה בהכרח ליותר קלה. מאחלים לך, שגם כשיהיה קשה, תזכרי שדווקא הרגעים האלה שגרמו לך לבכות, להצטער, לכאוב, יצמיחו אותך.

אומרים שהילדים הם קצת בבואה שלנו.
בדרך כלל יותר מוצלחים, יותר חכמים, יותר מעזים. בעיקר יותר. ואת בהחלט יותר.
ואני גאה שגם אם לא היה לי תמיד האומץ לעצמי, כשזה נגע בך, ידעתי להאמין ולומר לך שאת יכולה. כי כל אחד צריך אחד שיאמין וינער את הספקות שבו.

לך יש שניים כאלה, שמאמינים, דוחפים וחושבים שאת יכולה להגיע לשמיים ובחזרה.
שניים שיישבו לך על כתף שמאל, הכתף של את יכולה ומסוגלת לעשות הכול.
ילדונת שלנו, את כבר בגיל שלא תמיד עינייך רואות אותנו מאחור. אבל דעי שעינינו לעולם אינן עוזבות וזרועותינו תמיד עוטפות.
אנחנו צופים בך בוראת את אישיותך, יום יום, רגע רגע, ומתפעלים מיופי הבריאה.
אז הי לך, שאפו שהאמנת, כבשת והצלחת.
מאחורי הקלעים נמשיך ללחוש ולהזכיר לך, לנסות ולהעז.
שאת האמירה ש"לא", יש לך כבר בכיס. עכשיו נסי ואולי יאמרו לך "כן".
אוהבים ומצדיעים לך
אבא ואימא

נ.ב. ילדונת, עוד דבר קטנטן. אני יודעת שהרגע כתבתי שקשיים מצמיחים, וגם אמרתי שהכול את יכולה לעשות. אבל אם שעתיים לפני טקס הענקת הדרגה, את מחליטה שבמקום לקנות שתי פשטידות ועוגה, את רוצה להכין בעצמך לזניה, פשטידה, שני סלטים ועוגה, זה לא קושי שמצמיח. אולי אותך כן, אבל אותי… פחות. במיוחד אם אני נדרשת לקחת בזה חלק. גדוללל.
תדעי שבגילי שום קושי כבר לא מצמיח, מקסימום עוד שערה לבנה.
במקום שתצאי על אימא שמומחית בשיטת 'תיראו איך קניתי לבד', יצאת על אבא שחושב שלעשות הכול בעצמו זה משובח. גם אם רוב הזמן לא ממש מצליח לו. ואם כן, זה כי אני עשיתי והוא לקח קרדיט.
כשדיברתי אתך על עצמאות, התכוונתי העצמאות לקנות. איך מסר בסיסי כל כך התפספס?
וזה לא עוזר לבריאות שלי, אם אחרי שיוצאים מהבית את נזכרת ששכחת את העוגה וצריך לחזור לקחת אותה.
הדבר היחידי שבאמת היה באחריותך.
אבל לא נספר לצה"ל, שלא יישקול לקחת לך את הדרגה.

שבת של גאווה ושמחות קטנות

לעוד כתבות חפשו אותי בפייס ליזה ארזוני או כתבו לי arzonyliza@gmail.com