השבוע קנינו מכונית משפחתית חדשה. מכונית שכל המשפחה תיסע ותהנה איתה. בצבע שמנת עם ריפוד דמוי עור יפיפה. יש בה רק שתי דלתות ונכנסים בה ארבעה אנשים בקושי, רצוי קטנים. אבל זה בסדר כי אנחנו לא משפחה גבוהה במיוחד. אנחנו חמישה במשפחה? לא נורא, נשאיר ילד כשניסע כולנו. גם ככה שחר חיילת ומזמן כבר לא רוצה לבוא איתנו. מידי פעם כשהיא תרצה, נשאיר ילד אחר. לא צריך כל הזמן שכולם יבואו לכל מקום. במשפחה צריך לתת ספייס אחד לשני. העיקר שהיא בצבע שמנת מהמם. מקום לאחסון מזוודות? אין. זו מכונית עם ריפוד דמוי עור ואתם מתקטננים אתי על מקום למזוודות? זה או ארבעה נוסעים ממש קטנטנים או שני נוסעים ומזוודות, אין גם וגם. נוותר על הילדים. הם מספיק גדולים להבין שהבחירה בינם לבין מזוודות אולי היתה קשה, אבל ככה הורים, מקבלים החלטות קשות. אז בחרנו במזוודות.
לא לשכוח שהמכונית בצבע שמנת מהמם. לא סתם שמנת, שמנת בהירה כזו.
כן חברים, זוהי גרסת שלומי למכונית משפחתית. הילד אולי כבר לא בן 30 ואין לו חום גבוה, אבל וירוס דווקא יש. וירוס אלפא זה נקרא. זה וירוס שנדבק בך כשאתה ממש צעיר ואם הוא נדבק חזק, כמו אצל שלומי, שום חיסון לא יסייע וימנע. במהלך שנות נישואינו, אלפא באה והלכה. חדשה יותר, או פחות, אבל עם אותו סמל מנצנץ שגורם גם לעיניו של שלומי לנצנץ ממש.
אז שלומי קנה אלפא. שוב. והוא מתלהבבבב.
שתדעו שגם לי יש רומן ארוך שנים עם המכונית הזו. כל החברים הרציניים שלי (כל… תירגעו, שניים) היו עם מכוניות אלפא. ככה אני, רצינית עם אנשי אלפא. אז כשהגיע שלומי לאסוף אותי בפעם הראשונה, ידעתי שסיפור אהבה רציני מחכה לי, כי ראיתי אלפא בחנייה. שלומי לא אוהב שאני מספרת את זה. מבחינתו נולדתי ומייד התחתנתי איתו, אין לי היסטוריה וגם, המחשבה שבחרתי בו בגלל האלפא, נו מה אומר, לא מחמיאה לו. אבל אין מה לעשות, הוא בחר אותי כי אמא שלי רזה ואני אותו בגלל האלפא. כל אחד וההחלטות העמוקות שלו. הוא כל הזמן מזכיר איך מכר אותה בשביל להתחתן איתי. לדעתי עשה עסקה ממש ממש טובה. הוא רוב הזמן מסכים מרצונו החופשי.
תדעו שאני בדרך כלל זורמת עם השיגעונות של שלומי, אתם יכולים לשאול אותו. לא עכשיו, כי הוא עכשיו במכונית מלטף אותה, אבל נסו יותר מאוחר… בינתיים אתם חייבים להאמין לי שאני זורמת איתו. אבל עם כל הכבוד לזרימה שלי, גם לי יש את הגבולות שלי. הפעם שלומי מגזים. מילא שצריך לבחור מי נוסע כי לא כולם נכנסים, מילא שאי אפשר להיכנס עם אוכל או שתיה כי אסור חס וחלילה שתתלכלך. מילא שהוא מתלהב ממנה ולפעמים נעלם לכמה דקות כדי לשבת בה. מילא שהוא מכריח את הילדים לומר כל הזמן שהיא פשוט מהממת, כולל החברים של הילדים. מילא כל זה. אבל להחליט שאת האלפא יש להחנות רק בחנייה המקורה וחס וחלילה רחמנא ליצלן לא בחניות במפרצים? לנמק את זה שהאלפא לא יכולה לספוג שמש ובחורף בטח לא גשם? נו באמת. יפה, צבע שמנת, מבריקה, שתי דלתות, כיסויים מיוחדים, מכונית ספורט. הכל יופי.
החנייה היא לרכב המשפחתי באמת. צאי בחוץ.