מסע אישי מרתק אותו עבר מייצג ומאפיין את דור הורינו כל אחד וסיפורו, סיפורם האישי.

בנו – בני עיש שיבדה לחיים ארוכים, ספד את אביו בסיפור אישי מאוד מרגש על מסע תלאותיו עם עלייתו ארצה ממרוקו, אך זהו סיפורם של הדור ההוא, שעיצב את מדינת ישראל ותקומתה המפוארת.

כך ספד , עם עלייתם ארצה הושיבו אותם במושב בר גיורא ליד ירושלים וכבר ביום הראשון לאחר שקיבל את המשק עם לול תרנגולות, קיבל האבא נשק בכדי להגן מפני התקפות הפדאיון, שהיו אופייניות לפני 63 שנה.

ביום המחרת בהתקפה שכזו, נזרק רימון רסס לשכנים וכתוצאה מכך נהרגה אם הבית ובתה.

אשתו של שלמה – עליה ז״ל הודיע לו חד משמעית פה אנחנו לא נשארים!

למחרת היום מכר את מרכולתו במשק, העמיס על משאית ששכר את תכולת הבית והחליט לעבור ללא נודע.

לאן? למקום שיש בו מרוקאים כמותו שעלו ארצה.

נסע לחיפה ומשם כיוונו אותו לטבעון.

כשהגיע לטבעון פגש מכרים ממרוקו וביקש ללון במקום. הציעו לו מבנה פנוי.

פרץ למבנה ונכנס להתגורר בו, משם עבר לבית קבע בשכונת הגפן.

סיפור מרגש שמתאר בשיא הפשטות את האמת שלו  ושל אותו דור ותלאותיו לאחר העלייה ארצה.

זהו סיפור אופייני שכמעט נשמע בכל בית בשכונתנו לאחר המסע לארץ ישראל!

כמו עוד משפחות רבות בשכונת הגפן, משפחת עייש היא משפחה למופת. ההורים – שלמה ועליה בקושי רב ובימי דחק לא פשוטים חרטו על דיגלם נעשה הכל למען הצלחתם של הילדים.

בצניעות אין סופית ובנחישות השקיעו בחינוך הילדים ובאופן סמוי הנחילו בהם ערכים למצוינות, לענווה, לכבוד האדם, לניצחון ולאהבת הארץ.

ערכים שהוטמעו היטב והביאו לתוצאות אישיות מרשימות בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

כל משפחה בשכונה וסיפורה הפרטי במסע רווי התלאות, אך כאשר אנו מסתכלים ובוחנים את האילנות אשר הצליח להצמיח הדור ההוא, אין לנו אלא להיות מלאי אויר בחזה ולהביט בערגה על מה שהורינו עשו והנחילו לנו.

הדור ההוא בחר להיאבק למען ההצלחה, למרות שיכל באותה מידה לנהל מאבק על קיפוח וחוסר שיויון הזדמנות ואולי זו העוצמה המיוחדת שחווינו כילדים.

למרות הקשיים

למרות החוויות הלא נעימות

למרות המניפולציות

למרות הפנקס האדום

ולמרות עוד דברים שיכלו ליצור מצב של הרמת ידיים לכניעה!

הורינו בחרו בתמימותם, אך בחוכמת חייהם להיאבק את מאבק ההצלחה ובעיקר בשבילנו.

עלו ארצה מתוך ציונות אמתית וכמיהה לירושלים.

ולכן כל ניסיון לגמד את הצלחתם עם מחשבות על גזענות  הוא כאין וכאפס נוכח התוצאה.

כל אחד מאתנו הוא ההוכחה למעשה הפלא שלהם והם היו גאים בנו בחייהם ומאמין שמסתכלים עלינו מלמעלה בהשתהות נוכח הפירות.

מורשתם היא עדות חיה לכמיהה לארץ הקודש ולפלא האנושי שנוצר בקיבוץ הגלויות בארץ ישראל.

חובתנו כדור ההמשך להנחיל לילדינו ולדורות הבאים את הערכים התמימים הללו ובעיקר  כי החומריות אין בא ולו קמצוץ בחוסן האישי והלאומי, אלא הרוח והערכים הם המנצחים,  הם אלו שיצרו שכונת מופת עם דור אכפתי שבעיקר נותן, ויצרו חוסן לאומי שאין בלתו באומות הגולה.

יהי זכרו וזכר הדור ההוא ברוך!