ביבי בעוד ימים ספורים יעלה לדוכן הנואמים בכנס השנתי של  העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. האירוע הזה הוא שגרתי ובוודאי עבור ביבי שבכל שנה דאג להגיע עם "גימיק" משמעותי בכדי להרשים את קהל השומעים, אך מה שחריג הפעם הוא שביבי ינחת בארה"ב של אמריקה, בניו יורק ושם לא התקבל, לעת עתה, בכבוד לו זכה במרבית נחיתותיו שם אצל המדינה של הדוד סם. הנשיא האמריקאי אמר מפורשות שאין לו כוונה לפגוש את ביבי, אלא כאשר ישתנו מספר דברים שהם משמעותיים בעיני הנשיא. בהתאמה לכך גם ייתר ממשלת ישראל די מוחרמת בזירת הפוליטיקה בוושינגטון ובהתאמה יחסי החוץ של ישראל במצב שלא זכור שנים רבות. ביבי שלא מתכוון לפספס הזדמנות טובה עושה כעת מאמץ בכדי לרכך את העמדה האמריקאית ובכל זאת לנסות לזכות שהשטיח האדום ייפרס לכבודו. בכל מקרה מערכת היחסים עם ארה"ב בחודשים בהם מכהנת הממשלה הנוכחית זכתה לשפל חסר תקדים ורבים טוענים כי גם לאחר שיקומה יישארו משקעים משמעותיים. הכותרות בימים האחרונים שמדברות על "הסכם פשרה" בנושא הרפורמה המשפטית מראים כי אכן נעשה מאמץ רב בכדי להרגיע את השטח. האם ביבי דאג להוציא את דבר המגעים לתקשורת או אחרים מטעמו זה פרט פחות חשוב, החשוב הוא שביבי רצה להוכיח שהוא שולט במצב, בניגוד לדברים שנאמרים, ושהוא רוצה להנמיך את פרופיל הרפורמה ולהתקבל נכון בארה"ב. בכל מקרה כעת ביבי יוצא ל"קרב" בבית, גם מול אנשי הליכוד ובראשם שר המשפטים שמהרפורמה שלו כמעט ולא נותר משהו וגם מול הקואליציה ששם יש כאלו ששמו את מלוא יהבם בכדי לשנות את מאזן הכוחות בין בג"צ לממשלה והכנסת. קשה לראות מהלך בו ביבי יחליט על פירוק הקואליציה הנוכחית על חשבון הכנסת פרטנר חדש ובניית קואליציה שונה, למרות שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל אפשרי. בכל מקרה ביבי ימשיך בניסיונות או לפחות בלהראות שהוא מנסה על מנת לזכות בפגישה עם הנשיא האמריקאי או לנסות להשיג דחיית דיוני הבג"צ בענייניו האישיים ובענייני עילת הסבירות וגנץ שעבר כמה "שיעורי" ביבי יעשה הכל על מנת לא ליפול בפח הפעם. מסיבת העיתונאים של גנץ מלמדת שהוא הלך צעד אחד רחוק מדיי והפוסט טראומה מיחסיו עם ביבי מהדהדים בצורה שיהיה קשה לסדר שם אמון בסיסי.

משטרת ישראל שמזה חודשים נמצאת בעיקר בפיזור הפגנות ברחבי הארץ ובטיפול בסדר הציבורי במרחבי הרחובות -קפלן, עזה, חורב וכדומה קיבלה הפתעה השבוע שחייבה שוטרים להשתמש בנשק ובירי חי לעבר מפגינים. האריתראים יצאו לרחובות למחות על המתחולל בארצם ו"נלחמו" אלו באלו, המתנגדים מול התומכים במשטר החדש. האלימות, כנראה, ב"רוח הגבית" של המחאות אצלנו יצאה משליטה והתוצאות היו קשות וחייבו את השוטרים לפעול באופן חריג ולהשתמש בירי כדורים "חיים" נוכח סכנת החיים שנשקפה לשוטרים. מי שמכיר את התנהלותם ואורח חייהם של האריתראים בעיקר כאן אצלנו בדרום תל אביב מבין שהיה ברור שסוגיית העובדים הזרים והפליטים בכלל "תתפוצץ" לנו בפנים. הממשלות מנסות במשך שנים לקדם פתרונות, אך ללא הצלחה ובחלק מהזמן בג"צ היה זה שדחק בממשלה להתמהמה ולקבל החלטות אחרות. העיר תל אביב ובעיקר רחובות הדרום שם הפכו לשדה קרב פעיל עם נזקים עצומים והשתוללות חסרת כל גבול וכאן חייבת להידלק הנורה האדומה האחרונה כזו שתחייב את הממשלה להחליט החלטות קשות ולטפל באופן נוקשה במתפרעים בפרט ובסוגיית הפליטים ומעמדם בכלל. השבוע נפגשתי עם שוטר יס"מ מן המניין שמשימותיו השגרתיות הם במרחב הכפרי שבואדי ערה והוא טען בפניי שמזה חודשים שהצוות שלו נמצא במשימת הסדר בהפגנות ואינם מגיעים כלל למשימות השוטפות. כך גם לגבי משטרת ישראל בכלל שכעת מרבית עשייתה היא בתל אביב, ירושלים ואיו"ש ופחות בשגרה השוטפת, מה שמגביר את חוסר המשילות ברחובות ארצנו.

חודש אלול הוא חודש מיוחד – חודש של סיכום שנה עברית, של חשבון נפש,  של סליחות בן אדם לחברו ובן אדם למקום, חודש של היערכות לקראת התחדשות ובהחלט השנה הזו מחייבת אותנו שחודש זה יהיה לחודש של חשבון נפש לאומי בו הגיע העת שאנחנו ניקח אחריות כחברה וננסה ממקום של תקוה לעתידנו להגיע לפשרה חברתית נאותה. אנחנו חייבים כחברה עם המנהיגות הנוכחית או בלעדיה להגיע לפשרה לאומית חברתית לא ממקום של חולשה, אלא דווקא ממקום של עוצמה ואכפתיות לעתידנו. ברמה העקרונית בתפיסת עולמי בכלל בחיים מלאכת הפירוק היא קלה והאתגר הוא לבנות, לפתח ובעיקר לשמור על יציבות וכאן המקום לקרוא לכולם בואו נבנה ונפתח. ממליץ על מתינות וענייניות בהתנהלות של כולנו, כי כל אופציה אחרת תוביל לכאוס ולקירוב יום הדין החברתי ועוד יותר לפירוק נכסים לאומיים וריסוק עמוד השדרה הערכי הלאומי המשותף שלנו.

ידידיי ורעיי הדוד סם חשוב לנו להרבה צרכים לאומיים קיומיים, אך קודם בואו נעסוק בהשכנת הבנות בתוכנו ממקום של פשרה עוצמתית ולא ממקום של כאוס חברתי. ונאחל לכולנו שנזכה בחודש אלול זה על אף הנסתרות לזכור ברית אבות ולפעול לישועות ולצפות לעתיד טוב יותר לכולנו כאן בארץ האבות.