בקמפיין הנבחרת האחרון, שישה משחקני ההרכב של הנבחרת היו ערבים ישראלים וכמובן שזה פגע בנפשם העדינה של לא מעט ימניים שדרשו לסלק אותם מהנבחרת אם לא יעשו פזטצה כאן ועכשיו. כדורגל הוא ראי לחברה, כור היתוך שנוצק לתוך כדור ובו יש הזדמנות שווה לעניים מול עשירים. לערבים מול יהודים וכו' וכו'. כיוון שכדורגל דורש רק כדור, את כל השאר אפשר לאלתר: לשים אבנים כגבולות השער, לשחק על אספלט או על כל משטח שאם בא לכם שהוא יהיה מגרש אז הוא מגרש. אין בו תלות בציוד יקר ולא בנעלי פקקים בכדי לזהות כישרון מולד. כדורגל הוא תקוותם של העניים לשבור את מעגל העוני ושל תושבי הפריפריות להצליח בגדול. כדורגל הוא ראי לחברה ולשינויים החברתיים המתרחשים בה. הנתון על מספרם הרב של שחקנים ערביים מעורר מחשבה והוא מתחבר לעוד תהליכים המתרחשים לנגד עיננו.

על תופעה נוספת בחברה הערבית המתרחשת בשנים האחרונות, שמעתי היום בתכנית של קרן נויבך (הנתונים נלקחו ממחקר של מרכז טאוב לחקר החברה בישראל) בה דובר על תפקידן המשתנה של הנשים הערביות. לצד העובדה המצערת שהן סובלות מאלימות קשה ורציחות בתוך המשפחה מתברר שהן מובילות שינוי מרחיק לכת. הנה תמצית הנתונים: שיעור הזכאות לבגרות של הנערות הערביות הוכפל בשני העשורים האחרונים (אם כי הוא עדיין כ–60% בלבד, לעומת 76% בקרב היהודיות), והרוב הגדול של הצעירות ערביות שמסיימות עם בגרות עושות זאת במקצועות מדעיים ־ הנדסיים (80% מהערביות עם בגרות, לעומת 40% מהיהודיות עם בגרות). בעשור וחצי האחרונים חלקן של הערביות באוכלוסיית הסטודנטים בישראל גדל פי ארבעה, ומגיע כיום ל–16% (50% יותר מחלקן באוכלוסייה).

כפי שאני רואה את הדברים, ראו ערביי ישראל את הנעשה והתוצאות של האביב הערבי ואיפשהו הבינו שאולי הגיע הזמן להשתלב וליהנות מהמנעמים שהמדינה היהודית מציעה. את השינוי מובילות הנשים הערביות שקראו יפה את המפה והבינו שבכדי לשבור את מעגל העוני יש לצאת לעבודה ואם לצאת לעבודה אזי כדאי כבר לרכוש השכלה, כזו שגם משלמת משכורת טובה (מדעית, הנדסית) והנה הנתונים לפניכם. האבות הערביים שנשארו מאחור לעומתן בכל הקשור להשכלה החלו לקחת חלק פעיל בגידול ובחינוך הילדים לעומת התפקיד הבודד המסורתי של לפרנס בלבד (והאישה שנשארת בבית תדאג לכל השאר). אני לא חוקר במדעי החברה ורק יכול להעיד מהשיחות שלי עם גברים ערביים בתקופה האחרונה בה הם מדברים על החינוך של הילדים, למה הבן עושה בעיות ואיזה בגרות תהיה לו. חבל שהיא לא משקיעה מספיק במתמטיקה ואיך האנגלית שלו. או שלה. השיח השתנה לחלוטין.

בזמן שההישגים של מדינת ישראל בהשוואה למדינות OECD מדרדרים משנה לשנה הישגי בתי הספר הערביים מזנקים וביניהם הזכאות לבגרות. לעומתם, בעיניי שלי, עיניי המתבונן, החלק היהודי שלי בעם הופך פנאטי, בור ומשיחי. הפערים בין הפריפריה למרכז כמעט בכל תחום בחיים הולך וגדל ובזמן שערביי ישראל מובילים שינוי, חצי מהציבור היהודי עסוק בלשנוא אותם. ומי מוביל את זה? כמובן מפלגת העם. בליכוד בוחרים באופן היסטורי האוכלוסיות החלשות ביותר ובעיקר יוצאי עדות המזרח אשר מתגוררים בפריפריה, בערים ובמושבים הנכשלים ביותר. אני לא מוצא לזה שום הסבר לוגי חוץ מהסבר אחד: השנאה לערבים שראש ממשלת ההודעות הדרמטיות ואספסוף השרים וחברי הכנסת שלו מפזרים. הם יודעים שאיכשהו באוכלוסיות היהודיות הללו השנאה לערבים היא אינסטינקט מותנה: לא משנה כמה ביבי ישתין עליהם בקשת, יקח להם תקציבים, יסגור מפעלים, הוא רק אומר את מילת הקסם והם כמו כלבלב בקרקס מתגלגלים על הבטן.

אבל הסירו דאגה מלבכם. הליכוד שם שרה וח״כ לענייני שוויון חברתי. שניהם מגיעים מישובים נכשלים בדרום. מיקי זוהר וגילה גמליאל שני השרים לעאלק שוויון חברתי והלוחמים האבירים למען הפריפריה עסוקים בעצמם ולא ממש מעניין אותם מי שנרטב מהפיפי. היא טסה לחו"ל כמו משוגעת וילדיה לומדים בבתי ספר פרטיים בתל אביב; הוא מחזיק בתים רבים בקרית גת ומקדם בכנסת החלטות שיעזרו לו להשביח את הנכסים שלו (לכאורה, לכאורה). לתושבים נורמליים במדינות נורמליות הם היו נדרשים לתת הסברים לציבור הבוחרים שלהם אם הוא היה שואל אותם, אבל הוא לא. הוא שונא ערבים ואם זה אומר לחיות בעוני, בדוחק וללא עתיד אז זה מה שצריך.

לו רק הציבור הזה היה שם את טובתו שלו מעל השנאה לערבים הם היו זורקים את הליכוד וכל חברי הכנסת האפסים שלו לעזאזל. מצבם היה משתפר לאין ערוך אם רק היו מעבירים אליהם את הכסף ששופכים על ההתנחלויות. הלוואי והאוכלוסייה היהודית הזו תעשה צעד בכיוון הנכון בבחירות הבאות.

איך אפשר לסיים את זה בלי הקשר לטבעון? מעט מצער שקרית טבעון אינה משקיעה מספיק בתחומי ספורט "המוניים" והכוונה היא שחוג כדורגל לדוגמה שיביא עשרות ילדים לכל שכבת גיל ולמאות בנים ובנות שיהנו לשחק את המשחק הנהדר הזה. אני לא צופה בכדורגל מקצועי והוא לא מעניין אותי (שם כבר אבדו רוב הערכים הטובים), אבל הייתי נותן הון לחזור לשחק משחק אחד, 6 על 6, שני שערים על האספלט בירושלים של ילדותי. שחקו כדורגל ילדים, שחקו כדורגל.

Nissim Cho