טור דעה – אבי נחמני

על הכמיהה לירוסלם של עולי אתיופיה, מפגן הכוח של בתי הכנסת ביקנעםוהיחס הטוב של תושבי מרוקו לישראל והיהודים

יקנעם ציינה השבוע את טקס יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל.
האירוע שהתקיים בצנעה בבית הספר הדתי הדסים בעיר היה מרגש מאוד וכלל ברכות וקטעי נגינה, הקראת שמות הנספים שלא צלחו את המסע לישראל, מופע של מקהלת בית הספר ובסיום אף נחנך גם חדר הנצחה לנספים במעמד ראש העירייה סימון אלפסי.
כנציג הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו ביקנעם הרגשתי צורך להגיע, לכבד ולהשתתף בטקס החשוב הזה. זו היתה הזדמנות לשמוע את סיפורי הגבורה של יוצאי אתיופיה שגם הם כמו עליות אחרות, היו צריכים להצניע את היהדות שלהם, להיאבק על שמירת השבת ולסבול ממגפות, רעב והתנכלויות. שמענו על סוכן המוסד פרדה אקלום וסיפורי הגבורה שלו ועל האמא שלא היתה מוכנה לחלל את השבת במסע המפרך לציון. הנרטיב של יהודי אתיופיה לא שונה מהנרטיבים האחרים של עליות אחרות. גם הם שילמו בגופם ובנפשם כדי להגיע לירוסלם. כ-4000 ניספים הקריבה העדה כדי להגשים את החלום הציוני וצריך להצדיע להם על כך. לקחתי איתי את הבת שלי לאירוע כדי שתלמד ותספוג עוד מורשת וערכים של קבוצה אחרת בחברה שלנו. כי רק כך בונים חוסן של קהילה וסולידריות חברתית.

כינוס תורה של כל הקהילות הדתיות בעיר התקיים השבוע. אגב הראשון מסוגו ביקנעם. הכינוס התקיים בבית הכנסת 'יחד שבטי ישראל' במעמד רבני קהילות, חברי מועצת העיר ומכובדים נוספים.
כל מי שהגיע לכנס לא יכול היה שלא לחוש באווירה הטובה ששררה במקום, במסרים הנעימים של פיוס, סולידריות והכבוד לאחר שנשמעו מפי הדוברים. ראש העירייה סימון אלפסי נשא אף הוא מילות ברכה ודיבר בחשיבות אחדות העם ואחדות הקהילות.
רגע ההתעלות של הערב היה בסיום כאשר כל המשתתפים עמדו על רגליהם ופצחו בשירה המונית מאוחדת. זה היה מסוג הרגעים שנצרבים בתודעה ונותנים כוח ודחיפה להמשיך לפעול. זה היה מפגן כוח גדול של הציבור הדתי בעיר, שהצביע ברגליים ובא לשמוע דברי אלוקים חיים. ברכות לרב נעם דקל, לרב בית הכנסת 'יחד שבטי ישראל' הרב יצחק רסד וחברי וועד בית הכנסת על היוזמה והרמת הערב. עכשיו אחרי יריית הפתיחה, צריך להפוך את הכנס הזה למסורת בעיר וממנו רק להמשיך לגדול. חיזקו ואימצו.

לאחרונה חזרתי ממסע בין שבועיים במרוקו במסגרת משלחת רשמית של הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו. נסיעה ראשונה שלי למגרב, למי שתוהה.
מה אומר לכם, הייתה חוויה. במהלך הביקור נפגשנו עם בכירים בממלכת מרוקו, חברי פרלמנט, ראשי הקהילה היהודית וקידמנו שיתופי פעולה בין המדינות. אבל לא על זה אני רוצה לספר לכם. אלא על היחס הטוב של תושבי מרוקו לישראלים והיהודים. יחסים טובים שנשמרים שנים רבות. פשוט סיפור אהבה.
מרגע הנחיתה בשדה התעופה 'מוחמד החמישי' בקזבלנקה ועד החזרה לשדה, התחושה היתה כאילו אתה בבית כאן בישראל. בכל עיר בה ביקרנו חום ואהבה הרעיפו עלינו. במפגשים עם מקומיים ברחובות, בשווקים, בקניונים, במוזיאונים ובכל המקומות בהם דרכנו.
מסתבר שהסכמי אברהם, בכל הקשור לשלום עם מרוקו, עשו את שלהם ביג טיים.
היחסים בין המדינות מתחממים ושורות של הסכמים ויוזמות בענפי מסחר, כלכלה, תיירות, תרבות, חינוך, ביטחון ספורט ועוד נחתמים בין הצדדים. התיירות מישראל למרוקו עושה את שלה וקבוצות רבות מגיעות למדינה. עכשיו צריך לעבוד על הכיוון ההפוך.
משתף אתכם באנקדוטה קצרה, שתמחיש כמה אוהבים את היהודים ואת ישראל.
ערב אחד יצאתי לסיור בעיר העתיקה של קזבלנקה (MEDINA כפי שקוראים בערבית לעיר העתיקה. לא להתבלבל עם המלאח היהודי) פגשתי את עזאדין מוסלמי מקומי, בן 55, ניצב בפתח ביתו. התחלנו לשוחח, סיפרתי לו שאני מישראל והוא ענה לי, באנגלית מצוחצחת מתובלת בערבית מרוקאית, כמה העם המרוקאי שמח על הסכם השלום ועל היחסים הטובים שהיו לאורך השנים בין יהודי מרוקו למוסלמים המקומיים.
ומה העדות הכי טובה לכך ?
בוא תראה, סימן לי והצביע על הקומה השנייה בבית שלו. מה יש שם ? שאלתי. כאן בבית שלי היה בית כנסת שלכם. של יהוד, אמר בהתלהבות. עכשיו היה תורי להתלהב.
עליתי עם עזאדין לקומה השנייה בביתו הרעוע והוא הצביע על משקוף בפתח אחד החדרים שמעליו התנוסס הסמל 'מגן דוד'. "תראה, זה דוד סטאר שלכם" והוסיף "ותראה את הריצוף של הקיר, יש תבליטים עם סממנים של יהודים" והצביע גם לכיוון אחד הקירות. בבית הזה שלי, פעל בו בית כנסת של היהודים עד שנות ה-60 , אמר בגאווה. התרגשתי.
מיד שלפתי מצלמה ותיעדתי את הסממנים היהודים. לך תדע עוד כמה זמן הבית הזה ישרוד, חשבתי בליבי. כשירדנו חזרה לרחוב הסביר לי עזאדין שבשנות ה-60 עם עזיבת היהודים את מרוקו, סבא שלו עבר להתגורר בבית הזה שהשאירו היהודים ומאז המשפחה המורחבת חיה כאן. והוא כבר דור שלישי כאן.
ולא הפריע לכם כל השנים לגור ככה בבית שזקוק לשיפוץ ? שאלתי בעדינות.
ממשלת מרוקו מקדמת תוכנית שיפוץ לכל הבתים הרעועים ב'מדינה', השיב המקומי.
זה ייקח קצת זמן עד שיתחיל. בינתיים אנחנו בבית נהנים מהברכה של היהודים".
הברכה של היהודים. זה הסיפור.

לתגובות: nachmanipr@gmail.com

הכותב הוא יועץ תקשורת ופעיל חברתי