איזה שבוע מטורף של "מלחמה" : אסטרטגיות התערבבו, טקטיקות פעלו באופן שונה, הגנות כשלו, התקפות חדות עם עוצמה ומהירות, בונקרים נפרצו ותותחים כבדים שנכנסו למערכה בכדי לשנות את מאזן האימה. כל זה לא קרה השבוע בעימות ה"מוזר" בין ארה"ב לאיראן עם מדינות המפרץ שמפעילות בעיקר "כיפת ברזל" ואיראן שעושה אסטרטגית הכל שישראל תישאר מחוץ למעגל, אחרת הגרעין יהיה הליבה. זה גם לא קרה בהתנגשות ההזויה בין רוסיה לאוקראינה, שבה כבר לא ברורה אמיתות הדיווחים על הרוגים, פצועים ואירועים וגם שם זלנסקי החליט להחריב כל מה שהכלכלה הרוסית חיה עליו ופוטין ניראה אובד עצות ובעיקר מאיים על יריבים אחרים. אז אם לא שם ולא שם אז… . כן זה קרה בשבוע הסיכום של המונדיאל המדהים שחווינו כולנו בחודש האחרון. בחצי גמר – צרפת מול ספרד, ארגנטינה מול אנגליה ואז צרפת אנגליה על מדליית הארד והגמר בין האספניולית של ארגנטינה לזו של ספרד. היה שם הכל "מלחמת עולם" של נבחרות, טעויות טקטיות של מאמנים, שחקנים מרהיבים, כאלו שנאלמו/נעלמו, גולים בשפע, "בונקר", התקפה, הגנה, כנף שמאל וימין, הכרעות, מתח ומעט שעות שינה. בסופו של יום על אף שהפייבוריטית שלי לא הניפה, הייתה זו הקבוצה שהרשימה לאורך כל הדרך שזכתה להניף את הגביע העולמי – נבחרת ספרד. הגמר כמשחק היה מותחן, אבל בהחלט בקטגוריה המאכזבת. ספרד בטכניקת "תיקי תקה" שלטה ברוב שלבי המשחק, אבל בלי תכלית וכאשר היו במקום אז מרטינס ידע לדחות סיפוקים לספרדים. ארגנטינה הייתה, אבל באמת לא נכחה במשחק. מסי נסגר בצורה מושלמת ולא הצליח להשלים מהלך אחד לאורך המשחק ובהתאמה כל הנבחרת שלהם לא הצליחה, פשוט כמעט כלום. ובדקה ה – 106 ברגע של לחץ ספרדי אופייני וחור ב"כיפת הברזל" הארגנטינית רץ טורס והבהיר כוונות ללא מסמך הבנות והכניע את מרטינס וקו ההגנה הארגנטיני הכושל. הגול היה באויר 106 דקות ורגע אחד של חוסר ריכוז עשה זאת עבור הספרדים ועבור המעט צדק שיכול להיות ב"שדה הקרב" הזה. הסוף היה כמו בספורט קבוצה אחת מנצחת, מלך אחד ביציע נרגש עד דמעות וחאבייר אחד שאמונת ה"קירעפילו" מותירה אותו בבית ומניפה את ההלל ואת ליבם של מיליוני אוהדיה. שאפו גדול מגיע לפיפ"א, לאינפינטו למדינות המארחות, לטראמפ, לנבחרות לאוהדים ולמיליארדים שצפו ברגעי ספורט מרגשים. היה מונדיאל מדהים!

 כמו בכדורגל כך בפוליטיקה הישראלית חייבים נבחרת מגובשת ומקצוענית. התחושה שזהו הנה מגיע השינוי מוכרת ומחייבת זהירות יתרה מצד המפלגות שבטוחות שעידן הימין של נתניהו השתנה וחלף לו. התבשמות בבשמים של פריימריז הדמוקרטים עם ה "ריצרץ" הארגוני היא לא חזות הכל ובודאי לא מבטיחה ניצחון. התרוממות הנפש והרוח של "ישר" מהחיבוק בסקרים ובערוצים הנכונים, שמראים על מהפך לא יסתירו את המבוכה בהשוואה בין עבאס לחדאד ומייצרים תחושת בלבול שעוד יעסקו בא רבות עד הבחירות. גם הניסיון לשדר קו נוקשה של אחדות והליכה משותפת עד הסוף במפלגת "ביחד" של בנט ולפיד לא מלמדת על שינוי דרמטי והימים שחלפו מלמדים שם על בעיקר לחוד. "ישראל ביתנו" נחושה להוביל תחת קו קמפיין נוקשה כנגד החרדים, כאילו שאם הוא יהיה בשלטון הבעיה שלהם תיעלם, ושידור עוצמתי של מר ביטחון ואיש החוקה. כל אלו יחד הם בעיקר לחוד ובהתבוננות פנימה פעמים רבות הם מנהלים קרבות "בתוך הנגמ"ש". להערכתי היכולת להגיע להכרעה בבחירות הקרובות מול נתניהו וגוש הימין שלו תלויה באופן מובהק בשיתוף פעולה אסטרטגי וטקטי של המפלגות הללו וזאת תחת הכותרת שינוי לישראל ולא נתניהו הביתה. כל מערכות הבחירות בשנים האחרונות בהם עסקו בנתניהו יותר מאשר בעם ובשינויים שחייבים לקרות פה, רק חיזקו את האיש וביססו את מעמדו. מנגד הליכוד בסדרת מהלכים שיכולים לעלות לו במחיר גבוה מדיי. "בליץ" החקיקה האחרון שכל תכליתו לשמר את החרדים בצד הנכון, מלמד במידה מסוימת על חציית קוים ערכיים של הליכוד וחלק מבוחריו בהחלט רואים בכך "קו אדום", שיכול להוביל להתלבטות במי לבחור. בנוסף הבלבול בפריימריז שעדיין  מעסיק את בכירי הליכוד ומלמד על מאבקים שעלולים להזיק להם. בן גביר תחת הכותרת משילות, משילות, שבפועל ריקה מתוכן בתחומי אחריותו,  להערכתי צובר תאוצה ובעיקר מפתיע בכך שצעירים רבים מזדהים עם קו זה ובשיח שמתנהל ברחוב ובמדיה ניראה 9שהוא מתחזק. החרדים יישארו עם אותם מספרים ואולי הטסה של אלפים מתומכיהם מארצות הניכר ישפרו מעט את מעמדם. לא כך לגבי ש"ס שניראה כי דווקא "הישגי" החקיקה יובילו לכך שמסורתיים רבים יבחרו לא לבחור שוב למפלגה.  כך שבסה"כ כצפוי 100 יום לפני מעמד הבחירות אנו רואים את הקמפיינים יוצאים לדרך וההתחלה מלמדת על קמפיין אגרסיבי, מתוח ועם הרבה אמוציות פוליטיות שעוד יחוללו סערות חברתיות ותסיסה ציבורית, אך ללא מהלכים "שוברי שיוויון" משמעותיים כנראה שהתוצאה לא תפתיע את רובנו.

ידידיי ורעיי למדנו השבוע שקמפיין טוב (כולנו בכחול לבן), כוכב אחד והכרעות בשניות הסיום אינם מספיקים בכדי לנצח כל הזמן ולכן ממליץ לנבחרים שלנו שרוצים להיות בנבחרת להתמקד במקצוענות פוליטית ולא רק בכותרות פופוליסטיות, לתת לסקר האמיתי בשעה 22:00 ביום הבחירות מקום של כבוד ולעסוק הרבה בביחד על כר הדשא הפוליטי.

נאחל ערב ט' באב לכולנו כתזכורת לאז, שנרבה באהבת חינם ובסובלנות חברתית!