מאת חנן זיסו

קוראים וחברים יקרים!
אנו במטה המשפחות להחזרת החטופים והחטופה יחד עם כל משפחות החטופים קוראים לציבור להצטרף ביום ראשון הקרוב לעצירת המשק – למען החטופים ולמען המדינה.
יום ראשון 17.8 ישראל עוצרת.
בואו כולנו נגלה סולידריות מצדנו כולנו העובדות והעובדים ביום ראשון הקרוב, לחיזוק משפחות החטופים ותמיכה במאבק להשבת החטופים*.
50 חטופים וחטופות נמקים במנהרות המוות של חמאס כבר 675 ימים. כולנו ראינו בלב שותת דם את תמונותיהם של אביתר דוד ורום ברסלבסקי נאנקים תחת סבל אנושי בל יתואר.
זאת העת לעשות מעשה, לצאת לרחובות, לתמוך במשפחות החטופים, לתמוך במשפחות החיילים, להשפיע על עתידם של החטופים ועתידה של המדינה.
675 ימי שבי ומלחמה צריכים להגיע לקיצם. ניסינו לדבר. ניסינו להיפגש. ניסינו להאמין שיש בצד השני מי שמקשיב – אבל קול הזעקה של 80% מהציבור בישראל שרוצה להשיב את כולם בעסקה אחת וסיום המלחמה נופל על אזניים ערלות.
השתיקה הורגת. השתיקה מאפשרת להקריב אותם על מזבח מלחמת אין קץ ללא מטרה וללא תכלית.
זה הזמן להצטרף אלינו, כולם. בכל הארץ:
ביום ראשון הקרוב, 17 באוגוסט, ישראל עוצרת. מאות אלפי עסקים, חברות היי-טק, ארגונים ואזרחים כבר הצטרפו. בואו כולם וכולנו יחד והצטרפו אלינו לעצירת המשק וקריאה להשבת החטופים וסיום המלחמה.
זה הזמן להתעורר ולפעול – למען 50 החטופים והחטופה, למען חיי החיילים, למען עתיד המדינה שלנו. כי רק העם יחזיר את החטופים.
״ישראל עוצרת״:
ביום ראשון ישראל תעצור ומאות אלפי ישראלים, עשרות רשויות מקומיות, מאות אלפי עסקים יסגרו את שעריהם וכל העובדים והאזרחים יצאו לרחובות למאות מוקדים בכל רחבי הארץ לתמוך במאבק הכי צודק ומוסרי: מחזירים את החטופים ומסיימים את המלחמה!

• ״ישראל עוצרת״ לא משאירים אותם לבד ! כולנו באים בקריאה אחת ובקול גדול:
  הסכם אחד להחזרת כל 50 החטופים והחטופה ולסיום המלחמה.
  לא שותקים עד שכולם חוזרים!
  נחזיר. נקום.
  בפנייה לראש הממשלה לאחר מופעי הראווה השבוע בתקשורת הזרה והמקומית:
  אנו קוראים לך להצהיר באופן ברור ונחרץ, מבלי שישתמע לשתי פנים, על מחויבותך להחזרת 50 החטופים והחטופה – בהסכם אחד כולל וסיום המלחמה.
  חלפו 22 חודשים!
  למעלה מ-80% מעם ישראל תומכים בסיום המלחמה, בעסקה כוללת – ורוצים לראות את כל החטופים בבית. מספיק עם גרירת הרגליים והכניעה לשיקולים פוליטיים של מיעוט הזוי וקיצוני, בטרם יהיה מאוחר מדי, בטרם הקרבה.
  זהו המנדט היחיד שניתן בידיך, זוהי חובתך לעם ישראל, לערך הרעות והערבות ההדדית. תפעל עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מדי. די לטירפודים.
  ״ראש הממשלה, מאסנו בכותרות חסרות תוכן וסיסמאות ריקות – אנו קוראים לך להצהיר על מחויבותך להסכם כולל להחזרת 50 החטופים והחטופה וסיום המלחמה. תיפגש איתנו, אנחנו מחכים להסברים״.
  מישל אילוז, אביו של גיא אילוז: ״איך אתה יכול להבטיח לי שאתה לא חופר תחת הגופה של הבן שלי? איך אתה יכול להבטיח לי שהטנקים לא ישמידו את האפשרות שלי להתאחד עם הבן שלי?״
  ענת אנגרסט, אמו של מתן אנגרסט: ״האם אתה יכול להבטיח שצה״ל לא יפעל צבאית במקומות בהם מוחזקים חטופים ויש סיכון לחייהם, ביניהם הבן שלי מתן?״
  יותם כהן, אחיו של נמרוד כהן: ״לפני חצי שנה הבטחת לציבור הישראלי שמבצע מרכבות גדעון הוא המרכיב החסר למיטוט החמאס ולהחזרת כל החטופים. חצי שנה אחרי והציבור הישראלי רואה שהמבצע נכשל והדירקטיבה נכשלה. לא רק שלא חזרו כל החטופים, אלא אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מקום בדיוק עם יותר חללים. מתי אתה כרה׳׳מ של ישראל תצא לציבור הישראלי ותגיד: ״אני כשלתי, הדירקטיבה כשלה״. הגיע הזמן לשנות גישה ולחתור להסכם אחד כולל – כל החטופים וסיום המלחמה״.
  רובי חן, אביו של איתי חן: ״מה בא קודם – מיטוט חמאס או החזרת החטוף האחרון?״
  יעל אדר, אמו של תמיר אדר: ״מדוע רה׳׳מ לא שם על השולחן הצעה להסכם כולל לשחרור כל החטופים בעד הפסקת המלחמה, ופעם אחת לחשוף את הכוונות האמיתיות של חמאס?״
  לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו ברמן: ״אם גלי וזיוי האחים הקטנים שלי שומעים אותך וצופים בך עכשיו, האם יש מסר שתרצה להעביר להם? האם תוכל להתחייב בפניהם שלא תאשר פקודה שתסכן במודע את חייהם?״
  לישי מירן-לביא, אשתו של עמרי מירן: ״רה׳׳מ, סירבת לתת לי ולמשפחות נוספות להיכנס לקבינט בשבוע הבא וסירבת לי לפגישה כבר חצי שנה. האם תסכים להיפגש איתי בימים הקרובים כדי להסביר לי את תוכנית הלחימה וכיצד היא לא מסכנת את עמרי ואת שאר החטופים?״
  דני מירן, אביו של עמרי מירן: ״לטענתך החמאס אינו מעוניין בעסקה. האם אתה מוכן להצהיר כאן שתסכים להסכם של החזרת כלל החטופים תמורת הפסקת המלחמה ויציאה מרצועת עזה? אני מציע שנעמיד את דרישות החמאס במבחן התוצאה פעם אחת״.
  העם דורש הסכם, לא עוד ׳הותר לפרסום׳.
  המטרות שהציג ראש הממשלה השבוע בתדרוכים לתקשורת הן ספין נוסף וזריית חול בעיניי הציבור. אלו תנאים בלתי מציאותיים שמשמעותם בפועל היא הקרבת החטופים והחטופה בשבי והמשך סיכון חייהם של חיילי צה״ל ללא תכלית.
  רה״מ, במשך 22 חודשים נכשלת בהשבת יקירינו הביתה. די למצגות, למריחות ולטרפודים. כולם יודעים שהדרך היחידה לניצחון ישראלי ותקומה לאומית היא הסכם כולל להשבת 50 החטופים והחטופה וסיום הלחימה. זהו רצון של כולם.
  נתניהו – תפנים!
  אין דבר כזה ״אור ירוק לאמריקאים״ לנהל מו״מ. אלו אזרחי ישראל ומדינת ישראל חייבת להוביל את המהלכים, לדרוש וללחוץ בעצמה מול המתווכות על סיום המלחמה והשבת כל החטופים הביתה. האחריות על חייהם היא של ממשלת ישראל, ולא של אף מדינה אחרת.
  ראש הממשלה הוכיח ניתוק מוחלט.
  את מה שיודע נשיא ארה"ב, ראש ממשלת ישראל שכח?
  יש בעזה 50 חטופים וחטופה וראש הממשלה מחויב להחזיר את כולם.
  את החללים ואת החיים בעסקה אחת כוללת. עכשיו.
  נתניהו ״תחזור בך, זאת אינה מעידת לשון – תבטיח לעם ישראל ולמשפחות החטופים והחטופה כי אתה מחויב להחזרת כולם – החללים והחיים כאחד״*
  המטה דורש מראש הממשלה להבהיר באופן פומבי את דבריו במסיבת העיתונאים השבוע במענה לשאלת כתבים – במסגרתה התעלם מהחטופים החללים. מי שמפקיר חללים סופו להפקיר חיים.
  על ראש הממשלה להבהיר כי טעה, וכי מחויבותו היא לכל 50 החטופים והחטופה, החיים והחללים – ולהבטיח את השבת החיים לשיקום ואת השבת החללים לקבורה ראויה ומכבדת, במסגרת עסקה אחת.
  שורדי שואה לצד משפחות החטופים והחטופה בועדת חוץ וביטחון בכנסת: ״תחזירו אותם בהקדם כל עוד אפשר. זה יהיה בנפשותיכם, מהסיוטים שיש לנו אתם גם תסבלו. אנחנו אומרים פה – עד מתי ולא עוד!״
  השבוע בועדת חוץ וביטחון בכנסת, התייחסו שורדי השואה למצב החטופים ודרשו מחברי הכנסת ויו״ר הועדה הנכנס להשיב את כל 50 החטופים והחטופה באופן מידי ואת סיום המלחמה.
  שורדת השואה חנה גופרית: ״אני שורדת ומנצחת את השואה, ילדה בת שש וחצי, משפחה פולנית, חסידי אומות העולם הקתולים, האנטישמיים. הפולנים הצילו אותי- חסידי אומות העולם. עכשיו אני שואלת אתכם, ילדה בת שש וחצי אתם הייתם מצילים? ואין תשובה ממכם. בלילה יש לי סיוטים, והממשלה הזאת הוסיפה לי עוד סיוט – שבמדינה שלי לא מחזירים את החטופים.
  אני חנה, אני לא פוליטיקאית בכלל, אבל למה? תסבירו לי למה לא מחזירים? ומספרים שקרים.
  תחזירו אותם בבקשה, תחזירו אותם בהקדם כל עוד שאפשר. כי זה יהיה בנפשותיכם, הסיוטים שלי יש בשביעי לעשירי- אתם גם תסבלו מהם. כי אין דבר כזה, זה לא עובר אצל יהודים ככה מעל האוזן. זה יהיה בתוך הלבבות שלכם, בנשמה שלכם אם לא תחזירו אותם. כשיחזרו כל החטופים – כולנו נוכל להתאחד. אל תגידו שזאת לא שואה. היא קרתה כאן במדינה שלי – אני מבקשת, מתחננת, אל תתעללו במשפחות האלה. בסופו של דבר זה באיזושהי צורה יתנקם בכם אם לא תחזירו אותם״.
  שורדת השבי יוכבד ליפשיץ: ״אני שואלת פה את הממשלה הזאת, עד מתי? אתם יודעים שאני כל יומיים איבדתי קילו. עכשיו תחשבו על 676 ימים שם. הם הרי בקושי נראים, הם שקופים – ואתם, דנים בכל דבר אחר מלבד להחזיר אותם הביתה. יש לידי תמונות של שני ילדים שגדלו בביתי והייתי מורה שלהם- זה האחים קוניו. הייתי גם מורה של משפחת ביבס, של שירי. ראיתי את הילדים המתוקים האלה, הם אינם. והיום כשאני נוסעת לניר עוז אחד הדברים שהכי קשה לי זה לראות קיבוץ – הוא שרוף 85 אחוז. מה שאני מבקשת מכם, תפקחו עיניים, תתעוררו, תפתחו את הלב שיחזירו את כולם הביתה ותפסיקו עם המלחמות האכזריות האלה״.
  עופרי ביבס-לוי, אחותו של ירדן ביבס, דודה של אריאל וכפיר ביבס וגיסתה של שירי: ״עבור שורדי השואה לא הייתה מדינה, לא היה מי שיציל אותם. הם הטרגדיה של עם ישראל והסיבה שהוקמה המדינה, כפיר ואריאל נולדו למדינה הזאת. אבל בשבעה באוקטובר לא הייתה עבורם מדינה, לא הייתם שם כדי להציל אותם, הם נרצחו באכזריות. שבוע שעבר אריאל היה אמור לחגוג יום הולדת 6, 676 ימים עברו והמדינה עדיין לא לוקחת אחריות וממלאת את המחויבות שלה – כדי שלא עוד! נכשלתם, אתם בוחרים שלא להציל וגרוע מזה בוחרים להמשיך להקריב את החטופים החיים, ולהמשיך להפקיר את החללים, שכל מה שמשפחתם מבקשת היא קבורה בארצם. אנשים רבים שתקו על זוועות השואה אבל אנחנו לא נשתוק, אתם משקרים לחיילים, אתם משקרים לעם שלם. מלחמות מסתיימות בהסכמים. במטרה למיטוט חמאס אתם ממוטטים אותנו – אנחנו לא נשתוק. אנחנו זה העם״.
  שורד השואה נפתלי פירסט: ״הייתי בן שתים עשרה, וזה אחרי שהייתי באושוויץ, צעדת המוות בבוכנוואלד. רציתי לשאול אתכם האם שתיתם היום כוס מים? האם התרחצתם? הייתם רעבים? אבל הם – לא שתו מים, לא אכלו כלום. אתם צריכים להיות בני אדם עם רגש לא חברי כנסת. חברי כנסת היו ויהיו עוד הרבה שנים. אבל חטופים, אם אנחנו לא נעשה צעד משמעותי היום, אז הם ימותו. אני יודע מה זה לגווע, אני גססתי בבוכנוואלד. ואני ידעתי שאם אני לא אשאר ער אני אמות. ופה אין מי שיציל אותם,
  *אנחנו צריכים להפסיק את הסבל הזה, אנחנו צריכים להתעורר כמו שפעם היה – ערבות הדדית, עזרה אחד לשני. היינו מרוצים, באנו לבנות את המדינה הזאתי. אני בלילה קם והולך לשתות כוס מים אני חושב עליהם ואני מבקש מכם, תהיו בני אדם.
  בואו כולנו ביום ראשון ונציל אותם ואת המדינה שלנו.
  הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מרצה ומורה לתקשורת וחבר מועצת קרית טבעון לשעבר.