המציאות היא כזו שילדינו נתונים כמעט מיום היוולדם במסגרות חינוכיות לאורך כל חייהם ואנו מוצאים את עצמנו באופן פרטי ובאופן כללי מופתעים פעמים רבות מכך שאנו כהורים מפקידים את ילדינו לא בידי אנשי חינוך הראויים לכך.
בימים אלו בכותרות נמצאות הסייעות בגני הילדים וזאת לאור חשיפה של מקרה אלימות כלפי ילדים, חסרי אונים, בגני ילדים ברחבי הארץ.
תופעה זו מדאיגה הורים רבים ומעוררת שאלות קשות שכעת יושבות לפתחו של המחוקק.
יחד עם הנושא הכואב הזה שנמצא בכותרות חשוב להדגיש מספר דברים.
ראשית אל לנו להכליל ולהשמיץ את הסייעות בכלל מכיוון שרובן המכריע עושות עבודת קודש חינוכית מתוך שליחות ואהבה למקצוע ותפקידינו כהורים וכמערכת לטפל בחריגות.
שנית לעניות דעתי הפתרון לא יושג רק דרך חקיקה שתייצר פיקוח טוב יותר וטכנולוגיות מתקדמת, אלו בהחלט יסייעו, אך הבקרה והפיקוח הטוב ביותר הוא דרך מעורבות ההורים ובדיקה קפדנית שאכן המבוגרים שבגן ראויים לחנך את ילדיכם.
לבסוף ילדיכם הם הסנסור הטוב ביותר להבנת המצב ומערכת היחסים עם האחראים במוסד החינוכי.
תייצרו שיח שוטף, ברור, פתוח ותשאלו את השאלות האמיתיות את ילדיכם בכדי להבין האם הוא משדר על סביבה בטוחה ונעימה או חושש ומפוחד.

ילדינו הם הדבר היקר לנו ביותר וחובתינו להגן עליהם מכל דבר העלול לפגוע בהם.
להיות עירניים ומעורבים, לשאול את השאלות בשמם ולמענם ולדאוג שהסביבה החינוכית, שהיא עיקר זמנו, היא איכותית, מגנה, מפתחת ומחנכת.
הם זקוקים לנו מינקותם ועד בגרותם על מנת למצב את אישיותם ללא נזקים והכל בידינו לאפשר זאת.