מיכל זק, מובילת מודל 40-40-20 בטור דעה שכל הורה צריך רק לעצום את העיניים ולהתפלל שכך ייראה בית הספר של ילדיו בעוד שלוש שנים מהיום

בצבא למדתי את משפט אלמותי: "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול"

האמירה הספק הומוריסטית ספק צינית הזו היא מטפורה המתארת את אופן ההתנהלות של מנגנונים רבים בניסיון לפתור בעיות: מדברים הרבה, עושים מעט.

כמי שמגיעה מהמגזר הפרטי, הפער בין היעילות המעשית של ארגונים עצמאים קטנים וזריזים, ובין הסירבול והאין-אונות של ארגונים ממשלתיים עתירי תקציב, הוא בלתי מתקבל על הדעת. בירוקרטיה מטורפת, אקדמיזציה מסרסת ותלות בעשרות גורמים חיצוניים עוצרת את תהליכי החדשנות במסדרונות הממשל. דווקא במדינת הסטארט-אפ, המערכת השלטונית נותרה אי שם מאחור. אבל גל עזיבת עובדי הוראה ומחאת התלמידים מזכירים לנו שבמערכת החינוך אי אפשר לחכות יותר. כל שנה שבה אנחנו ממשיכים לדבר על שינוי בלי ליישם אותו, משפיעה על כישוריו ויכולותיו של דור העתיד של אזרחי המדינה.

כמו שלימדו אותי בצבא: "יום שעובר לא חוזר".

היועץ הארגוני עתיר הזכויות יצחק אדיג'ס אומר בהרצאותיו: כל כך קל להיות יועץ, כל כך קשה ליישם בפועל. יישום הוא תהליך ארוך ומעמיק הדורש גיוס שותפים, השתחררות מהרגלים ישנים, יצירת הסכמות חדשות ובניית מבנה ארגוני חלופי לכל מה שמוכר וידוע.

הניסיונות של השנים האחרונות לייצר שינוי במערכת החינוך הישראלית יושבים על נקודת תורפה אחת מרכזית: רובם ככולם מטפלים במקטעים בתוך הרצף הלימודי, ואינם מציגים מודל הוליסטי שלם ומובנה שיכול להוות חלופה למבנה המסורתי המתפורר. ללא שינוי תפיסה הוליסטי המתייחס הן לתוכן והן למיומנויות, הן לצרכי המורה והן לצרכי התלמיד, וכמובן לסינכרון בין הפדגוגי לארגוני- כל שינוי יישאר קטן ובר חלוף.

מודל 40-40-20 מציע חלופה ברת-קיימא לתפיסת בית-הספר המסורתי. הוא מאפשר לכל בית ספר קיים לעשות את הקפיצה הגדולה מהעבר לעתיד בעזרת תוכנית פעולה ברורה וקביים יציבים. המודל מציג תהליך מובנה שבו צעדים קטנים הופכים לתרבות ארגונית חדשה, בריאה ומאפשרת, בהלימה לעקרונות פדגוגיה מוטת עתיד של ה-OECD.

המודל מבוסס על ארבע עקרונות יסוד אלה:

1. המורה הוא מעצב התוכן- המורה לא יכול להישאר ה"צינור" שמעביר את "הידע" מהחוברת אל מוחו של התלמיד. תפקיד המורה מגוון ומורכב הרבה יותר, וחשוב שהוא יביא אל הכיתה את שלל המיומנויות שצבר, את הכישורים ואת נטיות ליבו, בצורה הייחודית והאינטימית שלו- בהלימה לצרכי התלמידים.  לכן, השלב הראשון בהטמעת המודל הוא הכשרת מורים בכתיבה וארגון של קורסים עיוניים.
2. למידה מבוססת בחירה- כל המחקרים מצביעים על קשר הדוק בין בחירה ומוטיבציה. מתן בחירה (אפילו חלקית) לתלמיד בתוכנית הלימודים משפר מידית את ההשתתפות ואת המוטיבציה, את איכות התוצרים ואף את התקשורת בין הלומדים למורים. לכן, המודל שואף להטמיע בחירה בחלק משמעותי בתוכנית הלימודים ואף במקצועות הליבה.
3. זמן לגוף ונפש- רכיב זה שהפך כל כך משמעותי בשנתיים האחרונות הוא השלומות והרווחה הרגשית-חברתית של הלומדים. שעות יצירה, תנועה וביטוי עצמי שאינם אקדמאיים חשובים להתפתחות השכלית לא פחות משעות לימוד עיוניות, ולכן אנו מחויבים לפנות לכך זמן ייעודי במערכת.
4. אירגון מחדש של מערכת השעות- ללא שינוי סדירויות לא יתקיים שינוי פדגוגי לאורך זמן. תוכן חדש ורלוונטי, שיטות הוראה מגוונות ומענה לצרכי השעה (גוף נפש, חיברות, לומד עצמאי וכולי) חייבים לקבל ניראות במערכת השעות. כל זאת ניתן לייצר ללא תוספת כוח אדם או תקציבים, אלא על ידי חשיבה ואירגון מחדש.

מודל 40-40-20 מציב יעד של איזונים חדשים במערכת השעות הבית ספרית:

המודל פותח בסיוע חממת היזמות של אגף מחקר ופיתוח במשרד החינוך, ומוטמע בעשרות בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים ברחבי הארץ. המודל מציע מגוון כלים פרקטיים ליישום העקרונות- החל משעת "בוקר לבחירה", דרך מועדון קריאה בהנאה, ועד לקמפוס קורסים עיוניים במקצועות ליבה.

על אף שתהליך ההטמעה דורש תעוזה מצד המנהלות ומאמץ מצד צוותי החינוך, הוא מייצר בפרק זמן קצר תחושה של מסוגלות והתלהבות, ומבסס תרבות ארגונית של בחירה ויצירתיות. מורות מעידות על כך שהן חזרו ללמד מתוך תשוקה, רבות מדווחות כי ישנה ירידה באירועי המשמעת ועלייה בהשתתפות בשיעורי הבחירה. בסקרי משוב שערכנו העידו התלמידים כי הם היו רוצים להרחיב את מספר שעות הבחירה בבית הספר.

מהפיכות צומחות מלמטה, ואני מאמינה כי לכל אחד מאיתנו הכוח לקחת חלק בשינוי. את עקרונות מודל 40-40-20 בית ספר מבוסס בחירה אציג, לצד רבים וטובים, בכנס "אקטיביסטים בחינוך" שהתקיים בתאריך 6.4.22 במכללת אורנים.