לא לא לגובה פיזי אני מתכוון שכן נמוך קומה היה האיש כובע קסקט היה חובש על ראשו קולו צרוד וגבוה ומשקפיים עבי מסגרת היה מרכיב על עיניו הקטנות.
חולצתו מרושלת מעל כרסו שהיתה לתפארת.
חיים היה ממשלה
חיים היה הסתדרות
חיים היה המפלגה.
וכך בכל שני ורביעי היה פותח חיים בטקס רב חשיבות את דלתה של לשכת העבודה של מדינת ישראל ברחוב רמז בקרית טבעון.
אסור היה חלילה להתקרב לרדיוס של עשרה מטרים מפתח הדלת לפני השלמת מבצע פתיחת הדלת.
רק לאחר שהחנה את ריכבו המפואר אופניים שחורות עם "סבל" והתיישב מאחורי שולחן כתיבה חום.שעליו פנקסים שונים ועליהם כתובים קודים שונים שרק לחיים היה ברור מה פירושם.
ולאחר שמזג לעצמו כוס תה מהביל עם פלח לימון צר ודק יצאו המילים:" קודם מקצועיים"!.
כך התחיל חיים, המכונה שכטר, את יום עבודתו בממשלה.
לפני הלישכה היה משתרך תור ארוך ומפותל של המובטלים שבשפת המדינה נקראו דורשי עבודה ,אשכנזים, כמעט ולא מצאת ביניהם .
ללמדך שהיו האשכנזים חרוצים אנשי עבודה ועמל.
כדבר המלך בראש התור צעדו המקצועיים אלה אשר קיבלו את עצתו של חיים להישלח לקורס מקצועי בן חצי שנה אשר יכשירם להיות עובדים מקצועיים .
טפסנים ברזלנים רצפים טייחים.בנאים וכיוצא באלה מקצועות.
חיים היה דורש להכין את הפינקס מבעוד מועד כדי לא לבזבז את יומו המאורגן חלילה.
בוקרטוב אדון חיים מה שלומך? בזה בדחילו ורחימו היה מתחיל המפגש .
אולי היום יהיה סידור ??
כן, כך קראו לפתק המיוחל שהפנה אותך לקבלן כל שהוא להתחלת עבודה.
וחיים, מבלי להרים את עיניו משיב כמעט בשיגרה:
"רק לפני חודש נתתי לך משהו אתה עוד לא בתור!"
"היית אצל בורוביק בחיפה???"
לדורש העבודה המובטל היה ברור היטב מה פשר השאלה . הוא לא יקבל עבודה!!
הוא לא היה אצל בורוביק.
הוא ברשימה השחורה.
"באמת אדון חיים, לא היה לי כסף לרדת לחיפה ועוד לא הספקתי, אני מבקש סליחה."
"בסדר בסדר, קודם תרד לחיפה לבורוביק! תבוא בשבוע הבא."
תוך שהוא מכה בחותמת מגושמת הנושאת את תאריך היום, על פנקסו של האיש.
"הבא בתור"! פלט מבין שיניו.
בעיניים מושפלות פינה האיש את מקומו מלפני השולחן החום.
ביודעו שגם השבוע ימשיך באבטלתו.

כעת עליו לשוב אל ביתו ולעמוד מול הקשה מכל.
אשתו והילדים.
כבר מרגע שיצא היתה אשתו נושאת את עיניה לעבר השביל המוביל אל הבית כדי לראות מה ילד יום.
הוא מעולם לא הצליח להסתיר את סערת הרגשות בליבו ולכן מעולם לא נישאלה השאלה.
אמרת לו שהילדים חולים???
למה ציון כן קיבל??
מה נעשה עכשיו??
סייג לחוכמה שתיקה
לא שזכר האיש את הפיסקא במסכת אבות אבל רגש פנימי השתיקו לשאת את יגונו בבטנו.
לעת ערב באה השכנה ואמרה שבשיכון העממי משפחת רולידר בנתה מרפסת גדולה והם מחפשים " רצף" כדאי לקפוץ ולתפוס את העבודה.
עודנה מדברת השכנה והאיש יצא לכיוון ביתם של הרולידרים ובדרך מקרה פגש את רולידר נו בשעה טובה רולידר מרפסת יפה מאוד בנית .
הו מר צנעני אתה הלוא רצף מה דעתך לרצף לי אותה.
משא ומתן קצר הביא לסיכום כי מחר עם שחר יתחיל צנעני בריצוף המרפסת ,גם ניקבע ,המחיר ,לוח זמנים, וזמני תשלום .היום קוראים לזה ווין ווין ושני האנשים מרוצים עד הגג. עתה יש להכין ולארגן ארגז לעירבוב הטיט, חוט בנאים, פלסים, מעדר, מגרפה את, פטישים, כף גדולה, כף פנלים, גרזן, רולקה ומטר.
צנעני לא ידע את נפשו מרוב שמחה, עת פסע בשביל אל ביתו נושא כפיו השמימה כאילו היה כהן גדול ואמר:"ישתבח שמך אלוהים דלת אחת ניסגרה וכבר פתחת לי אחרת".
עתה קצרה הדרך אל ביתו, ככה זה כאשר יש בשורות טובות.
ראזלה! צעק בעודו בשביל, "אלוהים שלח לנו פרנסה, יהיה בסדר"..
ומיד מבלי לפרט יצא לארגן את הסידורים הנדרשים שכן הבטיח הוא לרולידר שהעבודה תתבצע מהר טובה ועם אחריות. ראשית, פנה לאחיו והודיע לו חגיגית כי מחר עליו להתייצב עם שחר בביתו כדי לבצע 'ג'וב'
ושמואל האח לא מיהר להביע הסכמתו
רק עלה השחר וצנעני חיש ומהרה התיצב במרפסת הברוכה, כדי לעשות את ההכנות הנדרשות בטרם יבוא אחיו. לשם כך יש למדוד לאורך ולרוחב, לבדוק זויות ולחלק בעשרים וכל זאת על מנת להציב את " הקו " במקום הנכון. להציב קו נכון פירושו לא להרבות בבלאי למרצפות ומה שפחות לחתוך.
אחרי חילוק ראשון וחילוק ארוך נמתח חוט הבנאים מתוח להפליא והעבודה החלה. טרנזיסטור קטן מצוייד בבטריה גדולה הנעים את האווירה וכך קול הלמות הפטישים ונגינתם נישמע ברחוב.
"אתם רוצים קפה" שאלה, הציעה הגב רולידר את העובדים?
"תודה", ענה צנעני , "לא צריך, יש לנו טרמוס עם קפה איתנו".
"רוצים רוצים," ענה שמואל, "בטח רוצים ואם אפשר מים קרים," תוך שהוא נועץ מבט באחיו הצעיר ממנו על שהעז לענות מבלי להיוועץ בו.
"בכלל," קרא שמואל לילד שהביט מבעד לחלון המרפסת "ילד!" קרא בקול מצווה "לך תגיד לאמא דוד שמואל פה."
"עשיתי לכם נס קפה והנה מים קרים וקצת ביסקוויטים," הכריזה גברת רולידר.
"הנה שיהיה לכם כח". באמת לא היית צריכה התנצל צנעני.
"יופי יופי" אמר שמואל תוך שהוא מפריע לנאום התודה של אחיו על הטירחה המרובה שנגרמה לה,
ושמואל, צחוקו מתגלגל, מרים פטישו אל על כאילו היה מנגן במערכת תופים, נהנה מאוד מן היצירה הנכתבת בזה הרגע.
"אוי ואבוי לך שמואל איזה בושות" סיים צנעני את האירוע.
ואילו שמואל חזר אל הביסקווטים ושאל כאילו בפזמון חוזר "אלה מה עושים פה?"
ובכל שאלה ניגרע עוד ביסקויט מן התקרובת.

יום שלישי בשבוע היה היום. לשכת העבודה נעולה ואולם לא איש כחיים ישקוט על שמריו.
מצוייד באופניו השחורות ,תיק עור שחור מונח על הסבל האחורי ומכנסיו באיזור קרסולו אסופים על ידי אטב כביסה, היה יוצא חיים לסיוריו ברחבי הקריה.
לא חלילה חובב אופניים היה ולא לשם ספורט ביצע את הסיור.
מלחמה בעבודה הלא מאורגנת!!!
לתפוס את אותם בעלי מקצוע שהעזו לעבוד ללא סידור.
וכך בשיטתיות עבר חיים על פני הקריה מרחוב אל רחוב, רצה הגורל וביום שלישי זה שם פעמיו אל עבר רחובות מרדכי וגולומב.
גולומב הוא רחוב תלול מאוד וקשה הרכיבה לאלה הבאים מדרום ממרדכי.
העליה אילצה את חיים לרדת מאופניו והגם שכבר סיים את חלקה הארי המשיך חיים להוליך את אופניו במעלה הרחוב.
מוסיקה מוזרה משהו הגיעה לאוזניו מוסיקה שלא אמורה היתה להישמע בחלק זה של הרחוב.
ברקע התנגן לו השיר פרח הלימון של 'גו עמאר , הטרנזסטור של צנעני , תוך שהוא נעזר בליווי של שמואל, היה אחראי למוסיקה זו.
חיים עצר לרגע ומבעד לעצי ההדר שהסתירו את המרפסת גילה את הדבר!!!!

"צנעני .צנעני" קרא חיים תוך שהוא מהנהן בראשו במבט מאיים.
"שלום שלום אדון חיים!!"
"צנעני עובדים הא" החזיר לו חיים קצרות "נו נו…"
צנעני הבין כי כלתה אליו הרעה, קם מיד מן ה"סחיבה" מנער על בירכו את כובע העבודה,
וראשית דבר הציע קפה לחיים,"לא צריך לא צריך אמר חיים" והוציא את אחד מפינקסיו.
"תיראה אדון חיים, זה שכן ביקש עזרה אני לא עובד זה הוא קנה את החומרים. אני רק עוזר לו קצת, לא עבודה, הייתי אומר לך אם היה לי משהו"
וחיים המשיך לשאול "אני רואה גם עוזר ועוד רצף יש כאן אתה ממש קבלן עצמאי צנעני".
"לא מה פתאום אני קבלן?" זה של בעל הבית ."טוב טוב" סיים חיים את המפגש וחזר לאופניו.
צנעני, עם פנים חיוורות כסיד, פנה לטרנזיסטור ובתנועה מהירה השתיקו כדג.
"הלך עלי, הלך עלי", מלמל מבין שפתיו "אני לא אקבל עבודה חצי שנה לפחות".
שמואל, שכל אותה עת המשיך בנגינתו כאותו מתופף מדופלם, ניסה לנחמו ולדבר אל ליבו
"עזוב מי צריך אותם משלמים גרושים! אני אקח אותך איתי לאילת נעשה כסף נעשה חיים הכל יהיה בסדר"!
אבל צנעני, צנעני שקע במחשבותיו "מה אילת? מה כסף? מה קבלן?"
הוא חזר אל הסחיבה , הטרנזיסטור לא חזר לנגן אותו יום.

ריצוף מרפסת הרולידרים נמשך עד יום שישי.
קבלת הכל כולל פנלים ציין צנעני
.רגע לפני הפרידה עוד הספיק פינקו השכן , הירקן שגר ממש מעבר לשביל לשאול " צנעני, חרסינה יודע?" "בטח יודע, בטח אבל חרסינה לא אותו מחיר" , "לא אותו דבר, למה ?" שאל פינקו" זה יותר קל לא צריך להתכופף"
חרסינה" השיב צנעני "קשה יותר, יש חורים, יש עיבוד כיור, יש משקוף, יש רובה, לא אותו דבר
"ניראה, ניראה אנחנו נסתדר" נסתדר" סיכם צנעני ושם על כתפו את שק הכלים מהבד הנראה ממש כגליל, ובכיסו הקיצבה השבועית לכלכלת הבית .
אשתו תהיה מרוצה, הוא מרוצה, גם שמואל מרוצה. עם חיים לאלוהים פתרונים ועד עתה הוא לא הכזיב.

מנהג היה לצנעני כאשר חזר מעבודתו ןכיסיו מלאים מרשרשים, מאט היה את הליכתו כאילו כבד עליו המשא וזקוק הוא לעזרה, ובשמחה מופגנת היה נכנס לביתו, ראזלה, עם פנים צוחקות ומאירות הגישה קציצות ירק חמות המכונות בפי המשפחה אורג'ה וגם, איך לא, כוס קפה חם טרי
שהרי כל היום שתה קפה אבל עתה לקראת ההקצבה השבועית קפה טרי!!
קצת ויכוחים, קצת חילוקי דעות, והכסף חולק, הכל היסתדר לפי רצונה של ראזלה .יש הקצבה שבועית או בלשונה "שבועייה" עם בית דגושה כמובן.
עוד רגע הסרט הערבי מוקרן ואחכ סיבה למסיבה.וכמובן כמובן השונאי ישראל במוצאי שבת
ניקוי ראש שתמיד היה מסתיים במשפט "ימח שמו וזכרו", בלי היוד כמובן

ביום שני צעד צנעני ללשכת העבודה, הוא השתהה מעט שוקל את צעדיו לבסוף העז ואמר
"שלום אדון חיים" צנעני השיב חיים תוך שהוא מתעלם מבירכת השלום של צנעני
" אני מוריד לך עשרה ימים ושם אותך בסוף הרשימה"
" אבל למה אדון חיים למה גם אם עבדתי זה היה בסך הכל שלושה ימים למה עשרה, אני עשיתי רע למי שהוא למה ככה"?
" "היית צריך לבוא אלי להגיד לי מצאת עבודה הייתי כותב לך סידור הוא היה משלם קרן ביטוח הוא היה משלם חופש אבל רצית ג'וב הא?
עשרה ימים עשרה!נו נו לזוז לזוז!" צנעני פינה את מקומו,
חיים הוא התובע הוא השופט
אין רשות עירעור, החודש יהיה עליו להסתפק בדמי אבטלה מופחתים.
אבל ישועת השם כהרף עין!!