ערב פסח תשפ"ו אנחנו יושבים סביב שולחן הסדר בתוך תקופת המתנה מתוחה, לקראת סיום האולטימטום שהציב הנשיא טראמפ.ולזכור השנה שחירות היא לא רק יציאה מעבדות, אלא גם היכולת לעצור, לנשום, ולהעריך את מה שיש

מאת חנן זיסו

במונחים אסטרטגיים, זהו רגע מובהק של תחרות למידה, המרוץ שבו כל צד מנסה להבין מהר יותר מה השתנה, להסתגל מוקדם יותר, ולתרגם את ההבנה ליתרון ממשי.
אבל תחרות למידה אינה רק נחלתם של גנרלים, ראשי ממשלות או קבינטי מלחמה. היא מתקיימת גם בתודעה הציבורית. השאלה האמיתית איננה רק מה יעשה הצד השני אלא האם אנחנו מבינים נכון את המציאות החדשה שנוצרה שבה אנו חיים.
במשך שנים התרגלנו לחשוב במונחים של הרתעה מי מפחד יותר?, מי מאיים חזק יותר? מי מחזיק ביכולת תגובה חריפה יותר? אלא שבמציאות המשתנה של השנים האחרונות, הרתעה לבדה אינה מספיקה. מי שלא לומד נשאר מאחור. ומי שנשאר מאחור משלם מחיר.
היריבים שלנו לומדים. הם בוחנים את דפוסי הפעולה שלנו, את גבולות הסבלנות, את נקודות החולשה. הם מתאימים את עצמם במהירות טכנולוגית, צבאית ותודעתית. השאלה היא האם גם אנחנו עושים זאת באותה נחישות.
דווקא בליל הסדר, החג שמבוסס כולו על סיפור של יציאה משעבוד לחירות, יש קריאה עמוקה ללמידה. "והגדת לבנך" לא רק לספר, אלא לפרש מחדש, לשאול שאלות, לאתגר הנחות יסוד. זהו לבה של תחרות הלמידה, היכולת לשאול, להטיל ספק, ולהשתנות.
ייתכן שהאולטימטום הקרוב יסתיים ללא הסלמה. ייתכן שלא. אבל כך או כך, המבחן האמיתי אינו רק בתוצאה המיידית אלא ביכולת שלנו לצאת מהאירוע הזה חכמים יותר, גמישים יותר, מוכנים יותר.
כי במזרח התיכון של 2026, היתרון האסטרטגי כבר לא שייך רק לחזק אלא לזה שלומד מהר יותר.
אז חג פסח תשפ"ו השנה מגיע אלינו לא רק כחג של זיכרון אלא כחג של מציאות.
אנחנו יושבים סביב שולחן הסדר כשברקע מתיחות, אי ודאות ואתגרים לא פשוטים.
דווקא ברגעים כאלה, סיפור יציאת מצרים מקבל משמעות עמוקה הרבה יותר. הוא מזכיר לנו כולנו שחירות לא נולדת ביום אחד, ושגם מתוך קושי, פחד וחוסר ודאות אפשר לצמוח, ללמוד ולהתחזק.
פסח הוא חג של שאלות. של אומץ לשאול, להבין, ולא לקבל מציאות כמובן מאליה. זו גם הקריאה שלנו כחברה להיות ערניים, לגלות אחריות, ולפעול מתוך תקווה ולא מתוך פחד.
מי ייתן ונדע בימים האלה לשמור על אחדות, לחזק זה את זה, ולהביט קדימה באמונה ובביטחון.
ערב חג הפסח השנה מגיע אלינו באווירה שקטה ומצומצמת יותר.
פחות רעש, פחות המולה אבל אולי יותר מקום למה שחשוב באמת. סביב שולחן הסדר, גם אם קטן יותר, יש הזדמנות להתחבר מחדש למשפחה, לערכים, ולמשמעות של החג.
לזכור שחירות היא לא רק יציאה מעבדות, אלא גם היכולת לעצור, לנשום, ולהעריך את מה שיש.
דווקא בפשטות, מתגלים הדברים הגדולים: יחד, שייכות, תקווה.
חג פסח כשר ושמח לכולנו שיביא עמו חירות, שקט ותקווה לכולנו.
הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מרצה, מחנך ומורה לתקשורת, חבר מועצת קרית טבעון לשעבר. מועמד ומתמודד לכנסת הבאה ברשימת הדמוקרטים.