שבועיים ימים שאני בסלון בחושך. ולא, לא בפרשנות נסתרת. באמת.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- חושך על פני סלון
כי המנורה בסלון מקצרת ושלומי הוריד לתקן.
שבועיים שלמים ששלומי שואל את עצמו, החוט שהוא חתך, לאן בעצם צריך להתחבר.
ואני כבר מזמן רוצה להחליף את המנורה שלא מתאימה לי לעיצוב הבית וזה דווקא מעורר בשלומי מוטיבציה לתקן אותה. הוא לא מבין שהמנורה התקלקלה כי אני שלחתי לה אותות שליליים. היא בניגוד אליו הבינה שעדיף לה לפרוש בשיא. כי היא מבינה רמזים.
שלומי לעומת זאת לא פורש בשיא. במקום לומר, זוגתי המלכה, אני יכול לתקן אותה אבל בגלל שאת רוצה להחליף החלטתי שאין טעם ואני מאוד רוצה שאת תעשי מה שבא לך לעשות. הוא אומר, המנורה במצב טוב, חבל להחליף אותה. מבחינתו חבל שאני אתרגל להחליף כל מה שנראה קצת ישן ומבוגר בעיניי. ועוד אחרי 20 שנה… אז לא, הוא ינסה לתקן את המנורה.
מה יקרה בסוף? אם אתם באמת שואלים, סימן שאתם לא חברים שלי מספיק זמן. כי הסוף ידוע מראש. לי בכל אופן הוא ידוע. ברור שהיא תוחלף. זאת אומרת היא קודם תחזור למקומה ותקצר שוב ושוב. בסוף היא תוחלף. 20 שנה של נסיונות תיקון שכללו בין היתר מדיח שהציף לי את הבית כמה פעמים, תריס שנפל וחודשים לא תוקן, לימדו אותי להיות סבלנית. שאני אהיה בלחץ ממנורה קטנה בסלון? עד עכשיו יש לי סלוטפ על המפסק של המנורה בגינה. מהקיץ שעבר. אז שאני אתרגש מחושך לשבועיים?
זה לא שהוא לא מצליח לתקן את המפסק בגינה. פשוט צריך למצוא את המנורה שמקצרת והיה חורף ואני לא רוצה שחלילה הוא ייצא בחורף הישראלי הקשה והסוער ויתקרר לי.
גבר חולה נאנח ומתמסכן וחושך בגינה… בכלל לא על אותה סקלה.
כששלומי ראה שאני מחייכת כשהחוטים בידיו והוא מנסה להבין איזה חוט מתחבר לאן, הוא מייד אמר שאני לא יכולה לכתוב על זה. כי כבר פעם אחת התלוננתי על כישורי התיקון שלו. אני הסברתי לו שנהפכו. סידרה טובה יש לה עונות המשך ואין שום סיבה שפה לא תהיה.
אז שבועיים ימים שאני בסלון בחושך וגם בני המשפחה. אבל לפעמים צדיקים מלאכתם… וגם הילדים כבר מלינים על המצב. אני לא אומרת להם שאבא אשם. מה ככה אתם מכירים אותי, מלשינה על שלומי? אני רק אומרת להם שאני לא יודעת מה קורה עם המנורה שעל השולחן, שאולי יתעדכנו אצל אבא. זהו. מציינת עובדה. מילה רעה לא יצאה לי. אולי רק אמרתי את המילה שבועיים. אולי הזכרתי את המילה מדיח והצפה. אולי. אבל אם כן, זה כי נפלט, זה לא חלילה שאני לא ממלכתית.
נ.ב. שושקה ניגשת אליי עם עין אדומה ומגרדת. אופירפיר לא מפסיק להתעטש ודנדוש כבר כמה שנים לוקח כדורים לאלרגיה בתקופות המעבר. אני בקושי נושמת ולוקחת משאף.
שלומי מסתכל עליי במבט של איך כולם יצאו אלרגיים כמוך. חושב איך הוא הצליח להציל אותם מלשחות כמוני, האמא הירושלמית, אבל בנושא האלרגיות הצליח לו פחות. אני מסבירה לו שבן אדם לא יכול להצליח בכל החזיתות. בטח לא מול ירושלמית. זה שהוא בכלל מנסה זה יפה. אני גם מזכירה לו שאת היופי והחוכמה קיבלו ממני וזה אומר שיש לי גנים משובחים. ודומיננטיים. אי אפשר לברור רק חלק מהגנים.
ובכלל, אם ארבעה בני משפחה אלרגיים והוא לא, אולי האלרגיה היא בכלל אליו?
אז אני לא לוקחת על זה אחריות. אני רק אומר שיש מצב שיש לי חלק בזה. קטן קטן.
זה שהילדים של אחותי גם כאלה, עדיין לא אומר שזה מהצד שלי. זה רק אומר שיש כמה ראיות נסיבתיות שקושרות אותי לעניין.
זה כמו שתגידו שאם הילדים מוצאים לידי במיטה עטיפת שוקולד ריקה וכשהם מנסים לדבר איתי אני שותקת כי הקוביה האחרונה עוד בפי, זה אומר שאני חיסלתי את החפיסה. לא. זה רק אומר שיש ראיות נסיבתיות, לא מעבר. עורך דין פלילי טוב והאשמה טסה לעבר שלומי. שבכלל שידל אותי לאכול ת'שוקולד הטעים הזה ואני נגררתי.
חפשו אותי בפייס: ליזה ארזוני
נשלח מה-iPhone שלי
כתיבת תגובה