אמנון אשל

הקורונה גובה קורבנות רבים בקירבינו והשבוע המספר ברמה העולמית חצה את 2 מיליון קורבנות הנגיף, בישראל המספר זועק אף הוא והשבוע נחצה המספר ארבעת אלפים. המספרים הם זעקה עולמית כוללת והסוף הוא ממש לא בפתח ואפילו ניראה כי האפלה בקצה המנהרה גוברת על האור שם. לפני חודשים רבים אני זוכר שהופיע המספר 1 על כמות הנפטרים בישראל וכולנו הזדעזנו, כאשר זה טיפס ל – 10 ההלם היה בבחינת ההבנה שסוף העולם הגיע והנה אנחנו במספרים זועקים וכואבים וכאילו התרגלנו לעובדה שזוהי גזירת גורל ויחד איתה האדישות הציבורית הכוללת הופכת לבלתי נסבלת ובמידה רבה מאיימת על שלום ובריאות הציבור. הנתונים מרקיעים באופן כללי בישראל ובאופן ספציפי בקרב אוכלוסיות מסויימות ואלו ממשיכים בסדר יום כאילו הקורונה מהם והלאה. באחת ממהדורות החדשות ראיתי את אותה חתונה המונית בבני ברק ובהמשך המהדורה את ניסיונות האכיפה בשכונות חרדים בירושלים ושם מחד אשה שזעקה לעבר השוטרים "..עופו מפה אתם עמלק, אנחנו לא צריכים אתכם שתשמרו עלינו, לנו יש הגנה מבורא עולם.." ומנגד את יו"ר זק"א יהודה משי זהב שאומר "…אתם חייבים להבין שהתנהגותכם היא בבחינת הסתובבות ברחובות עם דם על הידיים…" ואותה אוכלוסיה חרדית הגיע למספרים נוראים של מאומתים, מבודדים ונפטרים ומאידך אחוז הנבדקים והמתחסנים שם נמוכה בהרבה מהממוצע הארצי. וכך גם בקרב אוכלוסיות נוספות בחברה כאילו המספר ארבעת אלפים לא ימשיך לטפס ובהם לא יגע. אז כן חברים המספר נוגע ועוד איך נוגע, השבוע בצער רב התבשרתי על 1 מאותם ארבעת אלפים שהלך לעולמו מהנגיף הנוראי – חיים יעקב בן ציון ז"ל והאחד הזה הוא חבר יקר לליבי וקרוב משפחה והוא בן גילי. יעקב (בנצי) ואני הכרנו לפני כשלושה עשורים לערך עת שנינו קצינים צעירים הוא במג"ב ואני בחטיבה 7, אחותו של יעקב היא גיסתי האהובה, ומשם דרכנו הצטלבו כל העת בשירות הצבאי הארוך, כחברים וקרובי משפחה. יעקב לימים עבר ממג"ב לצה"ל ושימש כמפקד העיר בקרית שמונה. הפך דמות נערצת בעיר הולדתו קרית שמונה וזאת בעיקר בזכות חיוכו הרחב והתמידי, בזכות רוחב ליבו, בזכות הרגישות לכל תושב, בזכות המקצועיות שהביא עימו לכל אירוע, דיון והחלטה. בין הימים והלילות הרבים שחווינו יחד בהגנה על בטחון תושבי מדינת ישראל אני זוכר היטב את ימי מבצע "ענבי זעם", כאשר אני מפקד גדוד 75 בחטיבה 7 ויעקב מפקד העיר קרית שמונה. בימים הראשונים של המבצע עד גיוס כוחות מילואים הוטלה עלי משימת התגבור לעיר וסיוע לשלום הציבור. יעקב ואני פעלנו יחד שלושה ימים סביב השעון, עד שהוטלה על יחידתי משימה בלבנון, ובשלושת הימים הללו למדתי ממנו ועליו הכל. בקיאות אינסופית בשטח, נוכחות מתמדת, טיפול ברגישות בכל תושב, הפעלת כל גורמי החירום העירוניים באופן מעורר השראה. באחד מרגעי ההפוגה של נפילת הקטיושות לקח אותי יעקב לבית הוריו לארוחה דשנה ואז ההורים שכמו ייתר התושבים בעיר אמרו לו יעקב אנחנו פוחדים מה יהיה והוא בתשובה בוטחת השיב להם "יהיה יותר טוב ושלא תחששו אנחנו ננצח בזכות הרוח" וכך יעקב עשה ופעל לאורך כל שירותו הצבאי ולאחר מכן בשירותו האזרחי כחבר מועצת העיר ובהמשך בתפקידים ציבוריים אחרים ומשמעותיים. יעקב היה איש של נתינה, איש של חיבורים, של פשרות, של ראיה לטווחים ארוכים ושל סגירת מעגלים בצורה נבונה ומדויקת. אז כן ה – 1 הזה מתוך כ – 4000 נפטרים הוא יעקב והוא קרוב אליי מאוד וכל אחד אחר מהם קרוב למישהו אחר כבן משפחה, חבר או שכן. והלב נחמץ ובוכה בשקט נוכח האובדן הבלתי נתפס הזה והמסר שלי לכולנו "ישמרו לנפשותיכם". אסור שהאדישות האישית והציבורית תשתלט על כולנו ונפעל באוירת היהיה בסדר, לי זה לא יקרה. זה יכול להגיע לכל מקום ופינה, לכל בית ומשפחה, לכל שכונה ועיר והיכולת שלנו להישמר תלויה בהתנהגות האישית, הציבורית והלאומית על פי ההנחיות המחייבות וכן בהחלט קורא לכולם צאו להיתחסן זה מציל חיים. יעקב חבר יקר אהבתי אותך ואת מה שהיית עבור כולם, למשפחת בן ציון היקרה – ההורים, האחים, האחיות וכל ייתר השושלת אין מילים לנחם, "מן השמיים תנוחמו", תיהיו חזקים כאן למטה ויעקב יהיה עבורכם ועבור כולנו מחייך וחזק שם למעלה.

השבוע הפוליטיקה העולמית מגיעה לנקודת מפנה משמעותית בהחלפת הממשל בארה"ב. 4 שנות כהונת הרפובליקנים בראשות טראמפ מסתיימות כשברקע האירוע המכונן שהיה לפני מספר שבועות. וושינגטון נערכת ליום חגה הדמוקרטי ללא חגיגות ובשמחה קפואה. הקורונה והמשבר הבריאותי העולמי שמעיבים  ומאידך ה"פלישה" לקונגרס האמריקאי, שהותיר תחושות קשות בקרב הציבור האמריקאי ואף בציבורים רבים בעולם . טראמפ בצעד קיצוני, שלא קרה ב – 150 שנה האחרונות, לא יהיה נוכח בטקס ההשבעה ומספר שעות קודם לכן יטוס בטיסתו האחרונה במטוס הנשיא לאחוזתו בפלורידה. יחד עם השבעת הנשיא ה – 46  – ביידן תצא לפועל מדיניות אמריקאית שונה מהותית מזה שהוביל טראמפ. חלק מהמדיניות החדשה תשונה באופן עינייני בשל התפיסות השונות שמביאים איתם הדמוקרטים וחלק כהוכחה להבדל בין הגישות האישיות ואף השנאה בין השניים. יחד עם כל השינויים גם אנחנו כחלק מהמזה"ת נחווה שינוי בגישה לתהליכים המדיניים במרחב. טראמפ באמצעות יועציו ובראשם קושנר הובילו לתפיסה שונה ובאמצעות "הסכמי אברהם" פתחו ערוצי הידברות של ישראל מול מדינות ערביות וזאת מבלי להתנות את ההתקדמות עם הפלשתינים קודם וכעת להערכתי הממשל החדש יעמיד בראש סדר העדיפות את הסוגיה הפלשתינית. המהלך הזה במזה"ת היה מבריק בהרבה היבטים, אך בעיקר בסוגיה הפלשתינית הבהיר לכולם כי אין להתייחס לעולם הערבי כמיקשה אחת ויש שונות תפיסתית מהותית בין המזרח למערב, בין הסונים לשיעים, בין ערב הסעודית למצרים ובין מרוקו לתימן. צריך לטפל בסכסוך הישראלי פלשתיני, אך ללא פרטנרים אמיתיים שמוכנים להוביל לשינויי יסודי, אסור יהיה ל"תקוע" את ייתר המדינות מקידום צעדי נורמליזציה על בסיס של אינטרסים משותפים. טראמפ האיש עוזב אותנו לעת עתה, אך ניראה כי עוד נפגוש את רוחו ועשייתו בזירה הבינלאומית.

ידידיי ורעיי "כשהלב שותק הנשמה זועקת..", השבוע איבדתי חבר יקר מהנגיף הנוראי וכל אחד מאיתנו איבד בהתמודדות היומיומית משהו בו, הישמרו לכם כי זה פוגע בכל חלקה טובה אלא אם?. בישראל גם "איבדנו" חבר יקר וכולי תקווה שהממשל החדש יביא עלינו בשורות טובות ותקווה עולמית בדרך למציאת פתרון ויציאה לחירות בריאותית.