לכאורה אירוע שיגרתי, אך יועד על פי הגדרות הצבא הוא חייל בודד. הוריו מתגוררים בארה״ב והוא קיבל החלטה אישית לעזוב את אזור הנוחות ולעלות ארצה על מנת לבצע שירות משמעותי במדינת ישראל.

בכתבה בערוץ 2 נחשפנו כולנו לחיבוק המחמם שלו זכה החייל.

מרגע שהתפרסם סיפורו, מאות ואלפי ישראלים פקדו את מיטתו, שלחו ברכות, שלחו חבילות והגדילו לעשות אלו אשר דאגו לנוחותם של ההורים ששוהים סביב מיטתו בבית החולים והציעו את ביתם ונתנו אף את רכבם להורים.

סיפור מרגש ונוגע ללב, אך בכדי להבין לעומק את סיפורם הלא מסופר של אלפי חיילים בודדים ששירתו ומשרתים בצה״ל צריך להכיר את האיש והאגדה – אל״מ במילואים צביקה לוי ז״ל – אבי החיילים הבודדים – חתן פרס ישראל להתנדבות קהילתית.

צביקה במשך עשרות שנים, לאחר שרפול כרמטכ״ל גייס אותו למשימה, הפך להיות האבא, האמא והמשפחה של החיילים הללו.

כל חייל וסיפורו האישי, כל חייל ושפתו, תרבותו ומוצאו, מצאו בצביקה כתובת לכל סוגיה וקושי משמיכה להתכסות בלילה, מוצרי אוכל בסיסיים ועד פתרון בעיות גיור.

צביקה היה שם תמיד ועל כך ועדת פרס ישראל מצאה אותו כחתן.

אתמול השתתפתי באירוע מיוחד בקיבוץ רמת יוחנן, שבהחלטה משותפת עם התנועה הקיבוצית, הקים את בית צביקה לוי כבית חם לחייל הבודד.
המשימה בקיבוץ הוטלה על צוות מצומצם ובראשם חברת הקיבוץ, ניצן שהם.

בהשקעה מדהימה שופצו עשרות חדרים על מנת לארח באופן קבוע חיילים בודדים שיופנו על ידי צה״ל.

באירוע נכחו אישים מכובדים רבים, משפחתו של צביקה ז״ל ועשרות חיילים בודדים מההווה ומהעבר.

בזה אחר זה עלו המברכים ודיברו על מורשתו של צביקה ועל ההשראה ההתנדבותית, שהעניק לכולנו.

בין המברכים הרבים היו שניים שבחרתי לציין.

האחד אבא לחיילת בודדה, שהחליטה לשרת בצה״ל, תושבת גרמניה – פרנקפורט – צלם ידוע במקצועו.

האבא הגיע ארצה ופגש את צביקה לוי לאחר שביתו לא הפסיקה לספר עליו וזה ביקש לעשות מעשה. בהתייעצות עם צביקה הוחלט על פרויקט צילום מיוחד שיתעד את פעולתם של החיילים הבודדים.

הפרויקט אף זכה לתמיכה של ראש עיריית פרנקפורט, שנכח אמש באירוע, ותערוכת הצילום הוצגה בתל אביב, פרנקפורט ואמש במסגרת הטקס.
השני מבין הנואמים שאני מציין הוא משרת קבע בדואי, שכיום משמש כמפקד מחנה של חטיבת שריון בדרום, וזה בחר להציג את צביקה מעיניו של החיל הבדואי / מוסלמי, שבוחר לשרת את המדינה, אך לא תמיד קהילתו רואה זאת בעין יפה.

צביקה בחר לאמץ את החיילים הללו ולהעניק להם הכל על מנת שיהיה להם את החום והאהבה הדרוש לשירות הצבאי. בחר האיש לסיים את דבריו באמירה ״אין לנו ארץ אחרת…״ וצביקה הוכיח לנו זאת.

הערב נוהל באופן מופתי ובירידה לפרטים ובין כל הנוכחים הייתה ההבנה והתחושה שצביקה נמצא בינינו וגאה בכולם ובעיקר בניצן על הנצחה חיה, פעילה ומרוממת שכזו.

ידידיי ורעיי, מעשה גדול הוא אוסף של מעשים קטנים ואתמול נחשפנו למעשה הגדול של צביקה לוי ז״ל באמצעות המעשה הקטן של קיבוץ רמת יוחנן, צוות הארגון וניצן שהצליחו להעצים את פרויקט חייו, לשמרו ולהרחיבו כך שהחייל הבודד יזכה לחיבוק היומיומי של עם ישראל, כפי שיועד זגורי זוכה בימים אלו, וכולנו יחד ניצור תנאים מושלמים להמשך שליחותם המשמעותית והערכית של החיילים הבודדים.