שיחת טלפון מחבר יקר זו היתה –
״ הי אחי, מה נשמע?״ והמשיך ברצף
״ אני פה אצל איש יקר מאוד ואני חייב שתעזור לו בכל מחיר." אני עונה  "אסי אם אתה מבקש אשמח אם אוכל לעזור״.
ואז על הקו נשמע קול של איש רציני עם מבטא ערבי קל.
״ אמנון זה ראדי מרומת הייב, אני נבחרתי כנציג הציבור במועצה האזורית שלנו!, אני מנסה להוביל שינוי וכרגע אני עובד על תוכנית עבודה שנתית.
מבקש אם תוכל לסייע לי בתוכנית ובקידום הכפר שלי!? "
אני עונה בצורה חדה וברורה
״ באהבה רבה אשמח לסייע במה שאוכל״
הפגישה ביננו יצאה לפועל לאחר כשבועיים.
ראדי כיוון אותי לנקודת המפגש בכפר וכמו בכל ביקור בכפר ההכוונה היא תמיד ביחס למסגד.
״כשתגיע למסגד במרכז הכפר, תתקשר אלי״

התקשרתי ואז ראדי כיוון אותי לחניה ואז כמו שכללי קבלת האורחים מחייבת בעדה הבדואית, הוא יוצא לקראתי וממתין לי בחניה.
פעם ראשונה שאנו נפגשים וכאילו מכירים שנים, גם הוא איש צבא – סגן אלוף שפרש לגימלאות.
נכנסים אליו למשרד, על השולחן כל טוב של ממתקי המזרח, תרמוס קפה, תרמוס תה ומיד נמזגת הכוס הראשונה.
על הקיר אני מבחין בתמונה של יגאל אלון ז״ל עם סבו של ראדי ומתחתיה כתוב ״פל״היב״.
אני שואל מתוך סקרנות מה התמונה הזו ומקבל סקירה ארוכה ומקיפה על תולדות השבט וחיבורו ההיסטורי לאנשי ההגנה עוד טרם הקמת המדינה. כולל אירוע בו אביו נחטף לסוריה ורק לאחר כשנה בה ברח דרך עיראק וירדן שב הביתה בריא ושלם.
ראדי מספר בגאווה: ההורים שלנו והסבים שלנו סייעו לכם בהקמת המדינה ובהתבססות בארץ ישראל ובתקופת מלחמת העצמאות בעיקר בלוגיסטיקה ואספקה. בחלק מהמקומות והמקרים אף נלחמו בכוחות של קאג׳וזי.

ומשם השיחה קולחת בין חוויות משירותינו הצבאי, חוויות כילד בכפר, שיחה על אל״מ פינקי זוארץ ז״ל ששנינו מכירים אותו מזויות וכוונים אחרים.
ואז אני אומר טוב נתחיל לעבוד הרי התכנסנו בכדי לסייע בידו בהכנת תוכנית עבודה שנתית לכפר.
ראדי אומר, הכנתי משהו ואני רוצה שנעבור עליו ומשם נתקדם.
אני קורא את הדברים שהכין בקפידה החל מחזון, מטרות, יעדים ומשימות ומזהה מתוכם אדם ערכי שמתגורר בישוב בדואי מלא גאווה בעצם שייכותו למדינת ישראל. החזון שכתב ״רומת הייב תוביל בחינוך הערכי למצויינות והובלה חברתית איזורית וברמה הארצית תוך מחוייבות לכבוד האדם כערך עליון״.

הוא לא מפקפק בשם כל תושבי הכפר ואומר אנחנו חלק מהמדינה הזו ונילחם בכדי לחיות באיכות חיים כמו בכל ישוב יהודי באזור ובמדינה כי מגיע לנו.
במהלך המפגש במשרד ראדי הזמין את בן דודו שאותו הגדיר איש חינוך.

האדם נכנס ומיד היה ניתן להבחין כי מדובר באדם נערץ בישוב. ראדי התנצל בפניי ואמר אני חייב לצאת ולהמתין לאיש המכובד בחוץ. זה האיש שחינך את כולנו הוא היה מורה ומחנך מהזן של פעם. ומיד עם כניסתו התרשמתי מהאיש ומיד החלה ביננו שיחה על חשיבות החינוך הערכי ובעיקר המילים – ״מדינה״, ״שירות״, ״ערכים״ ו״מעורבות חברתית״ הם אלו שהבחנתי שבולטים בדבריו.
כל העת דאג האיש לומר בצניעות זה מה שינקתי מסבי, הוריי, דודיי ושכניי ולכן לזה חינכתי. לימים הפך למנהל בית הספר הישובי והשפיע על דורות רבים בישוב שמעריצים אותו כפי שהבחנתי בהערצתו של ראדי.

אחרי מספר שעות של ישיבה מקצועית יצאנו לסיור בכפר וליד כל בית מסביר לי ראדי פה גר איש ביטחון שהשתחרר כסגן אלוף, פה גר מפקד תחנת משטרת… פה גר נכה צה״ל מאירועי לבנון, פה גר איש חינוך שייסד את מערכת החינוך בישוב וכך הלאה.
על כולם מדבר ראדי בגאווה רבה תוך הדגשת השירות למען המדינה ״ אנחנו מסורים, עשינו ועושים ימים כלילות למען המדינה שלנו – מדינת ישראל, אז הגיע הזמן שנדרוש ולא מתוך חמלה, אלא מתוך גאווה״.

כמובן שעל פי מסורת האירוח מודיע לי ראדי כי אנחנו אוכלים צהריים יחד ואני אומר לו ראדי אני חייב לרוץ, אך בתוקף מודיע לי תרוץ אחרי שתאכל איתנו.
הגענו לביתו והנה השולחן ערוך בכל טוב מעשה ידי אשתו, הבן הצעיר מנצח על המנגל וברור היה שמכאן אני לא יוצא עד אשר ראדי יבין שאני שבע.

היה זה יום של חווית אירוח מדהימה בישוב שאליו נכנסתי בפעם השניה. כמובן שאני ראיתי ישוב לא מפותח עם תשתיות מיושנות וחוסר טיפוח סביבתי שבולט לכל עין.
תוך כדי הסיור בכפר נכנסנו לגן ילדים שניראה מבחוץ ומבפנים מיושן בציודו, אך מה שהרשים אותי זו הגננת והסייעת שאמרו ״ אנחנו נותנות את הלב לדור העתיד עם כל המגבלות שיש והן רבות״.

כל שנותר לי זה לומר לך ראדי, תמשיכו בכל הכוח להיאבק בכל משרד ממשלתי על מנת שתזכו לשיויון הזדמנויות ראוי בכל תחום מתחומי החיים, כי אתם באמת ראויים לכך כתושבי מדינת ישראל שחובת השירות למענה היא נר לרגליכם.

ברמה הלאומית ברור שהמדינה חייבת להשקיע משאבים רבים בישובי הפריפריה החברתית, כך שמערכות השירות הלאומי – חינוך, רווחה, תשתיות, טכנולוגיות מתקדמות, תעסוקה ובאמצעותם לייצר מצב הכי קרוב לשיויון יצרו מצב בו אנו מייצרים הזדמנויות שבסופו יביא למחויבות משמעותית למדינה וסמליה.

ידידיי ורעיי, חובתנו המוסרית והערכית ליצור שיויון הזדמנויות לכל תושב ותושב במדינה הזו ואני יודע שזהו לא המקום המוזנח היחידי שקיים במדינת ישראל.
וכדי שהמדינה הזו תפתח עצמה, אנו חייבים להשקיע בפריפריה האתנית בכדי לבנות אזרחים נאמנים יותר המאמינים שמדינת ישראל היא מדינתם.