אמרנו מזרח תיכון חדש עם אנשים ישנים, אז השבוע קיבלנו תזכורת משמעותית לכך בהסכם שנחתם בין ערב הסעודית- תורכיה ופקיסטן עם אופציה לצירוף מצרים ומהסכם זה עולות שאלות רבות בעיקר בהקשר הישראלי והאם הפוטנציאל של הסכם כזה מסכן את מדינת ישראל.

בראיה בטווח הקצר הוא יוצר חזית נוספת מול איראן, אך במבט אסטרטגי רחב יותר יש בכך פוטנציאל לאיום על הסדר במזה"ת בכלל ובהקשר הישראלי בפרט, שמחייב ערנות עודפת של ישראל ולימוד מעמיק של המשמעויות מכך.

מדובר על חיבור של כסף רב (ערב הסעודית), יכולות גרעין (פקיסטן) ושאיפות מגלומניות ומאוד נחרצות ומאיימות על ישראל (תורכיה של ארדואן).

הברית הזו מחייבת הערכת מצב אסטרטגית ישראלית בכדי למנוע מהגלום בברית הזו להתהפך מהסדרה מול  איראן השיעית קיצונית למחוזות אחרים ובעיקר כנגד ישראל.

 אם עסקינן בהסכמים במזה"ת אז על הפרק ההסכם המדובר בין ה – 15 נקודות עם החמאס וכאן חובה עלינו לראות, שאין מאחורי הסכם זה הונאה שלימה של החמאס, כפי שרגילים בהונאות מסוג זה מול ישראל.

מדינת ישראל חייבת לעמוד איתן על כך שתנאי ההסכם הם לפני הכל פירוז ופירוק, אחרת גם כאן הפוטנציאל יהיה מאיים על ישראל.

בעיניי החשוב ביותר הוא כיצד אנחנו נפעל נוכח ההסכם ולא על מה חתמו המוסלמים של החמאס. אסור לנו להתפשר, להכיל ולקבל תכתיבים שנוגדים את האינטרס הביטחוני הישראלי.

כך גם לגבי ההסכם עם מדינת לבנון באשר לפירוז ופירוק החיזבאללה מנשקו. חייבת להיות התעקשות ופעולה על פי צורך בכדי להבטיח שהכתוב הוא מחייב ללא פשרות.

 לא לתת לחיזבאללה לעשות מצגי שווא ובעיקר לעקוב על כך שממשלת לבנון בונה יכולת שתחייב את החיזבאללה בהתאם להסכמות.

אני מניח שהלחץ הבינלאומי שיופעל על ישראל לרבות של ארה"ב יהיה משמעותי, אך הסכמי העבר שהופרו מלמדים אותנו שהכלה היא חולשה, פשרה היא תורפה ונסיגה ללא מהלומה על פי צורך היא מזמינה.

כל הנאמר בהקשר הזה כבר קרה לנו כמדינה גם בהסכמי אוסלו כשערפאת הפעיל את מלוא העוצמה ברגע שהזדמנה לו ההזדמנות ובעקבות כך מבצע "חומת מגן".

גם בנסיגה בשנת 2000 מלבנון ועם חטיפת שלושת החטופים בהר דוב התגובה הייתה רפה ומאוחר יותר הביאה את מלחמת לבנון השנייה וגם השלישית.

 גם בהינתקות מעזה שהכלנו והכלנו ואף האכלנו את החמאס באופן שהוליד את ה – 7/10. כל זאת על אף ההסכמים שנחתמו.

 כך שבניגוד לעבר הדיבורים והכתובים חייבים להיות בנחישות והעוצמה על פי צורך. כן לתת תקווה ואופציה למימוש, אך עם תנאים מאוד ברורים וללא הכלה והבנה גם לאירועים הקטנים ביותר.

לא חשוב מי ישב בכיסא ביום שאחרי הבחירות הממשלה תידרש לכך בייתר שאת ובעיקר לנקוט בפעולות אגרסיביות הן בזירה הדיפלומטית והן בביטחונית.

ההסכמים הללו חייבים לחזק את מדיניות הביטחון הישראלית בגבולות ישראל וכנגד כל איום פוטנציאלי כנגדנו וכמובן שהאמריקאים יהיו מעורבים מאוד בהסכמים וחובה עלינו לראות שאותם לא רק הפאן הכלכלי אמריקאי יעניין, אלא האסטרטגיה הכוללת במזה"ת בדגש על יציבות ביטחונית והמשך בריתות אברהם.

ידידיי ורעיי הבריתות וההסכמים שכבר נחתמו ושעוד יחתמו בעקבות השינויים ה"טקטונים" במזה"ת מחייבים את ישראל למדיניות ביטחון מאוד ברורה ועם הרבה נחישות ובעיקר מחייבים למוד מעמיק של הפוטנציאל לכאן ולכאן מהם. אל לנו לתת לתורכים לתקוע "פקק" בהסכמי אברהם ואל לנו לאפשר לטרור ולפרוקסי ולהתמסד מחדש בחסות הסכמים והונאות.