מחד, ההתמודדות העולמית עם נגיף הקורונה ועוצמת ההנחיות ההולכת וגוברת עד כדי בידוד וסגר מוחלט ומנגד הפוליטיקה הישראלית, שממשיכה בהתנהלותה המפוקפקת, ובקוטב הזה זכינו להשבעת הכנסת, לפגישה של בני את בני אצל ראובן ואפילו למתן המנדט לגנץ שביניהם. אסטרטגיית הריחוק נכונה כעת לטעמי רק להתמודדות עם הקורונה ואילו בצד הפוליטי קירוב יהיה טוב לרובנו כדי לחצות תקופה זו.

הקוטב השני הפתיע אותי יותר מהקורונה חסרת הודאות ובמידה מסוימת הותיר אותי בתדהמה. ציפיתי כי ביום הפגישה בין הבנימינים אצל הנשיא האמירה המובהקת של שניהם תהיה ברורה: משאירים הכל בצד ומקימים ממשלת חירום לאומית ללא כל דיחוי. ממשלה ללא תנאים מקדימים, ללא דרישות, ללא מחלוקות, אלא ממשלה שכל כולה ממוקדת בהתמודדות העם בציון עם אויב בלתי מוכר ובלתי מזוהה. ציפיתי אך נותרתי המום, בעיקר מהתנהגותם של חברי מפלגת כחול לבן. דווקא הם, אשר אמורים להבין קצת במשברים ובמצבי חירום לאומיים ויודעים מה חשיבותו של הקונצנזוס כדי לרתום את ההמון ואף במידה רבה לכפות עליו שינוי דרמטי באורח החיים… חייב לומר בעיקר לשלושת הרמטכ"לים – התאכזבתי עד כדי בושה. זו העת לשים הכל בצד ולהתעלם לחלוטין מהמאבק הפוליטי ואסטרטגיית "רק לא ביבי" והימין, לבוא לחבק (הקפדה על חיבוק מרוחק בצל הקורונה) לשבת יחד ולאפשר התמודדות רחבה עם אירוע חסר תקדים שכזה. אבל ביום ב' הושבעה הכנסת ומיד אחרי החלו ניסיונות חקיקה תחת אותה אסטרטגיה שהוביל האיש המאכזב ביותר בפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה – ליברמן עם רוח גבית של לפיד ו"סופת" רוחות של הרשימה המשותפת כדי להביא להקמת ממשלה צרה בישראל, כל זאת כאילו אין קורונה ואין משבר עולמי.

מליברמן לא ציפיתי, בודאי מהרשימה המשותפת לא ואפילו ידעתי שלפיד לא התעלה על עצמו, אבל כן ממך בני גנץ ציפיתי גם ציפיתי. ציפיתי שתבוא ראשון ותגיד לנשיא ונוכח המצלמות "חברים הלילה תקום ממשלת חירום לאומית בראשות בנימין נתניהו, אני, כמנהיג וכראש המפלגה השניה בגודלה, נרתם להקמתה ללא תנאים"! התאכזבתי ואני שומע את קול ההמון!
אבל ההמון כעת בעיקר עסוק בעצמו ובחרדות כיצד יעבור את המצב. הבריאות, הכלכלה, התעסוקה, השכירות, הארנונה, העסק, האוכל, הנייר טואלט, הריחוק, חג הפסח, יום העצמאות ועוד נושאים המחייבים את כולנו כעת לאמפתיה, ועם הפוליטיקאים יבוא חשבון ביום שאחרי.

אמפתיה ברמה הבינלאומית, הלאומית, החברתית, הבינאישית והמשפחתית.
ברמה הבינלאומית – הסתכלות על מדינות העולם מעוררת בכולנו אמפתיה וצער רב. מי היה מאמין שמדינות אירופה הנאורות יהיו במצב נוראי שכזה, איטליה בהסגר כללי (60 מיליון תושבים) תמותה במספרים נוראיים, תחלואה בלתי נשלטת ובלתי ידועה וכך ספרד, צרפת בדרך, ארצות הברית ועוד ועוד. ברמה הבינלאומית היכולת כרגע היא לסייע בניסיון מחקרי עם טובי המוחות וכל האמצעים למצוא אנטי וירוס לנגיף המשתולל.

ברמה הלאומית – שמענו הערב את מנכ"ל משרד הבריאות במסיבת עיתונאים לציבור עם תחזיות קודרות בהן יש הארכה כי אלפי ישראלים לא ישרדו את המגיפה. ממשלת ישראל מגלה אמפתיה לציבור בהובלת החלטות שיקלו עם ההמונים לחצות תקופה זו וגם כאן העוצמה להערכתי תלך ותפחת, מכיוון שהמשאבים הלאומיים מוגבלים, בתוך כך אנו עדים לאמפתיה מצד הרשויות המקומיות בהקלה על בעלי עסקים, מובטלים, נזקקים וביחד מנסים לאתר את נקודות החולשה של "השרשרת" החברתית ולחזקה במידת מה.
ברמה החברתית – אנו עדים לישראל היפה גם הימים מורכבים אלו, בני נוער נרתמים לחלוקת מזון לבתי קשישים, מתנדבים בקהילה שמסייעים לכוחות הרפואה וההצלה, ובהחלט זו העת יותר מכל לערבות הדדית אמיתית.
עוצמתה של הקהילה נבחנת על ידי עוצמתם של רכיביה. וכאן כל שנדרש הוא סיוע קהילתי היכן שצריך תוך שמירה על ריחוק. בניגוד למדינות רבות שהתנהגו כאילו הכל כרגיל וכעת מתמודדים עם היקפי תחלואה המקריסים את מערכת הבריאות, אנו נדרשים כחלק מהתרבות הקהילתית להישאר מבודדים ולא להתייחס לתקופה הזו כחופשת חג ובילוי חברתי.

ברמה הבינאישית – בהחלט זו העת להתחשב ולהקל האחד על השני. גם כאן אנו רואים התחשבות אישית ביטול או דחיית תשלומי שכירות, דחיית תשלומי חוב במרכול, סיוע אישי למבודדים הבאת מזון ועוד.
וכן אמפתיה משפחתית – הקרוב החדש לצערנו הוא הריחוק, אז כולנו אוהבים האחד את השני המשפחה הסבים, הסבתות, הדודים, הנכדים, הנינים, הילדים ועוד וכעת בצל המגפה הנוראית הפוקוס הוא דווקא בשמירה על ריחוק האחד מהשני. לשמחת כולנו הטכנולוגיה מאפשרת לנו לשמור על קשר "חם" האחד עם השני וזו הדרך בימים אלו.

אז חברים, כנראה שאין מה לצפות מהפוליטיקאים, שרואים ב"מלחמה" על הכסא חזות הכל, לאמפתיה פוליטית, אך בהחלט יש מקום נרחב לאמפתיה הדדית בכל הרמות על מנת שנצליח לחצות את התקופה הארורה הזו במידת מה של שפיות. הערבות ההדדית היא האסטרטגיה החדשה של כולנו וכפי שאנו עדים הנגיף לא פוגע רק בקבוצה מסוימת, אלא כזה שלא מבחין בין דתי לחילוני, ערבי ליהודי, ימין לשמאל, ישראלי לסורי, עשיר לעני ועוד. כולנו נדרשים להתרחק, להתבודד, להימנע, לא לחבק ורחמנא ליצלן לא לנשק, זו העת לגלות אמפתיה מיידית ולא פחות ביום שאחרי. כובד האלונקה להבנתי ילך ויגבר בתקופה הקרובה ועל כן נדרשים בעיקר כתפיים חזקות וכאלו שמוכנים להיכנס מתחת לאלונקה על מנת לסייע בנטל ובעומס הקיים. טוב יעשו הפוליטיקאים השפויים שיכנסו מיד תחת האלונקה מבלי לייבב כבשגרה ויסייעו גם למנהיגים בנשיאת הנטל הרב וכובד ההחלטות הנדרשות.

ידידיי ורעיי, אלו ימים מורכבים לאנושות בכלל והאחדות הלאומית הנדרשת היא בעיקר שלנו העם, דרך גילויי ערבות הדדית אמיתית, הבנה כי אורחות חיינו השתנו וניסיון יחד להבין את המצוקות האחד של השני, לגלות אמפתיה ולסייע בהתאם.
זיכרו כי החיבוק החדש הוא הריחוק.
רפואה שלימה לכולנו, בריאות וימים טובים יותר.