כדי להפוך את הכישרון שלנו מסתם כישרון לכישרון אלוהי, את הטיול התחלנו בבייג'ינג יחד עם חצי מיליארד סינים שבאו לבקר במיוחד בכיכר טאיימנן. כמו נחיל נמלים אינסופי צעדנו עם מיליארד סינים בשדרות הרחבות המקיפות את הכיכר וכל פעם שהיה נדמה לנו שנגיע למעבר התת קרקעי שיעביר אותנו לשדרה שממנה אפשר להיכנס לכיכר עמדו שוטרים סיניים וסגרו את המעבר.

ככה הוליכו את ההמון בתבנית מתפתלת של שדרות ורחובות עד שכמעט לאחר שעה של הליכה הגענו לכיכר עם התמונה של מאו שכל שנה מצוירת מחדש. השנה הציור מוצלח לוחשת לי המדריכה שלנו. בכיכר מסך ענק של הנשיא הנוכחי נוסע באיזה רולס רויס סיני. מדי פעם הוא צועק לחיילים והחיילים משיבים לו בצעקה. שאלנו את המדריכה עד מתי הוא ישלוט? הוא עד מותו ענתה לי. אבל באצילותו הרמה העביר חוק שאחריו הכהונה תוגבל לחמש שנים. ממש אציל מצידו חשבתי בזמן שבחוסר נימוס ישראלי טיפוסי גלשתי לווי-נט בזמן שהיא מסבירה וראיתי שגדעון סהר צייץ כי יתמודד לראשות הקיסרות היהודית המודרנית אבל אח"כ זה בוטל.

לסינים יש ארמונות וגני מלוכה נטולי אוצרות ולאחד מהם עונה לשם ארמון הקיץ שידוע כמשכן האחרון של הקיסרות עש לנפילתה בשנת 1911. כאומה עם צבא חלש יחסית, הסינים היו נתונים לפלישות של המונגולים ומאוחר יותר של היפנים והאירופאים שבזזו פעם אחר פעם את אוצרותיהם, בעיקר הבריטים והצרפתים.

בעיר האסורה, משכנה של הקיסרות, החדרים ריקים מאוצרות ומהפאר שרגילים לפגוש מהארמונות באירופה. אתה מביט לתוככי החדרים, היכן שלנו, עבדו ואירחו את שועי העולם האסייתי ומגלה פריטים ישנים ללא סימן לעשור ולקיסרות אדירה – פשוט לא נותר כלום. הקיסרית האחרונה של סין שהתגוררה בארמון הקיץ נקראה מלכת הדרקון או גב' הדרקון. היא זכתה לכינוי כיוון ששלטה בסין ביד רמה ובמניירות של קיסרית במשך 47 שנה. בכניסה לכל מבנה סיני מוצבים פסלים משני עברי הכניסה: שניים מכל צד. סימטריה סינית קדומה. בד"כ יעטרו את הכניסה אריות וציפור דמוית טווס-דרקון. האריה הזכר יחפון בכף רגלו את העולם כסימן לכוח ושררה, והנקבה חופנת אריה צעיר מתחת לרגלה השמאלית כסימן לאמהות. גב' המלכה הדרקון הניחה את כל היקום תחת הציפור-דרקון שסימלה אותה. בכלל אומרת לי המדריכה היא הייתה בעלת שיגעון גדלות שטרטרה והתעמרה בכל הצוות סביבה ובתקופתה שפכו טונות של כסף על הארמון בכדי לספק אותה. כמובן שאלו היו חלק מהסיבות להתפוררות הקיסרות הסינית והמחסור במזומנים היא הסיבה שהחכירה הדרקונית את הונג-קונג לבריטים למאה שנה. אחרי הכל אנחנו, העם היהודי, כנראה לא כאלו מיוחדים חשבתי לעצמי. אפילו שלא הכתרנו קיסרית מטורפת מעולם יש לנו משהו דומה. אבל גם התעודדתי שאם הם נפלו אחרי 2000 שנה, אצלנו מקסימום יקח עוד כמה שנים בודדות. אבל לך תדע, אולי גם יהיה לנו את ג'ופרי.

שינויים בהרגלי ההריגה.
בארץ מפגינה האוכלוסייה הערבית על מסע הרצח הבלתי אפשרי שמתרחש שם שנים. הרבה זמן לא הייתה בשורה מעודדת כמו זו למנוע את שפיכות הדמים ויותר מזה – לחולל שינוי מרחיק לכת. על מנהיגי תושבי ישראל הערביים להוקיע את הזילות בשימוש בנשק. להוציא את הלגיטימציה להשתמש באלימות כלשהי, אפילו של זריקות אבנים כלפי שוטרים בהפגנות יום הנכבה כצעדים הכרחיים למגר את התופעה. עליהם לגלות אפס סובלנות לשימוש אלים ועליהם לקחת אחריות לנעשה בחברה בה הם חיים. בשיתוף פעולה עם המשטרה (שצריכה להרים את הכפפה) שבנחישות וברגישות תפעל עם מנהיגי הערים והכפרים לאסוף את הנשקים. על המדינה לפתוח בקמפיין לאוכלוסיה הערבית שמוקיע את השימוש באלימות, בנשק חם ורצח נשים. כתבתי על זה לא מעט ואני חושב שאוכלוסיית הערבים בישראל עוברת שינוי מהותי וחיובי.