המצב בגבול הצפוני של מדינת ישראל וברצועת הביטחון שנוצרה הפך לבלתי נסבל ולמי שלא חי בסביבה שיהיה ברור אנחנו במלחמה קשה ומאתגרת מול טרור חיזבאללה ובמידה רבה מתנהלים עם "ידיים קשורות".

טכנית מערכת הביטחון עדיין לא מצאה פתרון טכנולוגי לאיום הרחפנים המתנפצים, אך עניין של זמן והפיתרון יהיה, ובינתיים הישובים והאזרחים חיים בבהלה ופחד והם מבינים שבכל רגע יכול כזה אמצעי להתפוצץ מעל ראשיהם, גן ילדים, אוטובוס בנסיעה או בקניות בסופר. תושבי הצפון חיים בחרדה מתמדת ורואים בכאב איך הרחפן הזה מחסל כל הישג מבצעי ורואים איך חיילי צה"ל נמנעים מלפעול כי הם ב"מטווח ברווזים". הכעס של תושבי הצפון הוא על מקבלי ההחלטות ובעיקר על חוסר ההבנה על מצבם. הם מדברים על עייפות נפשית, חוסר ודאות, בהלה וזמן התרעה קצר.

השאלה הגדולה יותר איננה רק אם ניתן להפיל רחפן, אלא כיצד מחזירים לאזרחים תחושת ביטחון.

ראשי רשויות בצפון, צוותי חינוך וגורמי חוסן קהילתיים מנסים לבנות מחדש אמון ציבורי באמצעות תרגולים, הנגשת מידע ברור לתושבים, שיפור המיגון ויצירת שגרות קהילתיות.

התושבים בצפון רוצים וצריכים להרגיש, שמישהו חושב עליהם. ביטחון הוא לא רק מערכת הגנה – הוא גם ודאות, שקיפות והרגשה שיש תוכנית לאומית כוללת לרבות כלכלי, טיפול בחינוך, בעסקים הקטנים, ברווחה ובכל ייתר תחומי החיים המורכבים.

יש מי שסבורים כי הדרך לשיקום תחושת הביטחון מתחילה דווקא בחזרה לחיים עצמם: פתיחת עסקים, חזרת מערכות החינוך, אירועי תרבות וקהילה, והמסר שהצפון אינו רק קו עימות – אלא בית ושיקום כזה יכול להתבצעה רק בהכוונה לאומית ובמשאבים בלתי מוגבלים.

במערכת הביטחון בוחנים ומחפשים פתרונות:

מערכות גילוי מוקדם המבוססות על מכ"ם, חיישנים אקוסטיים ובינה מלאכותית שמנסות לזהות דפוסי תנועה חריגים.

מערכות שיבוש אלקטרוניות, שמטרתן לנתק רחפנים ממפעיליהם או לשבש ניווט.

יירוט מדויק, באמצעות אמצעים מותאמים לאיומים קטנים ומהירים.

ועוד רעיונות חדשניים של מערכות לייזר והגנה רב־שכבתית, שנועדו להוריד עלויות ולהגיב במהירות.

שיהיה ברור אין “פתרון קסם” אחד. איום הרחפנים מחייב שילוב של טכנולוגיה, מודיעין, התרעה ציבורית והתאמת המרחב האזרחי.

אבל בעיית הצפון היא לא רק בתחום הביטחוני והיא לא רק בעייתם של תושבי הצפון. מדובר על אזרחי מדינת ישראל שחיים בצל איום וגורם לתופעות רבות והם רוצים להרגיש שהעיסוק בבעיה שלהם מתנהל על ידי כלל הדרגים במדינת ישראל ועם הרבה ביחד לאומי. הם מצפים לממשלה על כל שלוחותיה ששמה אותם בסדר עדיפות ברור בתחומי החינוך, הרווחה, התשתיות, העסקים, הפיתוח ועוד.

הדיווחים על המו"מ המתנהל בין ארה"ב לאיראן מבשרים על כיוונים, שבמידה רבה אינם תואמים את הדיווחים על ההישגים המבצעיים צבאיים שהושגו. לא בטוח שהדיווחים הם מדויקים ומלמדים על מה שמתנהל מתחת לפני השטח. קשה לראות איך הנשיא טראמפ מאבד או מחמיץ הזדמנות להישגים פורצי דרך במצבם הנוכחי של האירנים. לא מעט במדיות השונות מנסים לגמד את גודל ההישג אל מול האויב האיראני ובמידה רבה יש שמייחסים לאיראנים ניצחון והישג שקודם לא היה להם. האיראנים הותקפו במשך 40 יום, "נלקחו" מהם המרחבים האוויריים וחיל האוויר הישראלי והאמריקאי שלטו שם לחלוטין. הושמדו להם יכולות רבות בתחומי פיתוח הגרעין, הושמדו מערכים צבאיים רבים, נפגעו תשתיות לאומיות, נפגעה ההנהגה הפוליטית והצבאית ואלו שבחיים מסתתרים ועוד הישגים רבים שמביאים את האיראנים לשולחן בבעיה. נכון שלוח הזמנים האמריקאי דוחק בנשיא להגיע ל"דיל", אך לא בטוח שטראמפ יהיה מוכן לוותר בתחומים מסויימים לאיראנים וכאיש עסקים הוא לא יכול להתקדם עם דיל לא טוב. בכל מקרה למדינת ישראל אין ברירה , אלא לתת לנשיא האמריקאי הזדמנות למצות את המו"מ ובה בעת לראות שהאינטרס הישראלי קיים על השולחן ובה לידי ביטוי.  מדינת ישראל חייבת לפעול בנחישות מול איומי וטרור החיזבאללה כאילו אין מו"מ ובמקביל לאפשר הגעה להסכם טוב כאילו אין חיזבאללה.

ידידיי ורעיי האיראנים ימשיכו לאתגר את מדינת ישראל עוד שנים רבות ויפעילו את החיזבאללה בכל פעם שיהיה קשה להם ואנחנו חובתינו לתקוף וליזום בלי היסוס בכל מקום  גם אם הדוד סאם יכעס. בין ארה"ב – איראן והחיזבאללה תושבי הצפון הם בעדיפות הלאומית ואסור שניתן להם לאבד את הבית!