ארה"ב של אמריקה ממשיכה "לבעור" תחת המהומות אשר זכו להיקרא על שמו של ג'ורג' פלוייד, ואף השבוע צוות משטרה שוב הפריז בשיטור יתר והפעיל עוצמה חסרת פרופורציה באטלנטה והרג אזרח אמריקאי, שוב שחור, שכיוון לעברם אקדח טייזר.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: ככה מבקשים סליחה!? / אמנון אשל


אמנון אשל
באחת, יצאו מיליונים לרחובות והמשיכו את גל המחאה, שנמשך מספר שבועות, ואפילו העצימו אותו. בזיזת חנויות ברחובות, שריפה והרס של סמלים שלטוניים, ירי לעבר שוטרים ועוד אירועים חסרי תקדים.
יש גם מי בארה"ב שהמהומות הללו משרתות אותו וכעת השמאל האמריקאי מעניק גיבוי למוחים ומייצר לגיטימציה להמשך האירועים. בתוך כך השבוע עלו לדיון בהקשר זה סוגיות רבות, הבולטת שבהן היא האם להוקיע סמלי שלטון מובהקים של ארה"ב הגדולה מן העבר וההיסטוריה שלה, סמלים שבמידה מסוימת הנציחו את הפערים החברתיים בה. ביניהם עלו שמות של נשיאים, של אנשי רוח, גנרלים בצבא האמריקאי בתקופת מלחמת האזרחים ועוד שמות שעוצבו באתוס ומיתוס אמריקאי ככאלו שבנו את עוצמתה הלאומית והבינלאומית של ארה"ב.
הדיון בסוגיה זו חצה את גבולות ארה"ב וראינו עיסוק בניסיון להוקיע אישי ציבור בעולם כולו ול"צבוע" על פי השתנות הערכים החברתיים את עברם ב"צבעים" בעייתיים וכאלו שצריכים לפסול את עשייתם הציבורית מהעבר. בעיני הדרישה הזו של המוחים בארה"ב ובעולם מוגזמת ומופרזת ולא תשרת אותם במובן העכשווי. הדרישות של המוחים באשר הם צריכות להיות בהקשר של הנורמות והערכים של ההווה ובעיקר דרישות שיובילו לשינוי אמיתי באשר לתופעת הגזענות והכרת השונה והאחר בחברה. ניפוץ פסלים של קולומבוס בארה"ב וצרצ'יל בלונדון בגל המחאה הנוכחי ועוד סמלים רבים תוך ניסיון להעלים סמלי שלטון היסטוריים ולהנדס תודעה ציבורית חדשה בעיני תפספס את המטרה ואת ההישגים שניתן ושצריך להשיג מהמחאות העממיות. כמו כן ניסיון להרגיע את המהומות על ידי חלוקת "ממתקים" שלטוניים או בקשת סליחה רפה גם לא תועיל.
המוחים והנהגתם חייבים למקד את פעולתם להשגת הישגים אמיתיים מותאמים למערכת הערכים והנורמות האקטואליים ובכך יהיה ניתן ליצור שינוי חברתי אמיתי. כמו בעולם גם בישראל לאורך ההיסטוריה היו כוונות לערוך תיקון שיביא ליצירת שוויון הזדמנויות לכל אזרחי המדינה. אחד הניסיונות הבולטים היה של ראש ממשלת ישראל לשעבר – אהוד ברק כיו"ר מפלגת העבודה כאשר הגיע לנתיבות וערך שם את כנס המפלגה, בהודעה דרמטית ביקש סליחה מבני עדות המזרח על עוולות שנעשו בקליטתם בארץ ישראל וביקש לחדש את הדו-שיח בין מפלגת העבודה לתושבי עיירות הפיתוח. השאלה המרכזית היא האם בקשת סליחה היא הדרך לפתרון וליצירת רוח חדשה, בעיני ממש לא, הציפייה היא למעשים אמיתיים, נחושים ומנהיגותיים שיובילו לשינוי חד וליצירת הזדמנות שווה, כנה ואמיתית. אני משוכנע שניתן להוביל שינויי ולכך נדרשת מנהיגות חברתית, לדוגמה העיסוק בפרשת "ילדי תימן" מנהיג שיגיע ויבקש סליחה לא יצור את השינוי, אלא החלטה לפתיחת כל התיקים הקשורים לפרשה, בלי ניסיונות טיוח על ידי ועדה ש"תקבור" זאת שוב, תוביל לשינוי ואולי אף תוביל למפגשים מרגשים בין הורים לילדיהם האבודים. רק אז אולי יש סיכוי לריפוי הפצע. החלטה כזו תוביל לפיצוי ושינוי אמיתי ובעיקר לחשיפה של "פצע" חברתי כואב.
דוגמה נוספת באשר ליצירת העדפה מתקנת לפריפריה החברתית יכולה לקרות רק על ידי הפניית משאבים משמעותיים בהיקפים לאומיים גדולים של מיליארדי שקלים שיפתחו את הפריפריה מבחינה אנושית, תרבותית ותשתיתית. דיבורי סרק ואמפתיה של המנהיגות הלאומית לא יובילו לשינוי עמוק ויסודי, אלא רק ינציחו את אי השוויון. כמו גם בארה"ב ובעולם כך גם כאן אצלנו מעשים ולא דיבורים נדרשים, על מנת לחולל מהפכה חברתית אמיתית ביחס החברה באופן שווה לאזרחיה וראוי שסוגיית החזון של ללא הבדלי דת, גזע ומין יהיו לא רק כותרות יפות במגילות והכרזות. עיסוק שטחי בתופעת הגזענות וההעדפה של חוגים מסוימים, תייצר רק שקט זמני כאשר בהזדמנות הבאה השקט יתערער והאלימות תחזור לרחובות בעוצמות גדולות יותר.
ההמלצה שלי להנהגות הלאומיות היא לעסוק באופן חד וכואב בסוגיה על מנת לחולל שינוי אמיתי שיצור הזדמנות כנה ואמיתית וזאת ניתן לעשות רק על ידי הפניית משאבים לאומיים רבים, מעשים וביצועים שיחייבו הזדמנות שווה והובלת שיח חברתי אחר ושונה וגם אז אני מסתכל באופן מפוכח נדרשות שנים רבות. ההמלצה למוחים, למפגינים ולמתפרעים היא: אל תתעסקו בדרישות שינציחו את המאבק ובדרישות מופרזות באשר לשינוי פניה של ההיסטוריה בהתאם לנורמות העכשוויות, אלא, תדרשו עכשיו לקבע נורמות וערכים שיאפשרו שינוי אמיתי של תופעת הגזענות והעדפה של קבוצות חברתיות מסוימות.
סליחה לא רצינית של מקבלי ההחלטות וניסיון לטאטא את האירוע מתחת ל"שטיח" ההיסטורי, על ידי טיפול שטחי תביא להתעצמותה של הבעיה באירוע הבא ובא בעת הובלת התפרעויות חסרות כל רסן על ידי מנהיגי המוחים תוביל להנצחת האירועים בדפי ההיסטוריה ולא לשינויי פניה של החברה.
ידידיי ורעיי ההיסטוריה חשוב שתלמד בראיה של דע מאין באת, אך רצויי לא לשקוע בא, גם כשזו היתה כואבת, אלא להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות ולדרוש שינויי במעשים ובביצועים אמיתיים ולא בבקשות סליחה מהפה ולחוץ ואלו יובילו את ההישג בהקשר של דע לאן אתה הולך.
פרסומת
Uri josef drucker
Drucker350@hotmail.com
דירות למכירה בקפריסין
כתיבת תגובה