הנזקים ברצועת עזה והרג של חפים מפשע הוא תוצאה של מלחמה שנכפתה על ישראל על ידי ארגון טרור עם מחבלים חסרי כל צלם אנוש. הם שביצעו פלישה רחבת היקף במטרה לחסל יהודים וכמה שיותר ולצער כולנו גם הצליחו במזימתם. הם אנסו נשים, גברים ותינוקות, שרפו בני אדם, ירו ללא כל אבחנה, תקעו סכינים בנשים הרות, החריבו כל סממן יהודי ופעלו כאחרוני הנוח'בות הטרוריסטים המסוממים בחיוך והנאה נוכח הרג יהודים. אז אנחנו עכשיו צריכים להתנצל על איזה סרט "מטורף" שהיוצרים –  יובל אברהם ורחל שור יצרו, שכל כולו דמיון פרוע ללא כל קשר למציאות, לביצועי צה"ל, לערכיו ולערכי היהדות. ממש לא צריכים להתנצל ויותר מכך אסור לנו לנסות ולהגיב לניסיונות האשמה שבסרט. החמאס כחלק מהטרור ומהאסטרטגיה שלו בחר לפעול מתוך ריכוזי אוכלוסייה ובהחלטה זו בחר לקחת את ישראל והעולם המערבי ל"מארב" ערכי שישרת אותו כשתגיע התגובה. "איך אתם תוקפים אוכלוסייה חפה מפשע…", זו טענתם והם מבחינתם מבינים שאת החולשה המערבית הזו הם יהפכו לעוצמה טרוריסטית בבוא היום, שתיתן להם יתרון גם בשדה הקרב התודעתי ולגיטימציה במוסדות המערב ובמדינות ה"מתייפייפות". ישראל פעלה באופן אגרסיבי כנגד ארגוני הטרור ועשתה הכל בכדי למזער נזקים לאוכלוסייה האזרחית, אך כאשר ארגוני הטרור בונים את כוחם, את צבאם, את התשתיות שלהם בלב האוכלוסייה אז אין מנוס אלא לפעול תוך מזעור הפגיעה. ישראל כפי שתיארתי פעלה נוכח מתקפה ברוטאלית להגנת אזרחיה והרחקת האיום הקיומי שנוצר בעזה ובלבנון. ארגוני הטרור מנצלים את "חולשת" ישראל, המערב והערכים שלהם ופועלים בתת ערכיות כנגד הערכים המערביים שנכונים למערב ולאלו שרואים בדין הבינלאומי כמכוון.

אני בעד ביקורת, בעד ויכוח נוקב, בעד חקר תהליכים, בעד ההקפדה על ערכים לאומיים ואוניברסליים וכל דבר שיוביל לשיפור והשתנות מותאמים, אבל מסמך שכזה הוא חד צדדי, לא בוחן את ה"תרומה" המכרעת של ארגון הטרור לכך והוא המשך של אמירות חסרות אחריות, מתלהמות של פוליטיקאים משני צידי המתרס שנתנו ליוצרים לגיטימציה – מן העבר האחד "רוצחי תינוקות כתחביב…" ומהעבר השני "נשמיד את עזה על כל יושביה…". אנחנו לא עם שמכחיד עמים וצה"ל הוא מהצבאות היותר קפדניים על מוסר בשדה הקרב ולכן המסמך הזה הוא חד צדדי ומותיר את ארגוני הטרור מחוץ למעגל הדמים עליו הוא ורק הוא אחראי.

יש לי הרבה טענות ליצירה, אך זכותם של יובל אברהם ורחל שור ליצור את הסרט. במדינה דמוקרטית מותר ליוצרים לבקר את הממשלה, את צה"ל, את המלחמה ואת החברה הישראלית. גם יצירה מכעיסה ומקוממת היא חלק מהחופש האמנותי. אבל חופש היצירה אינו הופך את היצירה לאמת ובטח הוא לא פלטפורמה לדמיון פרוע, חסר אחריות עד כדי הפקרות.

 בקרב על התודעה בהחלט הסרט הזה הוא כלי נוסף לחמאס, חיזבאללה ודומיהם להמשיך ו"לנצח" בו וכאן בהחלט האשמה היא ישירה לממשלת ישראל ולעומד בראשה. הפקרנו לחלוטין את שדה הקרב התודעתי/הסברתי ולמדינת ישראל אין יד מכוונת שתתמודד עם יצירות שכאלו ובכלל. הצד השני באופן ישיר ודרך גופים מערביים ליברלים משקיע מאמץ רב בקרב על התודעה ובהתאם לכך מצליח לשכנע, על אף ולמרות כל מה שעשה, כל מה שבנה ואת כל האוכלוסייה ש"כלא" במוצבים אנושיים, משפחתיים, שכונתיים ובנה ערים של טרור.

ישראל בפרט ולטעמי המערב בכלל  צריכים להיזהר. חמלה אינה יכולה להיות חד־צדדית. זכויות אדם אינן אמורות להיות תלויות בזהות הקורבן או בזהות מי שנמצא מולו. ואם ארגון טרור מבין שהשימוש באוכלוסייה אזרחית ובסבל האנושי יוצר לחץ על הדמוקרטיה שמולו, הרי שהדמוקרטיה חייבת למצוא דרך להילחם בטרור בלי לוותר על המצפן המוסרי שלה — אבל גם בלי לאפשר לטרור להגדיר עבורה את המציאות. ישראל עדיין נמצאת במערכה מוצדקת והגיעה העת שהעולם יבין שרק לחימה נחושה בטרגוני הטרור עד פירוקם ישחררו את האוכלוסיות הרבות מה"כלא" הטרוריסטי.

ידידי ורעיי החברה הישראלית מבקשת להגן על חיי אדם, על כבוד האדם וחירותו ועל עוד ערכים ואילו ארגון טרור משתמש בסבל אנושי אזרחי שנוצר במלחמה ובשגרה כדי להפעיל לחץ מוסרי וציבורי על אותה חברה דמוקרטית, אז בואו לא ניפול ב"פח" הפרדוקסלי הזה וניתן לצה"ל לנצח עבור כולנו.

צום קל וגמר חתימה טובה!