בגזרה קיימות התראות משמעותיות על רצון הצד השני לגבות מחיר בכל מחיר, ואז בבואם להיכנס לשערי המוצב, גילו להפתעתם כי השער נעול ועליו שלט באדום – "כאן שביתה". בכעס רב ובאכזבה נוראית סבו לדרכם חזרה אל בסיסם. הגיעו למשרד המפקד וגם שם מצאו משרד ריק והשלט ההוא מתנוסס על הדלת. אז, הבינו וקיבלו החלטה כי זהו יום מתאים לבילוי בקניונים ובאולמות בתי הקולנוע. החיילים היו מאושרים, המפקדים המתינו לראות מי התכופף ראשון וההורים במקרה הזה שאגו בהתלהבות "יייישששש". תנסו לחשוב אילו מערכת הביטחון שלנו הייתה מתנהלת בצורה כזו במהלך חודשי הכנת תקציב המדינה והייתה "מוכרת" את ביטחון המדינה למשא ומתן על שיפור תנאי הלחימה ומשכורות החיילים ואנשי הקבע? הזוי!

אבל זו המציאות בה אנו חיים. מדי שנה, לקראת ה – 1.9 – יום פתיחת שנת הלימודים, באופן לא מפתיע המשא ומתן מתחמם במהלך חודש אוגוסט ואז, בתום סדרת משברים פותחים ילדי ישראל והוריהם באיומים בשביתה. התלמידים ממתינים להודעת השביתה, מתוך רצון להרוויח עוד כמה ימי בילוי וריקון מכריע של ארנק הוריהם, וההורים ממתינים להודעת ההרגעה "שנת הלימודים נפתחת כסדרה" ומנהלים מאבק סמוי מול ילדיהם. המורים מותשים ומגיעים חסרי כל מוטיבציה וכוח ליום המדובר, ארגוני המורים משפשפים ידיים וממתינים להתקפלות במשא ומתן והפוליטיקאים מחשבים מסלול האם יש כאן הזדמנות או סיכון.

הגיע הזמן להכריע ובאופן בלתי מתפשר על ידי המחוקק או על ידי בתי המשפט. ההורים ובעיקר התלמידים אסור שיהיו כלי משחק במשא ומתן הזה ופתיחת שנת הלימודים היא סוגיה החייבת לרדת מסדר היום. אפשר וצריך לנהל את המשא ומתן אחרת ובוודאי במועדים אחרים מתוך התחייבות של הצדדים ש ה-1 בספטמבר אינו תאריך היעד למקח וממכר.

אני משוכנע שלארגוני המורים יש את הטיעונים לזכותו של המורה ולזכותה של מערכת החינוך ומאבקם הוא צודק וכך גם למקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובמשרד האוצר ולכן ממליץ תשבו, תתווכחו, תדרשו, תמשיכו, תפחיתו, תעצימו וכל הישג שמי מהצדדים יטען עליו, אך אל תעשו זאת על גבינו ובוודאי לא על גבם של ילדי ישראל.

בני – אסי, השנה עולה לכיתה א' וכפי שאתם מכירים זו ממש חגיגת התרגשות והתכוננות – התיק, מחק, עיפרון, החולצה החדשה ואפילו המחברת החכמה מעלים את רף ההתרגשות לנו ההורים ובטח לילדים, אז למה לקלקל את החגיגה וליצור מצב בו השיעור הראשון של הילד בכיתה א' דווקא מתחיל באות "ש" (שביתה). תנו לנו ולהם ליהנות, לחגוג, להתרגש ובעיקר להתחיל מהסדר הנכון באלף בית ואתם במשא ומתן תמשיכו את ההישגים.

קשה לי לזכור מתי היותה שנה בה בחודש אוגוסט לא חיינו תחת אווירת האיומים על פתיחתה של שנת הלימודים ואיומים אלו נמשכים עד חצות של 31/8 וההורים קוצצים ציפורניים עד מהדורות החדשות של בוקר ה 1/9 ואז מקבלים את הבשורה.

בכל שנה מחד יושבים להם "אסירי" הסתדרות המורים – התלמידים ומחכים לבשורות טובות שהחופש הגדול ממשיך ומאידך ה"אסירים" האחרים – ההורים שלא נרדמים וממתינים לבשורה שהחופש הענק הסתיים וכך שנה אחר שנה יש שדואגים לעקור את ליל ההתרגשות לקראת כיתה א', לקראת כניסה לחטיבת הביניים, לקראת מפגש עם המחנכת החדשה ולקראת הגננת החדשה ובמקומה יוצרים מאבק סמוי בין ההורים לתלמידים – שביתה או פתיחת שנת לימודים.

אני מאלו שחושב שזכות המחאה והשביתה הן לגיטימיות, אך בתנאי שנעשו כל המאמצים על ידי כל הצדדים למנוע אותה באמת ובתמים. אני לא חושב שהמודל שקיים בכמה מדינות בעולם, שלא מאפשר למורים למחות הוא נכון, אך הסתדרות המורים והארגונים האחרים חייבים להפסיק לשחק את המשחק על גבם של תלמידי ישראל ותמיד ברגע האחרון. אגב, עמדתי היא שמעמדו של המורה הוא לא רק עניין של גובה השכר ומרכיבי הפנסיה, אלא צריך להשקיע במתן כלים ייחודיים לערכים ומצוינות בחינוך ומכאן תבוא הבשורה לעם – בהשקעה בדור העתיד.

מעבר למתח הזה בו עוסקים ההורים, התלמידים, המורים ועוד רבים, כמות אירועי הביטחון השבוע העלו את סף החרדה הלאומי. הסיפור של הגנת המולדת והתמודדות עם גורמי הפעילות החבלנית העוינת הייתה בגבולות המדינה – בעזה, ברמת הגולן, ביהודה ושומרון ובגבול לבנון, אך זו גם הגיע לעיראק, דמשק, בירות, כך שהפעילות להגנת המולדת היא הרבה מעבר לגבולות הפיזיים ומדינת ישראל פועלת בנחישות לפגוע בניסיונות האיראנים לבסס "מוצבים קדמיים" שיאיימו על ריבונותנו. הפעילות הפכה להיות ברמה היומיומית ומעידה על המוטיבציה האיראנית ושלוחותיה לגבות מחיר מעם ישראל. הנחישות והתקיפות שמפגינים מנהיגנו בכלל ומערכת הביטחון בפרט חייבת להימשך ללא היסוס ובכל מחיר. לשמחת כולנו התוצאות הן ברורות וחדות ובמידה רבה מייצרות את ההרתעה מול אלו וחובה עלינו לגבות את ההנהגה גם אם יהיו אירועים פחות מוצלחים.

ידידיי ורעיי, ההשקעה בחינוך והערכים היא זו שתמשיך לייצר לנו כעם את היתרונות מול כל אויב, שמבקש לפגוע בעצמאותנו ובריבונותנו ועל כן חובה עלינו להעניק את כל הגיבוי למחנכי ישראל כדי שיעשו זאת בכבוד, בחדוות עשיה ובנחישות מקצועית. אנו אלו הצריכים להבהיר למנהיגי הסתדרות המורים שאל להם לשחק בחינוך ילדינו כמו שברור שמערכת הביטחון לא תשחק בביטחון המדינה ובהגנה על העם בציון!

הם הגיעו ב-31/12 בחצות לאחד המוצבים המשמעותיים בהגנה על גבולות המדינה, כולם היו במתח, בהתרגשות, חדורי מוטיבציה ומוכנים לקראת משמרת הלילה המשמעותית.
בגזרה קיימות התראות משמעותיות על רצון הצד השני לגבות מחיר בכל מחיר, ואז בבואם להיכנס לשערי המוצב, גילו להפתעתם כי השער נעול ועליו שלט באדום – "כאן שביתה". בכעס רב ובאכזבה נוראית סבו לדרכם חזרה אל בסיסם.

הגיעו למשרד המפקד וגם שם מצאו משרד ריק והשלט ההוא מתנוסס על הדלת. אז, הבינו וקיבלו החלטה כי זהו יום מתאים לבילוי בקניונים ובאולמות בתי הקולנוע. החיילים היו מאושרים, המפקדים המתינו לראות מי התכופף ראשון וההורים במקרה הזה שאגו בהתלהבות "יייישששש".

תנסו לחשוב אילו מערכת הביטחון שלנו היתה מתנהלת בצורה כזו במהלך חודשי הכנת תקציב המדינה והייתה "מוכרת" את ביטחון המדינה למשא ומתן על שיפור תנאי הלחימה ומשכורות החיילים ואנשי הקבע? הזוי!

אבל זו המציאות בה אנו חיים. מדי שנה, לקראת ה – 1.9 – יום פתיחת שנת הלימודים, באופן לא מפתיע המשא ומתן מתחמם במהלך חודש אוגוסט ואז, בתום סדרת משברים פותחים ילדי ישראל והוריהם באיומים בשביתה. התלמידים ממתינים להודעת השביתה, מתוך רצון להרוויח עוד כמה ימי בילוי וריקון מכריע של ארנק הוריהם, וההורים ממתינים להודעת ההרגעה:"שנת הלימודים נפתחת כסדרה" ומנהלים מאבק סמוי מול ילדיהם. המורים מותשים ומגיעים חסרי כל מוטיבציה וכוח ליום המדובר, ארגוני המורים משפשפים ידיים וממתינים להתקפלות במשא ומתן והפוליטיקאים מחשבים מסלול האם יש כאן הזדמנות או סיכון.

הגיע הזמן להכריע ובאופן בלתי מתפשר על ידי המחוקק או על ידי בתי המשפט. ההורים ובעיקר התלמידים אסור שיהיו כלי משחק במשא ומתן הזה ופתיחת שנת הלימודים היא סוגיה החייבת לרדת מסדר היום. אפשר וצריך לנהל את המשא ומתן אחרת ובוודאי במועדים אחרים מתוך התחייבות של הצדדים ש ה-1 בספטמבר אינו תאריך היעד למקח וממכר.

אני משוכנע שלארגוני המורים יש את הטיעונים לזכותו של המורה ולזכותה של מערכת החינוך ומאבקם הוא צודק וכך גם למקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובמשרד האוצר ולכן ממליץ  שבו, תתווכחו, תדרשו, תמשיכו, תפחיתו, תעצימו וכל הישג של מי מהצדדים יטען עליו, אך אל תעשו זאת על גבנו ובוודאי לא על גבם של ילדי ישראל.

בני – אסי, השנה עולה לכיתה א' וכפי שאתם מכירים זו ממש חגיגת התרגשות והתכוננות – התיק, מחק, עיפרון, החולצה החדשה ואפילו המחברת החכמה מעלים את רף ההתרגשות לנו ההורים ובטח לילדים, אז למה לקלקל את החגיגה וליצור מצב בו השיעור הראשון של הילד בכיתה א' דווקא מתחיל באות "ש" (שביתה). תנו לילדים ולנו ליהנות, לחגוג, להתרגש ובעיקר להתחיל מהסדר הנכון באלף בית.

קשה לי לזכור מתי הייתה שנה בה בחודש אוגוסט לא חיינו תחת אווירת האיומים על פתיחתה של שנת הלימודים ואיומים אלו נמשכים עד חצות של 31/8 וההורים קוצצים ציפורניים עד מהדורות החדשות של בוקר ה 1/9 ואז מקבלים את הבשורה.

 מחד, בכל שנה יושבים להם "אסירי" הסתדרות המורים – התלמידים ומחכים לבשורות טובות שהחופש הגדול ממשיך ומאידך ה"אסירים" האחרים – ההורים שלא נרדמים וממתינים לבשורה שהחופש הענק הסתיים וכך שנה אחר שנה יש שדואגים לעקור את ליל ההתרגשות לקראת כיתה א', לקראת כניסה לחטיבת הביניים, לקראת מפגש עם המחנכת החדשה ולקראת הגננת החדשה ובמקומה יוצרים מאבק סמוי בין ההורים לתלמידים – שביתה או פתיחת שנת לימודים.

אני מאלו שחושב שזכות המחאה והשביתה הן לגיטימיות, אך בתנאי שנעשו כל המאמצים על ידי כל הצדדים למנוע אותה באמת ובתמים. אני לא חושב שהמודל שקיים בכמה מדינות בעולם, שלא מאפשר למורים למחות הוא נכון, אך הסתדרות המורים והארגונים האחרים חייבים להפסיק לשחק את המשחק על גבם של תלמידי ישראל ותמיד ברגע האחרון. אגב, עמדתי היא שמעמדו של המורה הוא לא רק עניין של גובה השכר ומרכיבי הפנסיה, אלא צריך להשקיע במתן כלים ייחודיים לערכים ומצוינות בחינוך ומכאן תבוא הבשורה לעם – בהשקעה בדור העתיד.

מעבר למתח הזה בו עוסקים ההורים, התלמידים, המורים ועוד רבים, כמות אירועי הביטחון השבוע העלו את סף החרדה הלאומי. הסיפור של הגנת המולדת והתמודדות עם גורמי הפעילות החבלנית העוינת הייתה בגבולות המדינה – בעזה, ברמת הגולן, ביהודה ושומרון ובגבול לבנון, אך זו גם הגיע לעיראק, דמשק, בירות, כך שהפעילות להגנת המולדת היא הרבה מעבר לגבולות הפיזיים ומדינת ישראל פועלת בנחישות לפגוע בניסיונות האיראנים לבסס "מוצבים קדמיים" שיאיימו על ריבונותנו. הפעילות הפכה להיות ברמה היומיומית ומעידה על המוטיבציה האיראנית ושלוחותיה לגבות מחיר מעם ישראל. הנחישות והתקיפות שמפגינים מנהיגינו בכלל ומערכת הביטחון בפרט חייבת להימשך ללא היסוס ובכל מחיר. לשמחת כולנו התוצאות הן ברורות וחדות ובמידה רבה מייצרות את ההרתעה מול אלו וחובה עלינו לגבות את ההנהגה גם אם יהיו אירועים פחות מוצלחים.

ידידיי ורעיי, ההשקעה בחינוך והערכים היא זו שתמשיך לייצר לנו כעם את היתרונות מול כל אויב, שמבקש לפגוע בעצמאותנו ובריבונותנו ועל כן חובה עלינו להעניק את כל הגיבוי למחנכי ישראל כדי שיעשו זאת בכבוד, בחדוות עשיה ובנחישות מקצועית. אנו אלו הצריכים להבהיר למנהיגי הסתדרות המורים שאל להם לשחק בחינוך ילדינו כמו שברור שמערכת הביטחון לא תשחק בביטחון המדינה ובהגנה על העם בציון!