נשיא ארה"ב (אובמה – עשה זאת עם חיסול בין לאדן, טראמפ – חיסול אל בגדאדי) לא צריך באופן אישי לצאת בהודעה דרמטית לציבור ולכל היותר לאפשר לשר ההגנה או אחד מהקצינים הבכירים בפנטגון לעשות זאת.
אל בגדאדי היה ארכי- טרוריסט, שכמו רבים בשם הדת שהוא מייצג יצא למסע רציחות והתקפות כדי להקים את מדינת החליפות הסונית.
דאע"ש הינו ארגון סוני קיצוני, שהתפצל מארגון אל קעאידה ובחסות חוסר המשילות שהיתה בעיראק הצליחו שם ב"קרקע פוריה" יחסית, אידיאולוגית, צבאית ואסטרטגית להפיץ את תורתם ולהשתלט על מחוזות רבים תוך הפגנת טרור חסר תקדים שבעיקר משתמש בברוטליות והפחדה אנושית מסוג חדש.

ראינו כולנו את עריפות הראשים, קברי האחים, מטווחים של כיתות יורים, שריפת שבויים, אונס נשים, כליאה בתנאים תת אנושיים ועוד סוגי טרור אנושי בלתי נתפס.
בזכות האכזריות הזו ובשם הדת, הצליחו הכוחות השונים לפתח מגמה של השתלטות בכיוון של יישום תוכניתם – מדינת האיסלאם בעיראק ובלבנט, בערבית – אל דאוולה אלאיסלמיה פי אלעיראק ואלשאם.

אל בגדאדי נחשב ליורש אל קעאידה ומרגע שהאמריקאים – לאחר הפלת שלטונו של סדאם – ניסו להשליט שם סדר חדש, החליט אל בגדאדי להתפצל ולהתנגד לכך והחל לבסס את מעמדו כנגד האמריקאים ובעיקר נגד השיעים שניסו באמצעות האמריקאים להגיע לשלטון. דאע"ש כארגון פעל רבות ובהצלחה בעיראק ובסוריה, אך הוא הרחיב את תחומי פעילותו מעבר כדי להפיץ את אידיאולוגיות החליפ'ות הסונית ולכן פעל במדינות רבות נוספות כמו: לוב, תוניס, מצרים, סיני, לבנון, תימן, ניגריה, קמרון, פיליפינים ועוד מדינות רבות וגייס לוחמים בכל רחבי תבל. הארגון במשך שנים ובעיקר מ 2014 זכה להצלחות וכיבוש שטחים והתפשטות. כמובן שבהתאם זכה גם לשיתופי פעולה עם ארגונים קיצוניים אחרים ברחבי העולם ומעמדו של הארגון צבר תאוצה בעיקר בזכות הצלחותיו. בשנים האחרונות וביתר שאת מאז 2017 הארגון נוכל כשלונות ומאבד אחיזה בעיראק וגם בסוריה שהיו המוקדים העיקריים לפעילותו.
בהובלתו של בגדאדי הארגון בחר את המקומות להתבססות דווקא היכן שישנה בעיית משילות ולכן הצלחותיו היו משמעותיות, אל בגדאדי נחשב לאכזרי בפעולותיו ובהתווית המדיניות של הארגון כלפי אויביו וככזה נעשו פעולות אכזריות בסוריה תוך ניצול הכאוס שהיה שם. הטבעת התהדקה סביב מנהיג דאע"ש בשנים האחרונות והגיעה לשיא עם חיסולו השבוע במבצע צבאי שהובילה ארה"ב, תוך מבצע מודיעין מיוחד שאסף פרטים רבים עד להבשלת התנאים.

בלחימה בטרור תמיד עולה החשש לחיסול ממוקד של המנהיגות, מכיוון שישנו חשש מי יהיה המטורף הבא וברור שזה גורר נקמות ומעצים את המאבק. אני משוכנע כי אין מנוס בלחימה בטרור, אלא להילחם עם המנהיגים הבכירים ביותר וללא הפגנת חששות לנקמנות. לרוב, היכן שטופלה שרשרת המנהיגות הבכירה ביותר הארגון שינה כיוון ואסטרטגיה ולעיתים נעלם.

אל בגדאדי באמצעות לוחמי "אריות הים" של הצבא האמריקאי, השיב את נשמתו לבורא וטוב שכך. מדינות העולם לרבות המעצמות חייבות לשלב ידיים בטיפול בטרור העולמי והיכן שישנו שת"פ רחב ואסטרטגיה משותפת יש הצלחות והסרת האיום מסדר היום העולמי. ארגוני הטרור מבינים היטב היכן אין נחישות מעצמתית של מדינות ושם הם מנסים את פעילותם.
לכתו של מנהיג דעא"ש להערכתי מסירה מסדר היום את רעיון מדינת החליפות הסונית ואני מניח שרבים בעולם בכלל ובאיסלמי בפרט שמחים לראות שיש מי שעושה את העבודה בנחישות עבור עולם הגיוני יותר, אנושי יותר ורדיקלי פחות.

בתוך כך, בשנים, בחודשים ובימים האחרונים אנחנו עדים לכוחו של ההמון בכלל ובעולם הערבי בפרט, למרות משטרים דיקטטורים ברמה כזו או אחרת אנו רואים כיצד קולו של ההמון הוביל לפירוק משטרים ועליית מנהיגות אחרת וכעת אנו רואים זאת בלבנון. העם מאס בשלטון המושחת ויצא לרחובות על רקע יוקר המחייה עליית מחירים לא סבירה, בעקבות כך ראש ממשלת לבנון אל חרירי הגיש את התפטרותו לנשיא, מה שיוביל לכינון ממשלה חדשה. המהלך יצר לחץ משמעותי עד כדי פאניקה בקרב ראשי החיזבאללה וזאת לאור העובדה שבמשך שנים רבות הם מטפחים את הממשל הנוכחי, שמאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם וכעת הם יצטרכו להתמודד עם ממשל חדש. הדבר השני שמדהים במחאת ההמון בלבנון הוא שהעם רואה גם בחיזבאללה כגורם אחראי למצב הכלכלי ופונה אליו בהאשמות ישירות ללא פחד. כתוצאה מכך גם האיראנים נכנסים למצב מגננתי מסויים מכיוון שזה מאיים על אחד מ"המוצבים" הקדמיים המשמעותיים שלהם בעיקר בחזית מול ישראל.

ללמדכם כי בעידן הנוכחי של תקשורת פתוחה, אינטרנט, פייסבוק, טוויטר ועוד כוחו של ההמון הופך להיות משמעותי יותר ויכול לחייב אפילו את הקיצוניים שבמנהיגים לבצע פעולות ומהלכים שונים, אחרת הם מבינים, ששלטונם ומשילותם נמצאת באיום קיומי ודי בהסתכלות על השינויים שמתרחשים סביבנו בעולם הערבי בעקבות מחאות המוניות המובילות במידה רבה ל"אביב העם הערבי". המחאות הללו הם לא נחלת המזרח התיכון בלבד ואנו עדים לכאלו ברחבי העולם באופן שלא הכרנו בעבר בדרום אמריקה, באפריקה, באסיה ואפילו בהונג קונג כנגד משטר קומוניסטי.

ההמון, יחד עם מנהיגות פוליטית מקומית ובינלאומית לימדו אותנו בשבועות האחרונים שיעור מצויין על חשיבות הנחישות והמאבק הצודק ובידי אלה למנוע גם מארגוני הטרור הגדולים והאכזריים ביותר להיעלם מסדר היום הציבורי – עולמי וכן, ממשטרים דיקטטורים לשנות את פניהם ולהפנים את כוחו של העם ואולי בהסתכלות פנימה אלינו, אני ממליץ למנהיגות הערבית בישראל לקחת את קול ההמון לפעולה אפקטיבית בשילוב זרועות עם הממשל כדי לפעול להוקעת ה"טרור" הבלתי פוסק ברחוב הערבי ויש בכוחם למגר את תופעת האלימות לחלוטין.
ידידיי ורעיי, קול ההמון אינו כקול שדי, אך בהחלט יש בו כדי להשפיע על המנהיגות, על מנת שזו תפעל בנחישות נגד עוולות אנושיות מקומיות ובינלאומיות הן בתחום הביטחון האישי והקולקטיבי והן בתחומי הכלכלה והחברה.