אמנון אשל

דור שלם, במשך 18 שנות לבנון ויותר, עוצב תחת ערכי הלחימה הצה"ליים בלחימה בלבנון, ופה המקום לומר בלי לגמגם, בלי למצמץ ובלי לערער, היינו שם תחת מטרה ומשימה שהוגדרו לנו ועמדנו בהם בזקיפות קומה תוך הפגנת מקצועיות וערכים בשדה הקרב שהובילו ליכולת ישובי הצפון לנהל חיים תקינים ולהתפתח.

כיום, סביב שולחן המטה הכללי, מהרמטכ"ל ועד אחרון האלופים, יושבים גנרלים שעוצבו תחת אותו שדה קרב ולחימה, שהצמיחה דור של מגני מולדת ערכיים. זכיתי בשליחות המולדת להתפתח בתפקיד בשנות השהות בלבנון. הייתי מפקד מחלקה צעיר בליל הגלשונים ומיד אחריו השתתפתי בסדרת קרבות מול ארגוני הטרור ופגענו בהם קשות, הייתי מפקד פלוגה בגזרה המערבית והמזרחית בלבנון, כאשר ערב ערב שלחתי צוותי קרב לביצוע מארבים בוואדיות, בגבעות ובהרים ואלו עשו זאת כאשר בעורפם היו אורות ישובי הגדר בצפון ופגעו בהם קשות, הייתי מפקד גדוד בחטיבה 7 בליל האסון הלאומי – אסון המסוקים ואיבדתי שם חלק מחיילי והמדינה איבדה 73 מטובי בניה ועם כל הקושי והכאב המשכנו ללחום ללא פחד וחשש תוך הבנה שהטרוריסטים מבקשים את דם אחינו, הייתי סגן מפקד הגזרה המערבית בלבנון בימים שכל ערב היה קרב, היתקלות ומרדף אחר חוליות טרור שונות והרבה אחרי הנסיגה זכיתי להוביל את חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה במרחבי מרון א -ראס, בינת ג'בל, שקיף א נימל בואכה בית יהון ובכל אלו לי ולחיילי הייתה ברורה המטרה והמשימה ועשינו הכל על מנת לעמוד בהם בצורה ברורה ומובהקת.
בדרך פגענו קשות בארגוני הטרור, בתשתיות שלהם ובעיקר הגנו על גבולה הצפוני של מדינת ישראל. טרם הכניסה ללבנון חווינו כמדינה פעולות טרור רבות שזרעו פחד ואימה בקרב תושבי הצפון מחדירות לישובים – מעלות, משגב עם, נהריה ועוד המשך ירי קטיושות ששיבש את מערכות החיים בצפון ועוד. ועם מלחמת לבנון הראשונה ואחריה בניית רצועת הביטחון, הרחקנו את הסכנות וכך התאפשרו חיים תקינים לתושבי הצפון.

לא זכורים לי לילות בהם לא הבנו את ערכה של המשימה החשובה ועצם העובדה שהלחימה בפנים הייתה יומיומית מחזקת את העובדה שעשינו הכל באמונה גדולה של הגנה על תושבי מדינת ישראל. מאחורינו ראינו את נופיה המדהימים ובלילות את אורות קרית שמונה, מטולה, אביבים, יראון, זרעית, נהריה ועוד. לא היה לנו ספק כי זוהי שליחות לאומית חשובה במעלה. כמפקד צעיר מפקדיי הנחילו לנו זאת וכש"בגרתי" בשירותי ובתפקידיי הסתכלתי לחיילי בעיניים והעברתי את חשיבות המשימה מבלי לגמגם. שם על אדמת לבנון עוצבנו כמפקדים יוזמים, מובילים, יורדים לפרטים, מתדרכים, פוקדים ונלחמים. בדרך שם איבדנו כולנו את טובי חברינו לנשק – מפקדים, פקודים, חברים, בני משפחה, יהודים, דרוזים, מוסלמים, לא יהודים ולכולנו היה ברור שמדינת ישראל הטילה עלינו משימה ערכית וחשובה והמדינה כולה עומדת מאחורינו בכל רגע נתון. חלק מאיתנו חזרו משם פגועים בגוף ובנפש ולחלק הפגיעה הזו הופיע עם חלוף השנים.

בניגוד לדימוי שמנסים ליצור קבוצות כאלו ואחרות, באשר לחשיבות המשימה, דרך ביצוע, האימה, הפחד והחרדות שבהם התנהלו החיילים במוצבים פה המקום לומר ניהלנו מערכה ארוכה ורשמנו שם הצלחות מבצעיות משמעותיות ואיכותיות וכן כמו בכל מערכת בדרך גם היו כישלונות וטעויות, שאותן תיקנו בדרך של לימוד והפקת לקחים. שנות הלחימה הרבות בלבנון עיצבו דור של לוחמים ואת לקחי התקופה צריך להמשיך ללמוד, להכיר, להטמיע ולמצות. היו שם רגעי פחד אנושיים לחלוטין וביחד כלוחמים חיזקנו האחד את השני והמשכנו לבצע משימות פשוטות ומורכבות בכדי למנוע מארגוני הטרור לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל. לפני מספר חודשים נפגשנו בחטיבה 7 עם משפחות השכול של אסון המסוקים ושל אירוע דלעת וסיפרנו למשפחות ממרחק השנים על האתגרים, המשימות, הלילות, הימים, הקרבות והאירועים הרבים, שהיו מנת חלקנו בלחימה בלבנון.

לאחר שיח של מספר שעות סיכם אחד ההורים את המפגש ואמר "היום לאחר ששנים רבות חשבתי אחרת, אני מבין שבני הגן על המדינה, העם והמולדת ונפילתו לא הייתה לשווא. מקומו ומקומם של הנופלים הוא בקרבתו של בורא עולם". כמפקד שפעל שם ימים, חודשים ושנים ארוכות נותרתי גאה במה שעשינו שם ובאיך שעשינו זאת.

ידידיי ורעיי, שנים של לחימה בלבנון השפיעו מאוד עליי כאדם ועל פקודיי וחבריי הרבים. הרגשנו שם שהמדינה שלחה אותנו למשימה חשובה במעלה ובהתאם לכך הרגשנו שאנחנו עומדים בשליחות המדינה במשימות ובאתגרים. זה המקום לומר בגאווה למשפחות השכולות כי אבדן יקירכם היה למען שמירה על המולדת וזוהי חובותינו כעם, כאומה, להמשיך לחבק את בני המשפחות ולאחל החלמה לכל פצועי אותה מלחמה.