תוצאות הבחירות המסתמנות אינן טובות למדינת ישראל, בהנחה שהיא רוצה להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. יהדותה בסכנה, וגם הדמוקרטיה שלה, אל מול יוזמות גם בקרב המפלגות הערביות וגם באגף קפלן של השמאל.

כעת על "גוש השינוי" להכריע איזו הבטחת בחירות להפר: האם את זו שלא לשבת עם ראש מחנה הימין, בנימין נתניהו, או את זו שלא להישען על הסיעות הערביות, ובמיוחד לא זו המשותפת הקיצונית?

יערה זרד, פרשנית חדשות 14, אמרה בליל הבחירות שהסנטימנט האנטי-נתניהו בחלקים ניכרים של השמאל חזק יותר. שמענו זאת גם מחלק מפרשני האולפנים, כמו בן כספית למשל, שקרא למפלגות ה"שינוי" להתנער מ"ההבטחות החלולות של ערב בחירות עם מי לא לשבת".

עכשיו נראה אם רא"ל גדי אייזנקוט, רמטכ"ל צה"ל לשעבר, יהיה מוכן לעשות עסקים עם אחמד טיבי, איימן עודה ועופר כסיף. בנט וליברמן, שכבר למדנו שהם מסוגלים להפר הבטחות בלי למצמץ, עומדים מול אותה דילמה.

ויש גם אופציה שפויה יותר, זו של שמעון פרס ויצחק שמיר זכרונם לברכה יצרו: ממשלת אחדות, למרות התיעוב ההדדי ביניהם. היו ימים שאהבת המדינה גברה על שנאה בין פוליטיקאים. איך כתב עמית סגל? אולי הצלחת היתר הערבית תלמד את היהודים שצריך לשבת ביחד. ימים יגידו.

גיא זקס