שנים מדינת ישראל מנהלת מלחמה מול ארגוני הטרור במרחב – חמאס, גיאהד אסלאמי, חיזבאללה, מליציות בסוריה ועוד ארגונים שמרביתם פרוקסי איראני. הסיבה המרכזית לכך והמממן הגדול הוא איראן וזאת בהחלטה אסטרטגית להעסיק את ישראל כמה שיותר  בלחימה טקטית במרחב הגבולות הישראלי וזה ישאב חלק מרכזי מתשומת הלב הביטחונית, מדינית ואסטרטגית ופחות יאפשר עיסוק באיראן ובהובלתה את תהליך פיתוח היכולת הגרעינית. הנה סוף סוף בשבועות האחרונים וביתר שאת בימים האחרונים מישהו הבין שמשוואה טורית מול הטרור היא משהו הזוי שלא מייצר הרתעה , אלא ובעיקר יוצר להם את ההבנה שהם מכתיבים את הקצב. מדינת ישראל החליטה שהמשוואה שמכווינה את פעולתה היא משוואה רבת נעלמים ובעיקר כזו שמבהירה נתקוף מבלי לחשב חישובים של נכון לא נכון, קורקט לא קורקט, מתאים לא מתאים ומה יגידו שם… התקבלה החלטה להשבת תושבי הצפון לבתיהם ולהשבת ההרתעה ההכרחית לביטחון המדינה ואסור שזו תיעצר עד אשר תהיה הבנה של הטרוריסטים, שפעולה כנגד מדינת ישראל בכל מרחב, בכל זירה ובכל זמן תיענה בתגובה חסרת מידתיות באופן קיצוני, כזו שטובי המתמטיקאים לא יצליחו לפענח את ה"נעלמים" במשוואה. שיהיה ברור אין יכולת לפעול כנגד הטרור בכפפות של משי ובזהירות , שמא מה יגידו שם בחוץ. מנהיגי הטרור הבינו את המגבלה ומנצלים אותה כל העת ומבינים שהא-סימטריה היא הכלי המרכזי להחלשת הצד השני בעיקר אם הוא פועל על פי כללי המערב ומקפיד על החוק הבינלאומי. שלא נתבלבל אני מאלו שחושבים שאמות מידה, מוסר וערכים הם כלי חשוב בפעולה מלחמתית, אך זה נכון בפעולה מול מדינות ולא מול ארגוני טרור שהערכים הללו רק מעצימים אותם ואת פעולתם והם "מומחים" לחולשת המערב בהתנהלותו. השבת ההרתעה הישראלית לסדר היום ולמקומה הראויי היא הכלי המרכזי שמאפשר לחיות כאן באופן סביר. מרגע שההרתעה קורסת אז פעולות מתמשכות של "כרסום"  שבו אנו בעיקר "מכילים" , "סופגים" ונזהרים "מעצימות" את הצד השני באנרגיות והוא יוזם פעולות עד הקיצוניות שבהן כדוגמת ה – 7/10. החמאס ידע הרי מהי עוצמתו של צה"ל, מה הם היכולות הישראליות ובכל זאת בחר לפעול ולקחת את עצמו עד הקצה וזאת מכיוון שהיו שתי הנחות בבסיס החלטתו האחת צריך לנצל הזדמנות במצבה ה"מתפורר" של החברה הישראלית ואוליי זה יביא למלחמה אזורית ולהכרעתה של מדינת ישראל וההנחה השניה היא שאם הם טועים בהערכתם את המצב של הישראלי והוא התעשת  ויגיב, אז מישהו בעולם המערבי זה עם הכללים הבינלאומיים יעצור את פעולתו ולא יאפשר להם להכריע ולהשמיד אותנו.  בשתי הנחות העבודה הללו החמאס שגה וטעה טעות גורלית. מדינת ישראל ספגה מכה קשה מאוד, אך התאוששה, התארגנה והשיבה מלחמה עד חורמה והשמדת החמאס וגם בהנחה השניה ההנהגה הישראלית נחושה להמשיך בכל העוצמה והכוח בכדי להחריב את הטרור שנבנה על ידי ארגוני הפרוקסי האיראנים וזאת על אף שיחות הנזיפה של מקרון עם ביבי, האמברגו נשק של חלק ממדינות המערב, המוסר הכפול של האו"מ, כתבי האישום של ההוא מהאג והמאמץ האמריקאי להגביל את פעולת ישראל. במילים אחרות מדינת ישראל והנהגתה באופן שפויי ובהחלט חסר מידתיות החליטה לצאת לקרב "ריסוק" ללא משוואה שבו יופעלו מירב האמצעים. אסור לנו לפעול על פי המסגרת הערכית של ארגוני הטרור אך בה בעת אסור ש"חשיפת" החולשה בערכינו תוביל להשמדתנו על ידי ארגוני טרור תת מדינתיים שמובלים על ידי מדינת טרור על – איראן. ממשלת ישראל יצאה להתקפה לפני כחודשיים ומאז תקיפת נמל חודיידה בתימן היא ממשיכה במגמת ההתקפה בלי "מכבסת מילים" – "אנחנו במגננה", "אנחנו בהגנה התקפית" , לא! פשוט יצאנו להתקפה חסרת פרופורציה כנגד הטרור שאיבד כאן כל רסן ואינו מורתע. להבנתי ביום ה"ביפרים" הייתה צריכה לצאת התקפה אווירית ובהתאם להצלחה לצאת התקפה קרקעית ואם לא ביום זה אז עם מסירת נשמתם של עקיל וחבריו לבורא. האוייב – החיזבאללה נמצא בהלם קרב מוחלט, נסראללה עם כל התסמינים לכך והוא במצב פסיכוטי נוכח הכאוס וברור מדוע ועל כן רצף ניצול ההצלחה צריך להימשך בלי ניסיון לבניית משוואה עד כתישת היכולות שארגון הטרור הזה בנה פה במדינת הלבנון. נכון שהלחימה ובעיקר שדה הקרב יהיו מלאי הפתעות ואי הודאות תמשיך להיות ההנחה המרכזית, אך אסור שרוחנו תיפול גם אם נופתע מיכולת כזו או אחרת בעיקר כי אין לנו ברירה במלחמה הצודקת הזו. המלחמה בלבנון צריכה להימשך בכל האמצעים כאילו אין חטופים ואין מלחמה ברצועת עזה ובה העת מקבלי ההחלטות צריכים לעסוק במלוא המרץ בשחרור החטופים כאילו שבצפון לא מתנהלת מלחמה. לא שכחנו, לא נשכח ולא ננוח עד אשר אחרון החטופים ישוב לביתו זוהי המחויבות הלאומית שלנו. הדבר היחידי שמרתיח אותי ומלמד מעט על נתק מוחלט של חברים בתוך הממשלה הוא המהלך ההזוי של שר המשפטים -לוין כ"תרגיל" לבג"צ וליועמ"שית, נו באמת לוין תתבגר, עכשיו!? מאיפה רוח השטות הזו? תתרכז בצפון, במזרח, בדרום ולא בשיסוע.

סע ביבי אל במת הצביעות העולמית בניו יורק – האו"מ ותצבע דיפלומטית את האולם בצבעים הקודרים שהם חפצים בהם.

ידידיי ורעיי ברור היה תהליך שחיקת ההרתעה הישראלית וניצול החולשות המבניות בתפיסות המערביות וכעת משעסקינן בשיקום ההרתעה חייבים לחזק את העוצמות הערכיות וללמוד מהחולשות בכדי שלא נדרדר למשבר ביטחוני שכזה בעתיד.