שלוש שנים חלפו מאז הבוקר הנורא הזה, השעה 06:28 נצרבה בגופה של המדינה, בוקר בו צבא החמאס באופן מאורגן, מתוזמן, מתוכנן ומיומן הצליח לשטות בכולנו ולחדור ללב ליבה של המדינה מבלי להותיר ספק באשר לכוונתו. הם פשטו ופשעו בכולנו, החריבו צלם אנוש, השפילו את הלאומיות שלנו, פגעו בקודש הקודשים של הביטחון הלאומי וכל זאת בהפתעה מוחלטת ולרגעים היה ניראה שאפילו בהכנעה מובנת של מערכת לאומית שלימה. כן זהו היה אסון בלתי נתפס, שמרחק הזמן לא מכהה את הזיכרון לבוקר הנורא ולמוטיבציה של צבא החמאס לפרק את הפרוייקט הציוני ובמידה רבה להוכיח לעצמם ולארגוני הטרור שיש "ריקבון" מצטבר בחברה הישראלית והנה יש לנו שעת כושר להוכיח אותם עד פירוקם. כמה כואב, אבל זו המציאות אליה נחשפנו כולנו בבוקר חג שמחת תורה שבאחת הפך לבוקר עצוב נוכח ארון הקודש הלאומי.

שלוש שנים עברו מאז אותו בוקר שחור ששינה את חייה של מדינת ישראל., מאז שהמושג "ביטחון" קיבל משמעות אחרת. מאז שהבנו שמדינה עם אחד הצבאות החזקים בעולם, עם מודיעין מהמתקדמים בעולם ועם מערכות הגנה מהמתקדמות יכולה למצוא את עצמה במשך שעות מול אירוע בלתי נתפס ובלתי נשלט. שלוש שנים אחרי והשאלה המרכזית היא מה באמת למדנו ואם בכלל?. הלקח המרכזי והחשוב ביותר הוא ההבנה שמידע, חשוב ככל שיהיה, לא מספיק כי מה אנחנו עושים עם אותו מידע והאם בכלל אנחנו יודעים להקשיב ואז להרכיב פאזל מאותו מידע. למדנו שנגדת מצטיינת שראתה באופן ברור את כל התרחיש זכתה בעיקר לזלזול מצד הדרגים הבכירים, אבל לא רק היא עוד רבים מאוד שתפקידם היה להביא את חלקי המידע ועשו זאת. וכאן הלקח המרכזי הוא בעיקר שינוי של תרבות ארגונית, שמאפשרת ל"קפוץ" בהיררכיה, להטיל ספק, להקשיב ויותר מכל לסתור את דעתם של הדרגים הבכירים ללא משוא פנים ועם אומץ לב. למדנו גם שהרבה ענווה, אף פעם לא הזיקה. דע להעריך את האוייב ואני בתחום הזה תמיד הוספתי לפקודיי תעריכו את יכולותיו יותר מאשר אתם מעריכים את יכולותיכם. צבא החמאס פעל כצבא טרור מאורגן, מצוייד, מתוכנן ויצר תוכנית הונאה מושלמת ונכון שאחריו הגיעו אנשי ה"כפכפים, טוסטוסים וגופיות הסבא". אבל הם לימדו אותנו שיעור במהות המודיעין "דע את האוייב". לא רק שהוא קיים והוא שם, אלא במוטיבציות שלו, בציודים שלו וביכולות שלו. למדנו שמדינה מנהלת ארגונים רבים שבעתות חירום צריכים לפעול וראינו איך בזה אחר זה כל המערכות הלאומיות קרסו וכמעט ולא נמצאה אחת שפעלה בצורה איכותית נוכח משבר שכזה. נכון ואת אלו אנחנו מכירים ומוקירים, היו שם סיפורי גבורה של לוחמים, של שוטרים, של צוותי רפואה, של רבש"צים, של אזרחים והם הצילו את האומה בעוז ובגבורה, אך מדינה חייבת לפעול כמערכת אפקטיבית ועוד יותר במשברים. ביטחון לאומי אינו רק צבא, אלא מערכת לאומית וכאן מצאנו "שוקת שבורה" אל מול המענים שהאזרחים היו צריכים לקבל. התוצאה הייתה שהאזרח נדרש להיות המגן של עצמו בכל התחומים במצב הקיצון שהיה ומה שהפריד בינו ובין האוייב היו סיפורי גבורה בלבד. למדנו גם מהר מאוד, מעט אחרי התאוששות ראשונה, שאסון לאומי מתורגם על ידי הפוליטיקאים וקבוצות לחץ רבות למאבק פוליטי ומהר מאוד המחלוקת בין הקבוצות הפוליטיות הפכה להיות מאבק "אלים" על כישלון, על חטופים, על יכולות, על אופן הפעולה ועל כל דבר שרק ניתן בין אופוזיציה לקואליציה ואלו "סחפו" את העם איתם. במקום שבו הייתה אמורה להיות קודם כול מנהיגות והתכנסות סביב השאלות הגדולות – כיצד זה קרה, כיצד מונעים את הפעם הבאה, ומה אנחנו עושים כדי להשיב את האמון – נכנסה במהירות המחלוקת. המחלוקת היא חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה. היא אפילו הכרחית. אבל אסור שהיא תחליף את בירור האמת. ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה, צבא וממשלה – כולם יצטרכו בסופו של דבר להתמודד עם אותה שאלה: איך מדינת ישראל הגיעה למצב שבו אויב הצליח להפתיע אותה בעוצמה כזאת ללא מודיעין ובעיקר ללא יכולת תגובה במשך יממה.  אנחנו, האזרחים צריכים וחייבים לדרוש  תשובות ובאותה מידה גם נהיה מוכנים לקבל את האמת כשהיא אינה מתאימה למחנה שלנו ולא לתת למחלוקות לטשטש לנו את העובדות.

שלוש שנים לטבח, אסור לנו להסתפק בזיכרון. אנחנו חייבים להפוך את הזיכרון לאחריות, את הכאב ללקח, את הלקח לשינוי ואת השינוי לתרבות חדשה של ביטחון, מנהיגות ואחריות, כי בסופו של דבר, המבחן האמיתי של 7 באוקטובר לא יהיה בדו"ח כזה או אחר. המבחן של כולנו יהיה ביום שבו תגיע שוב התרעה שנראית "לא סבירה" ונצליח לייצר פעולה שונה ואחרת על ידי כל המערכות האמונים על הביטחון הלאומי. הוי לנו אם נאמין שהכל בשליטה, הוי אם נאמין שהאוייב לא יעז יותר חייבים לערער/להרהר בכל הנחת עבודה סדורה והערכת מצב נחושה ולחשוב גם על הבלתי סביר, כי המוטיבציה של האוייב ובעיקר של ארגוני הטרור לא השתנתה ואוליי נוכח ההצלחה של החמאס אף גברה.

ידידיי ורעיי אסור לנו כעם וכאומה לאפשר ששוב נהיה מופתעים בעוצמה שנחשפנו אליה ב – 7/10 לפני שלוש שנים וחייבים כולנו ל"חסל" את תופעת ה"סמוך" וה"אחי יהיה בסדר" כי הם רק תירוץ וגיבויי לכך שיש הרבה לא בסדר.

יהיה זכר הגיבורים הלאומיים מאירועי ה – 7/10/23 ברוך לעד!