הפרעות והתקפות הטרור האכזריות ביהודים בשטחי ארץ ישראל היו גורליים למפעל הציוני התיישבותי בארץ ובתחילתם הביאו לפחד ותחושת חוסר ביטחון, צמצמו את המוטיבציה לעליה לארץ ישראל, אך במידה רבה חיזקו את תחושת השליחות הלאומית והביאו לשינויי באסטרטגיית הביטחון לישוב היהודי. בקרב ההנהגה בישוב התחולל ויכוח באשר להתנהלות הביטחונית והיו שסברו כי מדיניות ההבלגה תשרת את ההתיישבות היהודית, אל מול מדיניות זו הוצעה מדיניות אקטיבית יותר שסברה כי יש לתקוף את הערבים ורק כך יהיה ניתן לשלול מהם את המוטיבציה להמשך הפרעות. בכל מקרה המצב בשנים הללו גרם בעיקר לתחושת חוסר אונים והישוב ראה איך ישובים רבים מבודדים מפונים ומתכנסים לישובים גדולים יותר. הוויכוח הסוער בתוך ההנהגה והישוב היהודי עסק בסוגיות ערכיות – לא לפגוע בחפים מפשע הצד השני, המוסר היהודי אינו יכול לפעול מתוך רצון לנקם, לא לאבד צלם אנוש וכדומה ובסוגיות גאופוליטיות – צורך במשמעת כלפי המעצמה האזורית, אי פגיעה בשחרור יהודים לעליה לארץ ישראל, אי פגיעה במוטיבציה לעליה וכדומה. כעל שהפרעות ביהודים גברו לא היה מנוס משינויי אסטרטגיית התגובה וממדיניות של הבלגה נערך שינויי לאקטיביות, ליוזמה ובעיקר להתקפה במוקדי כוח בישוב הערבי מה שבסופו של יום הביא לסיום המאורעות ובעיקר להתחזקות הישוב היהודי ביטחונית, כלכלית, התיישבותית ועוד ומנגד על אף העוצמה, ההתארגנות ואורך הזמן של הפרעות הערבים נכשלו בהשגת המטרות ששמו להם – חיזקו את המוטיבציה לבניין ישובים בארץ ישראל, הגבירו את העליה, איחדו את הישוב היהודי וצמצמו מחלוקות שהיו קודם, הביאו לפיתוח תשתיות תחבורה משמעותיות ביבשה ובים, פגעו פגיעה אנושה בכלכלה הערבית, צמצמו את התלות בעובד הערבי, הסחר הערבי נפגע. התיאור שמובא כאן הינו אחד מהמאורעות המשמעותיים טרום הקמת המדינה – "המרד הערבי הגדול – מאורעות תרצ"ו -תרצ"ט וניראה כאילו רק השנים השתנו והמוטיבציה של הערבים נותרה בעינה. ימים אלו הם ימים מורכבים של פגיעה קשה בתחושת הביטחון האזרחי בערי ישראל ומדינת ישראל עומדת בפני גל אירועים משמעותי נוסף שמחייב נקיטת פעולה חדה, כואבת וחסרת פשרות כזו שתשיב את הביטחון הקהילתי ותייצר הרתעה חד משמעית ששוללת את המוטיבציה של הבודד, הארגון והכלל מביצוע של רצח ללא הבחנה של חפים מפשע – גברים, נשים, ילדים וטף.
התקפת הטרור במוצאי חג העצמאות מצטרפת לרצף של תקיפות טרור אכזריות מהשבועות והחודשים האחרונים. ההתקפות הללו נעשו על ידי חבורת טרוריסטים חסרי צלם אנוש, שבחרו באמצעות שולחיהם לקטול חיים ללא כל הבחנה כאשר המטרה היא רצח יהודים באופן ברוטאלי ביותר. גורמים יודעי דבר אומרים שהטבח האחרון בישוב אלעד היה מזעזע ומלמד כי מדובר ברוצחים צמאי דם יהודי שאין ולא הייתה בהם צלם אנוש. גרזנים וסכינים, אב שנרצח לעיני בנו בן ה – 6 , נהג שנכתש בגרזן ועוברי אורח בדרכם ללימוד תורה שנדקרו בסכינים ושוסעו בגרזנים. מחיר הדמים והקטל ברחובות ישראל על ידי טרוריסטים מוכוונים ארגוני מרצחים הוא כבד מנשוא וגבה מחיר של עשרות ישראלים ובעיקר יצר פחד, אימה, חשש, הסתגרות וביטול שמחות חגי היהודים. יחיא סינוואר, אגב עדיין בחיים, קרא לנאמניו לצאת ולהרוג בכל אמצעי אפשרי יהודים בסכינים, רובים וגרזנים וזה אותו יחיא סינוואר שלפני מספר חודשים גרם לאזרחי ישראל הערבים לבצע פרעות ברחובות ערים ישראליות. אנחנו עוד בשלנו מכילים, מגינים, שומרים על איפוק ומעבירים מסרים "חריפים" לצד השני – בעזה, ביהודה ושומרון, בירדן וכדומה.
האכזריות ותת האנוש באירועי הטרור הרצחני שבשבועות האחרונים מלמדים אותנו מספר דברים שמחייבים פעולה אסטרטגית משמעותית על מנת להשיב את הביטחון האישי והציבורי במדינת ישראל וליצור משוואה שונה בתכלית בנושא ההרתעה הלאומית כלפי כל אדם או גוף שפוגע באזרח ישראלי. ארגוני הטרור גיבשו אסטרטגיה ברורה שכל תכליתה היא יצירת זעזועים תודעתיים בעורף הלאומי. מבחינתם אין הבחנה בין עולל, לבגיר, לקשיש וככל שירצחו יותר כך הביטחון יתערער ויצור לחץ על מקבלי ההחלטות הלאומיים. הם מבינים שלחימה סדורה מול צבא אינה אפשרית ולא יכולה ליצור לחץ בטחוני משמעותי כלפי ההנהגה בישראל ורק אם יצליחו לייצר פיגועים בלב האוכלוסיה בערים, בדרכים, בשווקים ובכל מקום אז ההנהגה תזדעזע. במילים אחרות העתקת המלחמה לעורף הישראלי כי ברור שלחימה בגבולות או בשטחם – עזה, יהודה ושומרון היא נוחה למדינת ישראל. באמצעות טרוריסטים בודדים שמקבלים רוח גבית ומוסרית ובאמצעים רצחניים – סכין, גרזן וכלי נשק מאולתרים הם יצליחו להכניס את כוחות הביטחון והדרגים הפוליטיים הישראלים למגננה. לצערנו הם גם הצליחו לרתום את ערביי ארץ ישראל למאבק האלים, הטרוריסטי הזה ואלו באמצעות הרחוב הערבי יוצרים לחימה מתמשכת בתוך הבית ומביאים את מקבלי ההחלטות להפנות קשב, תשומת לב משמעותית ומשאבים להגנה ברחובות ישראל. זה עתה סיימנו לחגוג את יום ההולדת ה – 74 למדינת ישראל ביום העצמאות והתגאינו כולנו בהישגי העם הזה – שיגור לוויינים לחלל, מרכבה סימן 4, ישראל מובילה בכטב"מים (כלי טיס בלתי מאויישים), כמות זוכי פרס נובל מהגבוהות בעולם ביחס לגודל האוכלוסיה, מדינת "סטארט אפ" טכנולוגית, כמות מובילה בעולם של פטנטים רפואיים, הישגים במדע, בחקלאות, בבריאות, בחקר החלל ועוד, ראינו חלק מהעוצמה הצבאית הלאומית במטסי חיל האויר עם החמקן, ה F16,F15 , כטב"מ, מסוקים ועוד, היינו בתערוכות צבאיות בבסיסי צה"ל הפתוחים ובחלק מהישובים ומה כל זה והיכן הוא אל מול הגרזן, הסכין, הרובה והטרור הערבי. אסור לנו לקרוא לילד בשמות אחרים זהו טרור נתעב שמסכן את הביטחון הציבורי ובהתאם פוגע בחוסן הלאומי וגם בביטחון הלאומי. ההנהגה בישראל חייבת לנקוט פעולה מיידית שכל תכליתה השבת ההרתעה והביטחון ברחובות ערי ישראל. זאת על ידי ריכוז מאמץ לאומי לפגיעה במוטיבציה לטרור על ידי ביצוע מהלכים התקפיים שמביאים לפגיעה בכל מי שמכריז טרור על מדינת ישראל – פגיעה בראשי הארגונים ש"מתדלקים" את הפורעים, כניסה למוקדי הטרור ביהודה ושומרון ועל פי צורך בעזה, הטלת סנקציות משמעותיות כלפי ההנהגות, צמצום התלות בעובדים פלשתינאים, מניעת העברת כספים למנגנונים השונים והגברת הפעילות הצבאית בערים השונות במודל "חומת מגן" במקביל להתקפה על הארגונים הפלשתינאים טיפול שורש באזרחי ישראל בדגש על ערביי ארץ ישראל, שהחליטו להיאבק במדינה ובה בעת להנות מפירות השגשוג והדמוקרטיה, על ידי הגברת המשילות, ביצוע מבצעי אכיפה של גורמי האכיפה השלטוניים, איסוף כלי הנשק הבלתי חוקיים וכאן המקום לומר ללא חקיקה דרקונית המצב יחמיר – 10 שנות כלא למחזיק בנשק בלתי חוקי ועשרות אלפי שקלים קנס, (בדרך הזו אני משוכנע שחלק ניכר יזרוק את הנשקים לרחוב), בניית תשתית מודיעין איכותית בכפרים ובערים הערביות, אכיפה אקטיבית יותר בהשתוללות ההסתה ברשתות החברתיות, שלילת זכויות, ביטול אזרחות ועוד פעולות רבות המחייבות חיזוק משמעותי של המשטרה במשאבים ובכ"א. אין מנוס מעצירת הוויכוחים הפוליטיים ומהאמירות פופוליסטיות של פוליטיקאים, שאומרים בתקופתו של הוא והוא היה טרור יותר אכזרי. זהו המצב כיום ואיתו צריך להתמודד וכמו שבעבר הבינו שעדיפה ההתקפה על ההגנה והכלה, כך גם היום פשוט צאו להתקפה שתשיג את התוצאה. ללא טיפול משמעותי, איכותי ולאורך זמן ממושך אנחנו עשויים למצוא את עצמנו בצורך לביצוע "מלחמת עצמאות" מחודשת. צה"ל עושה מאמץ לשימור הישגי "שומר החומות", המשטרה עדיין מלקקת את הפצעים מאז ונמצאת במתיחת קצה היכולת, השב"כ מופתע ומשרדי הממשלה ובראשם השרים עסוקים בסדר יום אחר ובעיקר בהישרדות. זה הזמן לאחד את השורות, להקצות משאבים לאומיים משמעותיים, לייצר מאמץ לאומי אחד שמחבר בין כל חלקי העוצמה הלאומית ובעיקר להחליט בפה ברור וללא אמירות חסרות מנהיגות. מערכות הביטחון והמערכות הלאומיות יודעות לעשות את העבודה ולהביא את התוצאה, רק שהן מבקשות תוכן ברור והחלטות חד משמעיות.
ידידיי ורעיי ערב חגיגות ל"ג בעומר מן הראויי שנאמץ את גבורתם של הלוחמים דאז במרד בר כוכבא ונפעל בנחישות ובהתקפיות למנוע ניסיון של פורעי חוק וטרוריסטים לפגוע ביהודים, בריבונות ובעצמאות מדינת ישראל.
אמנון אשל אסולין