רגע לפני ההגעה ביום הבחירות לכנסת ישראל ואחרי ארבעה סבבים של בחירות בשנתיים וחצי האחרונות נשאלת השאלה האם הסבב החמישי יביא לרגיעה והתייצבות המערכת הפוליטית או שהסבב החמישי יביא את הבשורה המעציבה שתפתח את ההיערכות לקראת סבב שישי של בחירות לכנסת ישראל ולבחירת ראש ממשלה עם ממשלה יציבה שתייצב את הדרמות הפוליטיות בישראל?. על פניו ניראה כי הפוליטיקה הישראלית הפכה להיות "ספורט לאומי" די משעשע ומעורר רגשות ורגשנות לאומית ואולי יש פה "סטרטאפ" ישראלי חדש, שניתן לשווק אותו לעולם ולעשות "הון" פוליטי ואף כלכלי. חוסר היציבות בהכרח מוביל לשתי בעיות יסוד לאומיות, שלצערנו מתמסדות בשנים האחרונות: האחת שחיתות, שהופכת "מכת מדינה" ונוכחת בכל מרחב – בצמרת השלטונית, אצל בעלי ההון, ברחוב ובכל מקום והשניה היא חוסר המשילות בתחומי חיים רבים, שרק מתעצמת עם חוסר היציבות הפוליטית. במידה ותיהיה ממשלה עם אופק "חיים" אז יש סיכויי שסוגיות אלו יעלו בצורה משמעותית לשולחן הממשלה ובהתאמה יטופלו ואם נמשיך ב"ספורט הלאומי" אז כנראה שנמשיך לתפוס מקום של כבוד בדרוג השחיתות העולמי, מקום 35 הרע ועל פי דירוג ה – OECD נמשיך להיות בשליש התחתון של הטבלה ואילו בתחום המשילות נמשיך לאבד שליטה ברחוב הערבי, בנגב, בחלקים נרחבים מהגליל והפרוטקשן ברחובות ישראל יתמסד למס לגיטימי, שרשויות האכיפה לא מסוגלות להתמודד אתו. את אלו נוסיף לעוד בעיות לאומיות וחברתיות קשות ועמוקות הקיימות – בעיית הביטחון, ביטחון הפנים, יוקר המחייה, שני מדינות לשני עמים, העוני ובעיית האינפלציה האקטואלית שמרימה ראש ומשפיעה על היכולת האישית והלאומית. כל אלו מחייבות אותנו כחברה להכרעה וליציאה מהאדישות שאחזה בנו. במידה רבה המצב לצערי משרת את הרדידות הפוליטית ואת הרכב נבחרי הציבור ואלו בעיקר עוסקים בספורט הזה רק משיקולי הישרדות אישיים וככל שהכאוס גדל פחות ופחות ניראה אג'נדה לאומית משמעותית, שתחולל שינוי יסודי בפוליטיקה הישראלית. רבים ובעיקר בעלי הון, שלטון, תקשורת ומערכת משפטית תומכת מייחסים את המשבר ל"מהפך" הפוליטי בישראל עם עלייתו של מנחם בגין לשלטון ומשוכנעים כי לפחות חצי מהעם ובחלק מהזמן הרבה יותר הם –"צחצחים", "מנשקי מזוזות", "אספסוף", "בורים" ועוד שלל הסופרלטיביים וכיום כמובן מייחסים זאת ל"באבא ביבי" והחבורה הזו משכנעת את עצמה שהחצי עם הזה לא מבין מה הם צרכי העם והמדינה על פי הלכתם. עוצמתה של הדמוקרטיה באה לידי ביטויי ביום הבוחר, בו מאחורי הפרגוד כולם שווים וכל קול משפיע וכנראה שלא ניתן להתעלם מחצי עם או לשכנע אותו אחרי אלפיים שנות גלות כי מקומו לא כאן. אם זהו המצב אז ראויי יהיה, כמו בשנות היציבות השלטונית בישראל, שהמרכז בישראל יקח אחריות ויצליח לייצר הרכב מפלגות משמעותי עם כמות ח"כים תומכים שתחזיר את השפיות לפוליטיקה הישראלית ובעיקר לחברה בישראל. אחרת המשך ההתבצרות בגושים יוביל למצב של חוסר הכרעה והעמקת הקרע החברתי. היו כבר ממשלות רבות בישראל שהצליחו לייצר הסכמים קואליציוניים וקוי יסוד מוסכמים על אף השונות בין המפלגות. המצב לקראת הבחירות הקרובות מראה שישנו יתרון מובהק לימין, אך עם רוב פרלמנטרי זעום ואילו השמאל רק באמצעות המפלגות הערביות מצליח ליצור גוש חוסם. העובדות הללו מבטאות את חוסר היכולת להוביל למצב של הכרעה פוליטית בישראל ורק באמצעות חיבור מפלגות מרכז יהיה ניתן לחולל "מהפך" ולהוביל את מדינת ישראל ליציבות ו"לחוף מבטחים", שאוליי אף יאפשר שינוי יסודי בשיטת הבחירות בישראל. על פי הסקרים האחרונים המבוצעים על ידי ערוצי התקשורת באמצעות מכוני הסקרים השונים הימין מורכב מ – ליכוד 31, הציונות הדתית 13, ש"ס 8, יהדות התורה 7 ואילו גוש השמאל מ – יש עתיד 23, המחנה הממלכתי 11, העבודה 5, ישראל ביתנו 6, מרץ 5 כלומר 59 מול 51 לכך נוסיף את המפלגות הערביות, שמקומם לא מובטח בצד ימין או שמאל, חד"ש תע"ל עם 4 ובלד עם 4 כך שבסיכום המספרים אנו מגיעים ל – 118 מנדטים עם שינויי אופציונאלי מזערי של שני מנדטים לכאן או לכאן וזאת מתוך הנחת עבודה שהבית היהודי לא עובר את אחוז החסימה. במורכבות התוצאה ניתן להוסיף את אי חתימת הסכמי עודפים של חלק מהמפלגות כך שקולות רבים "יזרקו" לפח האשפה הפוליטי ואוליי יעצימו את החלק האחר במידה רבה. באותם מספרים ותוצאות ניתן לראות כי בין ימין לשמאל ישנו מצב של "פט", על פי משחק המלאכים ואילו במצב של חיבור המפלגות הגדולות שבמרכז הקשת הפוליטית קרי ליכוד, המחנה הממלכתי, יש עתיד כבר יש 63 מנדטים ולכך ניתן להוסיף את ליברמן עם 6 מנדטים, ש"ס עם 8 ואז ישנה ממשלה רחבה ויציבה שיכולה להכריז על "מט" או לכל הפחות על "שח" ולחולל את השינויי המיוחל ולתת "כדור הרגעה" משמעותי לפוליטיקה בישראל. אך כאשר מחנה שלם הולך עם אסטרטגיית ה "רק לא" ומצהיר חדשות לבקרים כי הוא פוסל את מנהיג המפלגה הגדולה ועוד יותר חמור את בוחריה והמחנה השני מצהיר שאלו "מכרו" את המדינה לעבאס ולערבים אז הערכה היא שיהיה קשה לגשר על התהום הפעורה בין הגושים וכנראה, שתקדים כדוגמת פרס ושמיר הינו אירוע חד פעמי בחברה הישראלית. מה אנחנו הבוחרים יכולים לעשות עם נתון כזה מדאיג – להצביע, לצאת מהאדישות, לחגוג את "חג" הדמוקרטיה, לדרוש מהמנהיגים בגרות פוליטית ולהפסיק את משחקי ה "ג'ילבה" והחרמות הילדותיים, לזעוק בתקיפות את שינוי שיטת הבחירות ובעיקר בעיקר להפנים שחלק מעוצמתו של העם היהודי לאורך הדורות היו המחלוקת, הוויכוח והפלוגתא ולא לקחת זאת למקום של שסע, תהום ומלחמת אחים. יש לא מעטים מבחוץ ואף מבפנים שהיו רוצים לראות אותנו במקום של ההתפוררות החברתית לאומית, אך מוטב לכולנו על אף המחלוקות והשונות בין אידאולוגיה של ימין ושמאל למצוא את המכנה המשותף במרכז המפה ולבסס את כוחנו בארץ ישראל.

ידידיי ורעיי גשרים, סכרים ותשתיות הם פרוייקטים מורכבים מאוד בתכנונם ובבנייתם, אך הם מאוד פשוטים להריסה ובודאי כאשר מדובר בתשתיות חברתיות לאומיות ובגשרים בין חלקי החברה ועל כן מוטב שכולנו נעסוק בבניה וביצירה של כאלו ונכפה זאת ללא פשרות מהמנהיגות הפוליטית הלאומית אחרת פרויקט בניין הארץ והקמת גשרי הקיבוץ גלויות המרהיב בארצנו הקטנטונת "יאבד עצמו לדעת".